מחר כך

כמה דברים אנחנו מבטיחים לעצמנו לעשות אחרי החגים? דיאטה, הרשמה למכון כושר, יציאה לחופשה, חיפוש עבודה שאתם אוהבים באמת, ובעיקר דאגה אמיתית לעצמכם.

"אחרי החגים" הוא המשפט הכי פופולרי בתקופה זאת של השנה. זהו התירוץ הלאומי. זהו תירוץ הדחיינות הכי טוב שלנו, ואף אחד לא ייקח אותנו מאיתנו.

זוהי תרבות המחר כך. ומה עם עכשיו היום? יש כזה זמן אצלנו?
הרי במבט בלתי מתפשר, תגלו שאת רוב הדברים שהבטחתם לעצמכם בתחילת שנה חדשה זו, הבטחתם גם בשנה שעברה.

אז למה לא עכשיו? כי מחר זה נוח! אבל חר נצטרך לעשות אותו הדבר אז למה לא היום? מה יקרה מחר שלא יקרה היום? אולי קשה לנו לעכל את העובדה הזו, אבל יום אחד נקום בבוקר ולא יהיה יותר מחר.

בבסיס ההוויה שלנו אנחנו לא עצלנים. אנחנו בעיקר מפחדים לצאת מהדפוסים הכל כך מוכרים ובטוחים עבורנו. נסו להבין כי אין זמן אחר מלבד עכשיו, אין זמן אחר לנסות ואין זמן או שינוי שלא יביא איתו מערבולת רגשות, פחדים, שיפוט, רצון לחזור לחיים המוכרים לנו.

וכאן אנו מגיעים לתירוץ ה"אבל":

* "רוצה אבל אין לי זמן": אחד התירוצים הכי שמושיים והכי קלושים. זמן הוא מאוד אלסטי ובאופן פרדוקסלי, ככל שעושים יותר דברים, יש יותר זמן. בדרך כלל אלו שאין להם זמן, מנצלים ביעילות בערך שליש מהיום שלהם ושאר הזמן מתמרחים.

* "רוצה אבל לא יכול להתחייב עכשיו": לא יכול להתחייב זה אומר בגדול לא רוצה להתחייב לעצמי. התחייבות יוצרת מסגרת, ומסגרת מפחידה. דעו שגם מתוך מסגרת ניתן לצמוח פרא. גם פרחים גדלים בתוך ערוגות.

* "רוצה אבל לא יסכימו": זהו תירוץ קורבני ומאשים. אין מה לעשות איתו חוץ מלהבין שגם על הסיפורים שלנו יש לקחת אחריות.

* "רוצה אבל אין לי כסף": תירוץ מוחץ שיש לשלוף כשמאגר התירוצים התרוקן. הרי כשבאמת מתחייבים למשהו באמונה שלמה, מגיע גם הכסף במין קסם.

החיים הם דינמיים. ובתוך כל הכאוס הזה אנחנו מנסים בכל כוחנו להיאחז ולמצוא סדר, משהו בטוח. מה קורה שאנחנו מחליטים לעושת שינוי? מה קורה בעצם שאנחנו מודיעים ל"מחר כך " ובן זוגו הנאמן "אבל" שהם לא רלוונטיים יותר, כי מבחינתם הגיע "אחרי החגים " המיוחל, כי החלטתם לעקור מחייכם דפוסים שאינם משרתים אתכם יותר?

ההתחלה תהיה קלה, כי תחילתו של שינוי הוא כמו משב רוח רענן. דבר חדש, מקום חדש לקום אליו בבוקר, ניצוצות בעיניים במערכת יחסים חדשה. אך יש לקחת בחשבון שהשינוי יביא איתו פירוק הסדר המוכר לכם ולסובבים אתכם.

פתאום תרגישו שהסיפור הזה לא עובד. אתם תרגישו כמו דון קישוט שנלחם בתחנות רוח ואולי פשוט תתקפלו ותחזרו לאותה משבצת ידועה, תחזרו לרצות את המשפחה ואת החברים, תחזרו לעבודה מוכרת כי זה "בטוח" ויהיו לכם הסברים ממש משכנעים כמו "כנראה זה לא הזמן " או אני אתחיל לחסוך כסף ואז אצא מהעבודה וכדומה.

מדוע בכל פעם שאנחנו מחליטים על שינוי פנימי עמוק, העולם מסביב משתגע? אז זהו זה שזה לא העולם, זה אתם עם עצמכם. לכוח המסתורי הזה שמונע מכם ליצור שינוי קוראים התנגדות.

התנגדות היא הפחד שאנו בונים לעצמנו בראש. מכיוון שאנחנו בנינו אותו, רק אנחנו יכולים להמיס אותו. באין ספור דרכים טיפוליות תיאלצו להגיד, "כן, אני מפחד מהחדש".

נכון, בזמן שהכאוס של השינוי, תרגישו שהכל מתפרק, אבל הבונוס לבעלי הלב האמיץ הוא שאם תבחרו להתמיד, תוכלו לחיות את חלומותיכם ולא רק לחלום אותם.