רע לי בנשמה

מהם החיים? מדוע אין אנו מאושרים תמיד? על-פי אחת הפרשנויות של התורה הבודהיסטית, הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי 'הכול סבל'.

הלידה כרוכה בסבל, בגדילה יש סבל, גיל ההתבגרות הוא סבל, החיפוש אחר בני-זוג כרוך בסבל, בחיים המשותפים ובהקמת משפחה יש הרבה סבל. אחר כך כשמזדקנים ישנה הידרדרות תמידית במצב הבריאותי ומאז ועד המוות, החששות, המחלות, הדיכאונות, כולם מהולים בסבל.
אל תדאגו, מזדרז הבודהה להודיע, יש פתרון לסבל, להלן: לימוד עקרונות החיים הבודהיסטים, תרגול עקבי של מדיטציה, התנהגות מוסרית, חיים בקרבת אנשים שהשיגו מעלה רוחנית, כל אלו יכולים לשפר ולעזור לאדם להשתחרר מתחושת הסבל שמלווה את חייו.
העולם עמוס במאמינים בודהיסטים, מיליונים, וכמובן, עדיין מלא בסבל. הבודהה, כך מספרת האגדה הצליח להשתחרר מהסבל, אך מה היה בגורל כל אלו שהלכו בדרכו? האם אחריו היו אנשים שהצליחו כמותו?

גם התורה מציגה הרבה סבל. פרשת נח, פרק שתיים בקורס המודעות הראשון שנכתב בהיסטוריה, מספר לנו על עולם שפל, שאפילו לבוראו נמאס ממנו.

לעומת הבודהיזם, שנשען בעיקר על הבודהה, בתורה יש הרבה דמויות מפתח: האדם הראשון, קין, הבל, ועכשיו נח, כל אחת מהן באה לייצג שלב שונה ומתפתח של התמודדות יותר ויותר בוגרת.

אדם הראשון התמודד עם טוב ורע, קין והבל התמודדו עם קנאה וכעס, ועכשיו מגיע נח שצריך להתמודד עם ייאוש, חוסר אונים ודיכאון. שכן, העולם האנושי שסביבו חרב, בעוד הוא בעצמו נחשף למציאות רוחנית גבוהה יותר, להכרה שיש משהו מעבר. מי שצועד את חייו בשבילים רוחניים מתוודע לא פעם לתחושה הזו של "גיליתי משהו מעבר", אבל, לצערו, כולם סביבו בעיניו, עוד תקועים בכאבי-הראש הישנים והמשעממים שלהם.

אנחנו מכירים את המצב הזה מחיי היומיום, המשפחה, החדשות, הידיעות, הדרישות, שטף של אינפורמציה תוקף ומציף אותו כמו מבול. לכל אחד יש מבול אישי, כמה פעמים קמנו בבוקר ונחרדנו אל מול כמות המשימות העומדת בפנינו, כמה פעמים הגענו לסוף היום על ארבע, חנוקי צוואר, בתחושת עומס ולחץ.

נח מלמד אותנו שבשביל להתמודד עם המבול אנחנו חייבים תיבה, מקום סגור בו נוכל להתחבא. תיבה עם צוהר קטן ממנה נתבונן על הגשם והסחף ביודענו כי אנו מוגנים לחלוטין.

נח בנה את התיבה הזו במשך 120 שנה, אנשים עברו ליד, ראו ואמרו לו "מה עובר עליך, השתגעת?" והוא המשיך להתעקש כי עומד לבוא מבול. כל הזמן יש מבול, הוא אמר להם, אבל אתם לא שמים לב. כשתשימו לב, לא יהיו לכם כלים להתמודד עמו, אבל לי תהיה תיבה, וכל מי שאני אוהב וחשוב לי כבר יחכה בפנים, שם אשהה עד שיעבור הזעם.

התיבה שנח בנה היא עולם בפני עצמו. דגם קטן של גן-עדן בו אפילו חיות הטרף גרות בשלום אחת ליד השנייה. זו מציאות אידיאלית, אבל יש בה גם סגירות, לבלות תקופה ארוכה שכזו בלי חלונות, בלי מרפסות ומבלי לדרוך על היבשה. בסוף המבול נגמר ונח ממהר לצאת, הוא שולח את היונה ומיד נוטש את התיבה, משחרר את הנלווים אליו וחוזר לאדמה. הוא כל כך מתגעגע, הוא רוצה לשוב ולחיות כמו פעם, הוא שותל כרם גפנים, שותה יין, משתכר ואז - ערוותו נחשפת. בעצם, אולי בכך רצו לרמוז לנו שנח לא ממש התמודד עם המבול.

אם הבודהה היה פוגש את נח, הוא בוודאי היה אומר לו משהו כמו "מה, באמת בנית תיבה? אתה לא יודע כי המבול הוא עניין אישי שלך? בעיניך יש מבול, בעיני האחר העולם הוא שיא של תום ושקט. אין מה לבנות תיבה, צריך לשבת, להתבונן ולהמתין עד שהסערה, שקיימת רק אצלך בתוך המוח, תסתיים".

במידה מסוימת הבודהה צודק. בהשלכה לימינו למשל נוהגים לחבר את פרשת נח למודעות המתחדשת לטבע, לחיים ירוקים, לאסונות אקולוגיים, שיטפונות וצונאמי למיניהם. ביחס לאלו, לא יעזור לנו לבנות תיבה, הרי שזה יהיה כמו לעצום את העיניים.

התרבות המערבית עמוסה בתיבות-נח שבהן מאוד 'נוח' לחיות ולהתקיים: קניונים, מגדלי ענק, דירות ומכוניות מפוארות. כל אחד רוצה תיבת-נח אישית, שבה יוכל להחזיק זוגות-זוגות, את כל החפצים האהובים עליו, ומשם, דרך צוהר קטן, כמו מסך הטלוויזיה למשל, הוא יתבונן על העולם ויחשוב לעצמו "אח, איזו סערה יש בחוץ...". כמובן, התנהגות שכזו אינה תורמת לעולם ולפיכך גם לא מפסיקה את המבול. לא יעזור לנו להתחבא ולחשוב שאם נעלם, גם העולם סביבנו על אסונותיו וקשייו יפסיק להתקיים.

אז הבודהה צודק, אבל כנראה רק בתיאוריה, שכן מאות מיליונים של אנשים ברחבי העולם ניסו להפסיק את רצף המחשבות, את המבול ששוטף אותם ולא הצליחו. ייתכן שהטכניקה שעבדה עבור הבודהה, איננה מתאימה לכולם. בדיוק כמו שפתרונו של נח "לבנות תיבה" הוא לאו-דווקא הפתרון המושלם.

התורה מציגה לנו את אדם, קין, הבל ונח, כדי שנוכל ללמוד על ניסיונות שונים של התפתחות רוחנית בקרב בני-האדם הראשונים שהיו בעולם, בני-אדם שחיפשו דרכים מושלמות לחיים רוחניים וחומריים, אך נכשלו ולא הצליחו להשפיע על הדורות הבאים.

ההתרחשויות הללו ניתנות לנו כאקספוזיציה, כהקדמה, לדמות הבאה שאנחנו עומדים לפגוש, דמות שעברה מסע רוחני שכן השפיע על הדורות הרבים שבאו אחריה, דמות שמצאה פתרון מושלם, דמותו של ראשון האבות – אברהם.