וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

זאת אהבה?

אוהד אזרחי

14.2.2010 / 0:40

מסתבר שחגי האהבה בנויים על התייחסות לאישה כאל אובייקט. רק ולנטינוס הקדוש היה גבר גבר

אחד הדברים המעניינים ביותר לטעמי זה להתחקות אחר המקורות הקדומים של החגים. אפשר לומר שכמעט כל החגים היהודיים הנחגגים כיום יושבים על שכבות קדומות יותר של חגיגות אותן נהגו לחגוג עמי האזור ה"פגאניים", חגיגות ש"גוירו" כבר בתקופת המקרא לתכנים של שבטי ישראל.

לא רק החגים היהודיים היו במקורם חגים כנעניים. גם רבים מן החגים הנוצריים הם הסבה מאוחרת של חגים פגאניים, שנחוגו באזורים אליהם התפשטה הנצרות לפני שכפתה עצמה על הילידים. חגי האהבה, זה היהודי הידוע כט"ו באב, וזה הנוצרי, הידוע כ"ולנטיינז דיי" ונחוג ב-14 לפברואר, נולדו גם הם מתוך מקורות קדומים.

על ט"ו באב מספר המקרא כחג אותו חגגו כבר "מימים ימימה" הבנות בשילה אשר בשומרון, כשהיו יוצאות לרקוד בכרמים. בספר שופטים מצוין כי זקני השבטים החליטו לאפשר לבני שבט בנימין ללכת לאותם כרמים ולחטוף להם נשים מאותן בנות שיצאו לחולל. ניתן היה לחשוב שבכך יסתכם העניין המצער הזה, אך שלא כצפוי מדווחת לנו המשנה, מאות שנים אחר כך, על המשכיותו של אותו חג שהפך פופולארי מאוד, ושבגלגולו הנוכחי הוא נחגג כחג האהבה היהודי של אמצע הקיץ.

הגרלת נשים

באמצע החורף, קרוב מבחינת התאריך לט"ו בשבט, מחלחל והולך אל התרבות שלנו גם חג האהבה הנוצרי - ה"וולנטיינז דיי". חיפוש קצר במקורות המידע מגלה כי גם החג הזה אינו אלא הסבה נוצרית מתונה לחג אהבה פרוע, שנחוג ברחבי האימפריה הרומית לפני שהשתלטה עליה הנצרות.

ב-15 בפברואר היו הרומאים חוגגים את חגיגות הלופרקליה. חגיגות אלו היו מוקדשות לאל הרומאי לופרקוס, שהוצג כדמות עירומה למחצה, עטויה עור תיש, וכחלק מטקס הפריון היו הכוהנים מקריבים תיישים, וגם כלב אחד ללופרקוס. לאחר מכן היו שותים יין, ואז יוצאים בריצה אל רחובות רומא ונוגעים עם דם הקרבן בכל אדם בו פגשו. נשים באו פעמים רבות לחגיגה מתוך אמונה שמגע הכוהנים יהפוך אותן לפוריות או יקל על הלידה.

יש האומרים שגם חגו של לופרקוס קיבל אופי של הגרלת נשים: את שמות כל הבתולות שהגיעו לפירקן ברומא היו רושמים על פתקים, מערבבים אותם בכד גדול, וכל גבר היה מגריל לו אישה שאיתה היה לפחות יוצא לרקוד בחג. יש בטקס זה מרכיבים שמזכירים מאוד את ט"ו באב וחטיפת הנשים, אך מעניין שדווקא אצל היהודים היו הגברים אורבים לנשים המחוללות בין הכרמים וחוטפים אותן, בעוד שברומא זה נעשה בהגרלה.

ולנטינוס ולנטינוס

אז אם חגיגות אמצע פברואר היו קשורות לחגיגות האהבה של לופרקוס, כיצד הגיע לתמונה ולנטינוס (ולנטיין) הקדוש הנוצרי? ולנטינוס, לפי האגדות שנרקמו סביב דמותו בימי הביניים, חי בתקופה בה רומא ניהלה מלחמת חורמה בנוצרים הראשונים. הקיסר דאז אסר על חיילים להתחתן, כדי שלא יהיו להם בית ומשפחה לחזור אליהם, והם ילחמו בזעם עד טיפת דמם האחרונה.

ולנטינוס לא שעה לאיסור, והמשיך להשיא בסתר חיילים ונשים. לאחר שנתפס והושם בכלא נרקמו יחסי אהבה אפלטונית בינו לבין בתו של הסוהר, ולפני שהוצא להורג רשם לה פתק ועליו חתם "שלך – ולנטינוס". ה-14 לפברואר, לפי המסופר, היה יום הוצאתו להורג.

כאשר השתלטה הנצרות על האימפריה הרומית, וניסתה להסב את תרבותה לדרכי הכנסייה, מצאו הכמרים דרך להתמיר את חגו הפרוע של לופרקוס בחג אהבה מינורי ומאופק יותר – חג של מכתבי אהבה ורומנטיקה מותרת. אולם, למרות כל זאת פקפקה לאחרונה הכנסייה הנוצרית באמיתותה ההיסטורית של אגדת ולנטינוס הקדוש, ולמעשה הדיחה אותו מפנתיאון הקדושים שלה, כאילו לא היה ולא נברא. אף על פי כן – יום הוצאתו להורג של אביר הנישואין ומכתבי האהבה הפך כבר לנכס תרבותי במדינות המערב.

איזו חגיגה

ומה איתנו? במסורת היהודית אין לנו קשר לאל הרומאי לופרקוס וגם לא למות הקדושים של ולנטינוס, שאולי בכלל לא היה ארוע הסטורי. למרות זאת, אם נצייר את לוח השנה העברי כמעגל המחולק לשנים עשר החודשים, ובמרכזו של חודש אב נציין נקודה שתציין את ט"ו באב, הרי שבדיוק ממולה, בצידו השני של המעגל השנתי, במרחק של שישה חודשים בדיוק, יופיע אמצעו של חודש שבט, ט"ו בשבט.

הירח המלא של חודש אב מסמל את סוף הקיץ, וט"ו בשבט מסמל את תחילת האביב. כפי הנראה, יש משהו בנקודת חילוף העונות הזו שמשדר פולסים של חגיגות אהבה, וככה חדרו אלינו ממקורות שונים טקסים עתיקים, ששינו צורה והפכו לחגי אהבה מודרניים בקרב הציבור הישראלי.

אהבה זה דבר שתמיד טוב לחגוג אותו ולהצית בו עוד ניצוץ של קסם. היא יכולה לחגוג את עצמה בדרכים רבות ושונות, ובכל מקום שבו היא מתרחשת – יש באמת חגיגה: חגיגה גדולה של איחוד, כשלפעמים זהו איחוד פיזי בלבד והוא משאיר טעם מר בלב, ולפעמים זהו איחוד שמכליל את הלב והופך לחגיגה רגשית ואף רוחנית. אולם תמיד, כששני יצורים מתאחדים, ולו לרגע, יש חגיגה בהוויה, כי משהו עמוק בנו נזכר בתחושה שמעבר לפירוד.

הרב אוהד אזרחי מוסמך לרבנות ע"י רבי זלמן שחטר-שלומי ותנועת היהדות המתחדשת JR. נמנה על מייסדי ומובילי זרם ההתחדשות הרוחנית ביהדות בארץ, והינו חבר ב"רבנים למען זכויות האדם" ובתנועה להתחדשות יהודית בארה"ב. כחלק מפעילותו עומד אוהד בקשרי שיתוף פעולה עמוקים עם מורים רוחניים ידועים ברחבי העולם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully