סודה של האינסופיות

לפעמים פשוט לא בא לנו לקרוא חדשות, הכל תמיד אותו דבר. רצח פה, שחרור אסירים שם, אירן, גרעין, שיטפונות במזרח, עולם כסדרו נוהג. לעומת זאת, מי שנתקל בכתבים רוחניים יודע שקריאה חוזרת ונשנית בהם, בכל עת, מביאה עמה רוח חדשה ומרעננת.

בעצם זו אחת מהמשמעויות של המילה "רוחני", כלומר נצחי, מילים שטומנות מאחוריהן מרחב בו ניתן לשייט ולהתבונן. פרופסור נחשב ללימודי-סין סיפר פעם כי ספר הדאו הסיני מצוי באורח קבע ליד מיטתו ובכל לילה כשהוא מעיין בו, הוא מוצא משהו חדש שעדיין לא גילה בנוגע לרעיונות העצומים והאינסופיים אשר הוטמנו שם במילים.

חוויה זו לא מופיעה רק בספרות סין העתיקה. גם בעיון חוזר ונשנה בספרי רוחניות מודרניים מופיעה לעתים התחושה כי כל פעם ניתן לגלות בכתבים הללו משהו חדש.

גם את פרשת בראשית אנחנו קוראים כל שנה מחדש ונזכרים שוב עד כמה עמוסה התורה בעניינים שהדיון בהם יכול להיות אינסופי. החל מהמשפט הראשון נחשף הקורא למילים אשר מעוררות אינספור תהיות, קושיות, וסתירות: "ורוח ה' מרחפת על פני המים" – מאין הגיעו אותם מים? "ויאמר ה' ויהי אור" – למי הוא אמר, ובאיזה שפה? "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" – מדוע "יום אחד" ולא "יום ראשון"? כמה זמן נמשך אותו יום בריאה, 24 שעות, כמו היום?

בהמשך הפרשה הסוגיות הופכות לעוד יותר מורכבות ועמוקות. אדם וחווה, גן העדן, הנחש, חטא עץ הדעת, הגירוש, הלידה הראשונה, קין והבל, ועוד עשרה דורות עד לנוח. סך הכל 1,500 שנה של התרחשויות, אך אין זו רשימה היסטורית רגילה, אלא טקסט עם עומק רוחני, ולכן גם בו אפשר לקרוא כל פעם מחדש.

כמו לתורה, גם לכתבי המזרח יש פשט ודרש. לדוגמה, למזמורים ההודיים או לסוטרות היוגה קיימות ערמות של פרשנויות חכמות ומרתקות אשר בהן ניתן להעמיק במשך חיים שלמים.

זו נקודת דמיון חשובה ועדיין יש לתורה מימד נוסף בו היא נבדלת מכל ספרות רוחנית אחרת. זהו מימד הסוד, הפנימיות. מעניין לגלות כי בין כל דתות העולם ישנה הסכמה על כך, יש ידיעה ברורה כי התורה מכילה תוכן של כוח ועוצמה נסתרים, אשר חסרים בכתבי הדתות האחרים.

כפי שמתברר בשנים האחרונות, כולם רוצים ללמוד את פנימיות התורה, אפילו כאלו שנולדו נוצרים מובהקים, ראו מקרה מדונה. אבל לא רק היא, שמענו גם על מאסטרים סיניים לטאי-צ'י שביקרו בארץ ובקשו להעמיק בסודות התורה על מנת להעצים את יכולותיהם הרוחניות.

לא ברור אם יש דרך לתאר את עומקו ואינסופיותו של לימוד הסוד. לדוגמה, בספרי הקבלה רק על המילה "בראשית" אפשר למצוא עשרות הסברים מעמיקים, שחלקם עוסקים אך ורק במשמעות ובצורת האות הראשונה – האות "בי"ת".

לפיכך בכלל לא ניתן להעלות על הדעת שקריאה חוזרת ונשנית בתורה, כל שנה מחדש, תיתפס כמשעממת, כרוטינה החוזרת על עצמה, כאילו הייתה כותרת חדשותית לעוסה ומשוחזרת.

בעוד לסודות התורה הללו רק מעטים יכולים להתקרב, טמון בתורה סוד נוסף שהוא דווקא כן נחלת הכלל, סוד אשר מייחד אותה עוד יותר אל מול כל תורות העולם האחרות. אבל כדי לגלות את הסוד הזה נדרשת מחויבות, יש להקפיד על הרצף לקרוא ולעקוב אחר הפרשות, לחיות את המחזוריות של התורה ולהגיע כל שנה אחרי שמחת-תורה מחדש לפרשת "בראשית".

מי שמקפיד על הכלל הפשוט הזה, על הסדר, מגלה את הסוד הנוסף, סוד שעוסק בפנימיות, אבל לא של התורה, אלא בפנימיותו של האדם עצמו. כאשר סוד זה, נחשף מגלה האדם שכל גישה לתורה, כל קריאה בתורה, כל לימוד, מאיר בצורה שונה את פנימיותו שלו, הוא לומד על עצמו מחדש, את עצמו מחדש, את מידותיו ואת יכולותיו המשתנות מעת לעת ומשנה ולשנה.

פרשת בראשית על כל סיפוריה היא בעצם אם תרצו הרצאת מבוא לקורס מודעות עצמית, קורס לא קל, שדורש הרבה מחויבות.

הקורס מתחיל השבוע ויימשך כל השנה הקרובה. ניפגש קבוע, כל שבוע ביום שבת, המשימה העיקרית תהיה לקרוא ולהתבונן, לא רק בטקסט, הטקסט חשוב, אבל הוא גם כלי, כלי להתבוננות ומעקב רוחני, כל אחד בעצמו, כל אחד וה"אני" הייחודי שלו.