האם המערכת המודעת שלנו היא המערכת "החכמה" והמאוזנת העומדת מאחורי שיקולי ההיגיון? האם המערכת הרגשית שלנו היא מערכת קפריזית ולא מאוזנת שיש לרסנה כדי לנהוג "בהיגיון"? מה ההבדל בין דחפים, רגשות ומחשבות? איזו מערכת נפשית היא העוצמתית ביותר שלנו?
המחשבות שלנו מושפעות באופן מכריע מתגובותינו הרגשיות. למשל, אנשים משני קצוות הקשת הפוליטית מושפעים באופן מכריע מהאידאולוגיה הפוליטית המוטמעת בהם בעת ניתוחן של אותן עובדות אובייקטיביות, ולפעמים נדמה שהם נמצאים על פלנטות שונות לחלוטין; אדם דיכאוני מאופיין במחשבות פסימיות;
אדם שחרד מלהוציא את כספו ימצא לכך צידוקים רציונאליים.
מוטמעים בנו שני סוגי זיכרון. הזיכרון המודע והזיכרון הרגשי הלא מודע ורב העוצמה. התגובות הרגשיות שלנו אינן מקריות. הן האמצעי של המערכת הרגשית לנתב אותנו לפעול על פי הזיכרון הרגשי המוטמע בנו כדרכי הישרדות לא מודעות. כאשר מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי (ולכולנו יש תחומים שבהם הדבר מתקיים), התגובות הרגשיות יכשילו אותנו! המערכת הרגשית רבת העוצמה מנתבת את התנהגותנו, החלטותינו ומחשבותינו באמצעות תגובותינו הרגשיות רבות העוצמה.
איזה דיכאון, סמים
יש להבחין בין המערכת הרגשית הנלמדת, שפעולתה מבוססת על הזיכרון הרגשי הלא מודע שהטמענו, ובין מערכת הדחפים המולדים. מערכת הדחפים המולדים היא זו שמנתבת אותנו לפעול למילוי צרכינו המיידים,כמו השגת מזון, מין והגנה פיזית. מערכת זו היא שעומדת מאחורי התגובות התועלתניות, האנוכיות והלא מחושבות.
המערכת הרגשית היא זו שמרסנת את הדחפים שלנו ומאפשרת לנו לפעול בצורה מאוזנת ולהשתלב בחברה. כאשר מדכאים את המערכת הרגשית באמצעות סמים, כמו הרואין ואלכוהול, האדם מתקשה להפגין רגישות לסובבים אותו, הופך להיות אימפולסיבי, לא מאוזן, מתקשה לפעול בהיגיון ולדחות סיפוקים ומתקשה להטמיע וליישם ערכים וכללים חברתיים. אם נגביר את מינון הסמים המדכאים (כלומר, נפחית עוד את הפעילות הרגשית) האדם לא יוכל לתקשר עם סביבתו ויהפוך להיות אלים. העובדות מלמדות שכאשר מדכאים את המערכת הרגשית מתגברת עוצמתם של הדחפים.
התסמונות היפר אקטיביות ואוטיזם מאופיינות בתופעות זהות לאלו שנגרמו מסמים מדכאים. רמת הפעלתנות שמאפיינת תסמונות אלו גבוהה, אך רמת הפעילות הרגשית שמאפיינת אותן נמוכה ולכן תרופות מעוררת שמגבירות אותה מסייעות להם. באופן לא מפתיע תרופות מעוררות (שפועלות הפוך מסמים מדכאים) מרסנות את הדחפים אצל בעלי תסמונות אלו. שעומדת מאחורי ריסון הדחפים.
הזיכרון הולך איתנו חיים שלמים
מדוע חייבים להיעזר במערכת הרגשית כדי לעצב התנהגות מאוזנת? מדוע שימוש במערכת המודעת לבדה אינו יעיל?המערכת המודעת איטית ולא יעילה. המערכת המודעת שוקלת שיקולים באופן פרטני, איטי ולא יעיל.
האפשרות להשתמש בזיכרון המודע שלנו מוגבלת מאוד. על כמה שיקולים מודעים אנחנו מסוגלים לחשוב בסיטואציה חדשה לחלוטין? האם נוכל לחשוב על שיקולים נרחבים, להתחשב בערכים ובמסוכמות חברתיות ולעצב תגובה מאוזנת תוך זמן סביר? התשובה היא כמובן שלילית. נוכל להתחשב במספר מועט מאוד של שיקולים.
המערכת הרגשית יעילה הרבה יותר. הזיכרון הרגשי מוטמע כאבי טיפוס נפרדים בהתאם לאירועים שחווינו ולניסיון חיינו. כאשר אנו חווים אירוע נוסף, אותו אנו תופסים כדומה לאירוע שחווינו בעבר, מתעוררת התגובה הרגשית שהוכחה בעבר כיעילה, והזיכרון הרגשי מתעדכן ומוטמעים עוד ועוד ניואנסים. בדרך זו, אנו מפעילים באופן מיידי תגובה רגשית מעודכנת שמסתמכת על כל הזיכרון הרגשי שהטמענו.
ככל שילד למשל מתנסה בסיטואציות חברתיות, הוא מעדכן את יכולותיו החברתיות ורוכש עוד ועוד ניואנסים. כאשר נמצא בסיטואציה חברתית, נוכל לחוש את בני שיחנו, לחוש מה נכון לומר ומה לא. אם ננסה לחשוב על כך באופן מודע, לא נוכל לעשות זאת בצורה יעילה ורגישה. למעשה, אם ננסה לעשות זאת באמצעות המערכת המודעת בלבד נשמע כמו רובוט איטי.
אז בגלל זה הגבר שלך לא שוטף כלים?
היכולת שלנו להגיב בצורה מאוזנת, להתחשב בטווח שיקולים נרחב, להתייחס לניואנסים ולנהוג בצורה חכמה והגיונית אם כן מותנה באופן מכריע בתפקודנו הרגשי.
התפיסה הזו יעילה אך סובייקטיבית וחלקית. היא סובייקטיבית שכן אנו שופטים את המצב העכשווי עפ"י תמונת העולם שכבר מוטמעת בנו. לדוגמה, הצורה השונה שאנשים תופסים ומפרשים אירועים אובייקטיביים. למשל: אדם אחד יחוש את בת זוגו, אחר יהיה אטום לזוגתו וכלל לא ייחס חשיבות לטיעוניה. אדם בעל חוש ניקיון מוגבר יחוש חרדה למראה כתם. אדם אחר כלל לא יבחין בכתם זה.
התפיסה המודעת נעשית "מלמטה למעלה", איסוף פרטים והפיכתם למושג. למשל, איסוף צלילים לכדי מילה. התפיסה הזו לקונית, איטית ונעשית ללא שיבוץ בהקשר. הסתמכות על התפיסה הזו לא תאפשר לתפוס מידע באופן יעיל - לא נוכל לקלוט מידע אם ננסה להקשיב לכל צליל, לשים לב לכל פרט בחדר וכדומה.
התפיסה הזו לא מאפשרת להבין מידע. משמעות של מושגים שאנו קולטים נוצרת אך ורק מההקשר שבו אנו משבצים את המידע. למשל, בדוגמה שראינו, של איסוף צלילים לכדי מילה תהיה לה משמעות אך ורק אם ניעזר במידע קודם שיש לנו לגביה, אחרת היא תהיה רק אוסף של צלילים.
אל תתייאשו
כפי שראינו התופעות שנגרמות מסמים מדכאים זהות לאלו שמאפיינות אוטיזם. עובדות רבות מבססות את האבחנה של תסמונת זו כנובעת מרמת פעילות רגשית נמוכה מאוד. אוטיסטים, מסתמכים הרבה יותר על התפיסה המודעת ולכן מתקשים לקלוט ולהבין מידע בתחומים רבים. זו הסיבה למתאם הגבוה בין אוטיזם לפיגור.
הדבר נכון לכולנו - בתחומים שבהם לא הטמענו זיכרון רגשי מספק, נסתמך על התפיסה המודעת, ולכן לא נקלוט מידע ביעילות. אנשים בעלי חוש עסקי יקלטו הזדמנויות עסקיות. אחרים כלל לא יבחינו בהן. למערכת הרגשית יכולות תפקודיות ותפיסתיות רבות עוצמה.
כאשר מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי, המערכת הרגשית תנתב אותנו בעוצמה למטרות שאינן טובות עבורנו ואז יוצרו קשיים אמיתיים, אותם נראה בטעות כגזירת גורל. הם אינם כאלה! לא נוכל להביא לשינוי אמיתי רק בהחלטה מודעת. הדרך להתמודד היא לא באמצעות הפחתת הערכתנו העצמית או תחושת ייאוש, אלא באמצעות שינוי הרובד הרגשי הלא מודע. שינוי כזה יביא לשינוי אמיתי בניתוב הרגשי, ביכולות ובמיומנויות שלנו ושינוי המציאות האובייקטיבית לא יאחר לבוא!
קרן אלמוג היא חוקרת של המערכת הרגשית ומחברת הספר "העוצמה הרגשית".