היו שלום, ותודה על החיים

שלב שני - שלב המוות הפיזי:

בעת שחיי אדם מגיעים לסיומם הנשמה לומדת על מצבה החדש באמצעות הזיכרון המצטבר שלה על חוויות המוות בגלגוליה הקודמים. החוויה באה להזכיר לנשמה מהם השלבים הבאים שלה בעולם שמעבר, ומהווה אנרגיה המלמדת אותה את דרכה שם. ישנן נשמות שמתגלגלות לאחר תקופה קצרה לעולמנו, לעומת נשמות שלוקח להן תקופה ארוכה "לרדת" שוב.

חווית המוות היא חוויה של התנתקות הנשמה מהגוף. במהלך ההתנתקות חוט האור המקשר בין הגוף הפיזי לנשמה מתנתק ועולה למעלה. מאותו שלב הגוף הפיזי מפסיק לפעום, הלב פוסק, הדם מפסיק לזרום. שלב הקבורה ותקופת האבל הם שלבים שמאפשרים לנשמה להבין מה קרה ולקבל הדרכה נכונה לחוות את הניתוק.

שלב שלישי - שלב ההיפרדות:

לאחר המוות הנשמה חיה בשני עולמות, בשתי בועות. היא מרגישה שייכת עדיין לגוף ולעולם הזה ומצד שני היא נמצאת בעולם שהיא מכירה עוד לפני שנולדה. המטרה שעומדת בפני הנשמה היא ללמוד להיפרד מהעולם שלנו ומהאנשים שאליהם הייתה קשורה. קשה לה להיפרד מאחר שהיא עדיין חשה מחוברת לגוף הפיזי, ועוברת שנה עד שהיא מתנתקת (בדיוק משך הזמן שלוקח לגוף לחזור להיות אפר). בנוסף לאנשים הקרובים לנפטר, יש תפקיד חשוב בשחרור הנשמה מהגוף ומהחיים שהיו לה בעזרת התפילות והמצוות שהם לוקחים על עצמם עבורה.

שלב רביעי - שלב השחרור והלמידה:

לאחר שהנשמה משתחרת ומתנתקת מהחיים שכאן היא עולה לרבדים אחרים שבהם היא לומדת ומתפתחת כנשמה. הדרך שבה הנשמה מתפתחת למעלה בונה לה את השלב הבא שלה בחזרה שוב לגוף, בהתפתחות לנשמה מדריכה או כמלווה נשמות בעולם שמעבר. חוויית המוות היא אחת מהשיעורים הקרמתיים שיש לכל אדם.

בעקבות הקושי של הנשמה להכיל את הפרידה מהעולם או להכיל את חוויית המוות, הנשמה חוזרת שוב ושוב לעולם הגשמי, בין השאר כדי לחוות נכון את אותה חוויה. מאחר שאנחנו נשמות שהתגלגלו לכאן מספר פעמים וחוו את המוות, על הנשמה להיות בשלה לקראת מות הגוף. היכולת של האדם להכיל את הפרידה מהעולם, לא להתנגד, להיפרד מהיקרים לו עוד בחייו, כל אלו משדרגים את הנשמה.

סיבת המוות מההיבט הנשמתי:

הדרך להגיע לשלב המוות היא בחירה מלמעלה. יש שמגיעים למוות באמצעות מחלה, שינה, תאונה או התאבדות. כל אחד מהתהליכים הללו שונה במהותו ומראה על רמת הנשמה.
מוות ממחלה: ישנם אנשים שמספרים שיקירם נפטר לאחר תקופה קצרה מאז גילוי המחלה, משמע שהדרך לסיום הייתה קצרה כי הנשמה לא נזקקה ללמידה מרובה. היא הייתה מוכנה לסיום כי רמת התודעה שלה הייתה גבוהה.

לעומתה, ישנה קבוצה אחרת של אנשים שמחלתם ארכה שנים, ובמהלך השנים הללו הנשמה שלהם הצליחה לקבל אהבה וללמד את הסביבה הקרובה להם מהי אהבה ומהי נתינה. השיעור והלמידה היו למעשה עבור אותם אנשים שסבבו את הנפטר - הנשמה של הנפטר אפשרה לסביבה ללמוד ולשדרג את הנשמה שלה באמצעות אותה מחלה.

מוות שקט בשינה, או מוות בתאונה הם "מוות מתנה": הנפטר לא היה זקוק ללמידה כי כל השיעורים שחווה בגלגוליו הקודמים שימשו אותו בחייו ואף תרמו לדרך המוות האחרונה.

מוות בהתאבדות הוא מהלך שבו האדם התערב בבחירה האלוקית והקדים את זמנו, גם אם מבחינה נשמתית זמן המוות יכול היה להיות סמוך לזמן ההתאבדות. ייתכן שהאדם היה נפטר מבלי שהתאבד, אך הוא בחר את רגע המוות באופן שלא משרת את הכוח האלוקי.

מוות קליני הוא בחירה של הנשמה לחזור שוב לעולם הגשמי עם ייעוד חדש. את הייעוד הראשוני הנשמה סיימה וקיבלה על עצמה במעמד שמים החלטה נוספת לעצמה. לרוב, אותם אנשים שחוו מוות קליני מגלים את יכולת התקשור והריפוי בהמשך.

מוות צמח הוא מצב של חיים ומוות במקביל. הנשמה נמצאת בשני רבדים מקבילים ומחכה להוראה מלמעלה להתנתק מהגוף. במהלך הזמן שהאדם שוהה כאן בעולם הגשמי הנשמה שלו לומדת ומתפתחת, ומשיגה הישגים שלא הצליחה להשיג עד המקרה.

לסיכום, המילה מוות מהווה מחסום לרבים מאיתנו, אולם עבור רבים אחרים היא מייצרת רצון לעשייה ולהספק בחיים. הידיעה שיש סיום לחיים האלו חשובה לנשמה ואף מדרבנת אותה לממש את ייעודיה.

דפנה ביסמוט היא מטפלת הוליסטית רב תחומית ומדריכה רוחנית מתמחה: חלומות, הילינג, תקשור, שחזור גלגולים, דמיון מודרך, חשיבה חיובית, מודעות עצמית, אנרגיות, קריסטלים ותמציות.

אימייל: dafnabis@walla.co.il