כמה פעמים קרה לכם שחשתם כעס וכאב על דבר מה ולא הבנתם מה עשה הצד השני שגרם לכם לכעוס כל כך? האם הכעס באמת נבע מעצם הפעולה של האחר או שהיה משהו אחר שגרם לכם להגיב בכעס?
לכל אחד מאיתנו יש מערכת של דפוסים, אמונות וגישות איתם אנו מסתובבים בחיים. האמונות הללו נועדו לשמור עלינו מפני צרה. הן נועדו גם לאפשר לנו להתקדם בחיים ולהצליח במה שאנחנו בוחרים. לדוגמה, האמונה שנחשים הם מסוכנים גורמת לנו להתרחק מנחשים וממחילות חשודות, וכנראה, מצילה אותנו לא פעם מהכשת נחש ואולי אף ממוות. האמונה שצריך כסף על מנת לחיות טוב מאפשרת לנו לרצות להתקדם בתפקידים בעבודה או ליצור עסק מכניס.
אם נבחן את אותו כעס לא מוסבר שנוצר אצלנו, הרי שגם הוא נובע מאמונה שהמציאות היא לא זו שאנחנו רוצים, אמונה זו יוצרת אי נעימות ואנו כועסים וכואבים. אך האם באמת הכעס הוא על מה שנוצר במציאות שלמולנו, ואולי על משהו אחר?
אמונה שמגשימה את עצמה
אחת האמונות אשר מפעילות אותנו יותר מכל דבר אחר היא התפישה שלנו את עצמנו, הדרך שבה אנחנו רואים את מי שאנחנו. מחבר שורות אלה לדוגמה חשב במשך שנים שהוא טיפש, והיו לו גם הוכחות ל"עובדה" זו. בתור טיפש פעלתי רבות על מנת להוכיח שאני יכול, למדתי, הובלתי, כתבתי, הדרכתי, והכל על מנת שהחוויה של "אני טיפש" לא תגרום לי סבל. בתור טיפש גם התרחקתי מאותם אנשים שנתפשו בעיני טיפשים או חכמים, גם זה על מנת שלא תתעורר בי המחשבה שאני טיפש.
כאשר נוצר מצב שבו חשתי שאני טיפש, למשל, כאשר העירו לי שאפשר לעשות דבר מה טוב יותר מכפי שעשיתי אותו, מיד קפצה האמונה "אני טיפש" וחוויתי כאב וכעס. מובן שפעמים רבות האדם שהעיר לי רצה רק לאפשר לי לראות אפשרויות נוספות, כדי שאוכל להשתפר בעשייה שלי. ברוב המקרים היתה הערכה למה שעשיתי, ומתוך מה שייצרתי קודם היה ניתן ליצור משהו נוסף, שאותו רצה זה שממולי להאיר לי. אלא שאני בחרתי להסתכל על המציאות דרך האמונה ש"אני טיפש" ולהיפגע.
מעגל הקסמים
האם אני טיפש? יש מי שיאמר "כן" ויש מי שיאמר "לא", שהרי גם "טיפש" זו רק אמונה שלנו ולא עובדה. תמיד אוכל למצוא כאלו, שיש להם יותר ידע ויותר אינטליגנציה מאשר לי, ואוכל גם למצוא כאלו שיש להם פחות משלי. תמיד אוכל למצוא הוכחות שיצדיקו את טיפשותי והוכחות שיפריכו אותה. בשורה התחתונה: אני "טיפש" רק אם אבחר זאת.
הדרך שלי לזהות, שבנקודה מסוימת בחרתי אמונה שמכאיבה לי היא בהיווצרות הכאב או הכעס. אם אני כועס על משהו, ככל הנראה, יש לי כרגע אמונה לגבי עצמי, שגורמת לי כעס. כיצד אוכל לזהות את האמונה? פשוט על ידי השאלות "מה זה אומר עלי?" ו"מה ייצא לי מזה?". נניח שאני כועס על בתי שלא הכינה שיעורי בית. מה ייצא לי מזה שהיא תכין שיעורי בית? היא תצליח בלימודים. מה העובדה שהיא לא מצליחה בלימודים אומרת עלי? שלא חינכתי אותה היטב. מה זה אומר עלי אם לא חינכתי אותה היטב? שאין לי יכולות שאבא צריך. מה זה אומר עלי אם אין לי יכולות שאבא צריך? שאני לא מספיק טוב. אם אני לא מספיק טוב, אז מה זה אומר עלי? שאני טיפש. והנה הגעתי לאותה אמונה שמנהלת אותי.
דת בצד, הכל עניין של אמונה
עכשיו כל שנותר הוא להבחין באמונה, לראות שהיא רק אמונה ולא המציאות, כי הרי אין באמת קשר בין אי הכנת שיעורי הבית של הילדה לבין הטיפשות שלי. אלה שני עולמות מקבילים שלעולם לא ייפגשו. מתוך הבנת המציאות הפיזית אני יכול לבחור את התנהגותי. אולי אבחר להרים את קולי עליה ואולי לשבת ולעזור לה, אבל כל בחירה שאעשה עכשיו תהיה ממקום נקי ולא מתוך כעס על ההשלכה שיש למעשיה ולהתנהגותה על האמונות שלי.
היכולת להפריד את המציאות מהאמונות מאפשרת לנו לראות את הדברים בפרופורציות הנכונות, ומכאן לפעול בדרך שמתאימה לנו. המציאות מאפשרת לנו להעביר חלק מהשליטה באירוע אלינו במקום לתת את המושכות, שהן האמונות והגישות שלנו, בידיהם של אלו שמסביבנו. המציאות היא מה שאנו חשים, האמונות הן מה שאנו חושבים שאנחנו חשים.
ניצן קליין הוא מלווה תהליכי התפתחות חווייתיים.
