משה, מה יהיה הסוף איתך?

בשבועיים האחרונים נפטרו איש ואישה חשובים שהצליחו להשפיע בחייהם על מאות מיליוני אנשים. האישה היא הזמרת הארגנטינאית מרסדס סוסה.

מעריציה הרבים באמריקה הלטינית, בארצות הברית, באירופה, וגם בישראל, הזילו דמעה ביודעם כי עוד אחת מניסי ופלאי השירה של מאה השנה האחרונות הלכה לעולמה, ומי יודע אם תהיה אחרת שתוכל למלא את מקומה.

האדם השני החשוב שנפטר - במדינות המערב הוא קצת פחות מוכר, אבל במזרח הוא היה דמות ידועה ומאוד מוערכת - המורה הרוחני ההוד ראמש בלסקר.

גם בהודו הגדולה שמספר תושביה עולה על מיליארד איש, נעצבו מיליונים ביודעם כי אדם מואר נוסף עזב את העולם. כל מי שרצה יכול היה לסור לביתו של ראמש מדי בוקר, יום-יום במשך 30 השנים האחרונות ולשוחח עמו, לשאול שאלות, להקשות קושיות על ענייני רוח, פנימיות ומהות.

העולם מאבד אנשים חשובים, אנשים שהשפיעו ושינו דעות, תודעות ורגשות של רבים. מי ימלא את מקומם?

גם בפרשת השבוע 'וזאת הברכה' אנחנו נפרדים מאדם יקר וחשוב – משה. נכון, זה קרה מזמן, אבל האיש הזה במותו לימד את העולם דבר חשוב על רוח האדם.

לא ניתן לתאר את ההיסטוריה של העולם החדש - הגעת עם ישראל לירושלים, הקמת בית המקדש, החורבן, הכיבוש הרומי, הנצרות, האיסלאם, והעת המודרנית - כל אלו לא היו יוצאים לפועל אלמלא הנהיג משה את עם ישראל במדבר והובילו עד לשעריה של הארץ המובטחת.

משה היה תופעה בלתי נתפסת של ממש, שכן הוא החל את פעילותו כמנהיג רק בגיל 80! לפני כן היו לו עוד שני מחזורי חיים. 40 שנה ראשונות בחסות פרעה, ועוד 40 לצד משפחת יתרו.

התינוק שהחל את מסעו בתמימות, בתיבה עשויה קני גומא ששטה לה על פני היאור, שינה בחייו את פני ההיסטוריה כולה. משה כתב את התורה, ובעשותו כך תיעד את שורש התהוות העולם: מראשית הבריאה והמבול ועד לעשרת המכות, עשרת הדברות, תרי"ג מצוות, נסים ומלחמות.

לפי כל העדויות, לפני משה העולם התנהג בפראות, בחוסר צדק ובאכזריות. משה בהביאו את דבר ה', יצר סדר והעמיד מידה נכונה לפיה יש לנהוג.

כל זאת עשה במידה של חסד ורחמים, ולא בכוח הזרוע. כל מצווה הוא הסביר באהבה - איך דרך פעולות היומיום הפשוטות והנכונות, יכולה נפש פנימית להיבנות.

מאות שנים לאחר מכן, כאשר הגיעו כובשים לממלכת ישראל, הם הרסו את בית המקדש, שברו את היסוד הרוחני שמאחורי המצוות, ולאחר מכן הפכו את המצוות לחוקים והשתמשו בהן כדי לשלוט, לכפות ולהכאיב.

רבות הסתירות בעדויות ההיסטוריות, ולא נוכל לדעת מה קרה בדיוק באותה תקופה, אבל דבר אחד ברור - אלמלא משה, העולם לא היה נראה כפי שאנו מכירים אותו.

לולא היה משה מוביל את אנשיו, את העם, החוצה ממצרים ומביאם לגדות נהר הירדן, אלמלא היה מצווה עליהם להיכנס לארץ ולבנות בה את בית המקדש, אף צעד בהיסטוריה של האנושות שקרה לאחר מכן, לא היה מתקיים.

כל זה התחיל במשה. קשה להאמין. מי היה הולך בימינו אחרי אדם שטוען להיכרות ולשליחות של ממש מטעם בורא עולם? מי היה מקבל על עצמו מנהיג בן 80, שגדל בקרב מלך נוכרי שסגד לאלילים וניצל מיליונים מאנשיו לבניית קברי ענק, למען האדרת שם משפחתו לדורות הבאים?

לעומת משפחת הפרעונים, משה הצנוע מת, ומקום קבורתו מעולם לא נודע. במותו הפיזי נתן משה את השיעור הרוחני האחרון בתורה.

רגע לפני, הוא טיפס על פסגת הר נבו, וצפה על הארץ כולה. יש המפרשים כי בעיניו, מעבר לאדמה נחשף גם עתיד האומה, מרגע הכניסה לארץ, דרך הגלות ועד השיבה והגאולה, בד בבד, עם ההיסטוריה אשר עומדת להתממש ולבוא על העולם כולו.

מיד אחר כך הוא נטמן באדמה. זהו רגע סמלי הבא להוכיח את קיומה של הרוח האנושית, של הפנימיות אשר קיימת מעל ומעבר לזמן ומקום. שכן, גופו של משה נקבר, אבל רוחו נשארת, כתובה בתורה ומועברת הלאה מדור לדור, משפיעה על כל דור ודור, בכל אומות העולם.

משה מלמד אותנו בכך שכל אדם במידתו, כאשר גופו נטמן באדמה, רוחו והלכותיו, הרושם שהשאיר על חבריו ומכריו, נשארים חיים וקיימים.

אלמלא היה כך, יכול להיות שהיינו מתייאשים, היינו נשארים בורים, ללא יכולת ללמוד מאחרים. אבל העוצמה שהשאיר אחריו משה מזכירה לנו שכל אדם שנפטר, רוחו, דבריו ומעשיו נשארים אחריו. ממנו אנחנו יכולים ללמוד, לטוב ולרע, להעשיר את עצמנו ולהתקדם, ובמיוחד, לקבל מספיק כוח ואמונה, להתחיל כל שנה את מחזור החיים שוב ושוב, מבראשית.