הדבר הנכון בזמן הנכון

בסיום המאמר "בוז לבזבוז", העוסק בנתיב הרוחני, נותרתם עם הבשורה המרה, והיא כי החיים הינם כישוף וכי כל דבר שאנו עושים הכרוך במאמץ הינו בחזקת חשוד, כי אנו אונסים אותו להיכנס אל הנתיב שלנו.

כמו כן, ציינתי כי למעשה אלו הם החיים, וכי אנו צריכים לנהוג בהם כך, תוך כדי שאנו מודעים, ומחכים לשלב בו תהיה לנו מספיק אנרגיה כדי שהדברים יתרחשו מאליהם וללא מאמץ.

כעת הגיע הזמן לדבר על אותה אנרגיה המאפשרת לנו לעשות את הדברים ללא מאמץ, אנרגיה המאפשרת לנו לחזק את החלומות שלנו ולהכניס את מה שנכון לנו אל חיינו. אנרגיה זו נקראת: העוצמה.

כדי להבין מהי אנרגיית העוצמה, עלינו להבין תחילה את המיתוס הקשור בעולם הקדום, הטוען כי העולם אינו נראה כפי שאנו רואים אותו. המיתוס טוען כי האדם הקדמוני ראה עולם אחר מאיתנו. הוא ראה אותו כך שכל דבר, כל חי וכל ישות, היה שדה אנרגטי. במקום מה שהיום הוא גוף פיזי, האדם הקדמון ראה משהו הדומה לאוסף של סיבי אור.

גם אז, בעולם של אנרגיות בלבד, לאדם הקדמוני לא היה קל. כיוון שמערך האנרגיות שלנו היה חשוף, היה צורך כל הזמן להגן על השלמות האנרגטית שלנו ולדאוג שלא תהיה התנגשות בין החללים האנרגטיים. האדם הקדמוני לא היה חזק במיוחד ולא היו לו כלים מיוחדים להגן על עצמו, כל מה שהיה לו היתה העוצמה שלו, ואיתה הוא ניהל את השליטה בחייו.

אנו כבר יודעים כי כל דבר הקיים בעולמנו נכנס תחילה לנתיב שלנו כהוויה אנרגטית, ולאחר מכן הוא מתממש. כך בדיוק האדם הקדמוני פעל: אם הוא רצה ללכת לנהר ושם המתין לו נמר, הרי שההוויה האנרגטית של האירוע צריכה כבר היתה להיות בנתיב שלו.

לכן או שהאדם המתין להיעלמותו של הנמר מהנתיב ומיהר אל הנהר לאחר מכן, או שהוא עשה שימוש באותו כוח - העוצמה - דרכו הוא הכניס או הרחיק דברים מהנתיב.

במהלך הזמן האדם התעייף מעמידה על המשמר. השמירה על הנתיב היתה עבודה קשה ואינטנסיבית מדי, לכן אנחנו, בני האדם המודרניים, כבר נולדים עם חומות. הן מגינות עלינו ועוזרות לנו להרחיק את ההוויות השונות מנתיב החיים. במאמר זה אני בוחר להתייחס לשתיים מהן, החשובות יותר.

תפקידן של החומות הפיזיות הוא לשמור על העולם ברור כפי שהוא, ולדאוג שלא יהיו שינויים. אלו החומות אשר יצרו סדר והגדרות ברורות בעולם שלנו, כגון כוח המשיכה, הגדרות ברורות של איך העולם נראה ואיך הכל צריך להתנהג.

דרך חומות אלו הצלחנו לבנות לא רק מערכת חוקים, אלא גם ליצור את עולם החומר (העולם הפיזי), כפי שאנו מכירים היום. חומות אלו הן שיצרו צורות, קירות, מבנים וכדומה שמגינים עלינו בפני העולם החיצוני ומגדירים אותו.

אך גולת הכותרת של תהליך זה הוא היווצרות הגוף הפיזי - חומת המגן הסופית והחשובה שאינה נותנת לדבר לחדור: לא לדברים פיזיים ולא לדברים רוחניים.

כך למשל היתוש יכול אולי לעבור חומות כמו קירות או חלונות, אולם גם אם יעקוץ אותנו, לא יצליח לחדור יותר מאשר כמה מילימטרים ולרוב אין לו יכולת לשבש את מערך האנרגיה שלנו.

וכך, באופן מסודר ומאורגן, כשניתקל לדוגמה בישות אנרגטית (מדריך רוחני), הגוף הפיזי "יבטל" את הנוכחות הזו ולא יאפשר לנו לראות את מה שמעבר לפיזי.

תפקידן של חומות האגו הוא לבטל את כוחן של צורות הקיום האחרות. זה אולי מפתיע, אבל רוב צורות החיים אינן באמת נחותות מאיתנו. מפגש עם יתושים, דבורים וצמחים שונים הנראים לנו חלשים וחסרי ערך עלול היה להסתיים באסון לולא חומות אלו.

החומות הפיזיות נותנות לכל דבר צורה, אולם חומות האגו לא מאפשרות לדברים לחדור את הגוף האנרגטי שלנו. אנו מאמינים כי יתושים ודבורים חסרי ערך וחלשים וכך נבנתה חומה המרחיקה את היתושים מנתיב החיים שלנו.

אך ישנן גם צורות חיים שעוצמתם חזקה במיוחד ואיננו יכולים לבנות חומות שירחיקו אותן באופן אוטומטי מאיתנו. במקרה זה אנו נעזרים בחומות הפיזיות שמגינות עלינו חלקית בפני המפגש ביניהם.

אולם חיות כמו נחשים, עכבישים ארסיים או נמרים הם בעלי עוצמה וכוח, ואיננו יכולים לכפות עליהם צורה נחותה או חסרת חשיבות, ולכן המפגש עמם מאיים ובו אנו חווים תחושת פחד פרימיטיבי. ללא החומות הפיזיות סביר להניח כי הוא היה מסתיים באסון.

למרות זאת, לא אצל כולנו החומות מגינות במאה אחוז, ועדיין בכל שנה מתים עשרות אנשים ממפגש עם יתושים. ישנם רבים שהחומות בפני דבורים אינן יציבות אצלם, ומפגש עמם קטלני.

העוצמה היא מקור האנרגיה שלנו. ממנה הכל נובע - גם כוח החיים שלנו. כאשר העוצמה נגמרת, אנו מתים. בטבע, תהליך המוות מהיר יותר. עץ שנגמרה לו העוצמה יוכה על ידי ברק או ייאכל על ידי טרמיטים. כאשר לאדם נגמרת העוצמה, הוא אמור למות מיתת נשיקה.

העוצמה היא הכוח בסיועו אנו שולטים בנתיב החיים שלנו. הוא זה המאפשר לחלומות שלנו להיות עוצמתיים, ובזכותו הדברים הנכונים קורים בזמן הנכון. כשתהיה לנו מספיק עוצמה, הכל יהיה בשליטה.

המאמר הקודם הציג את נתיב החיים, את הצורך באנרגיה השולטת בנתיב זה ואת ההבדלים בין הכישוף השחור וכישוף הלבן. המסקנה היתה כי אנו צריכים לשאוף לצבור מספיק עוצמה. כיוון שכאשר תהיה לנו מספיק עוצמה, הדברים יקרו לבד ללא צורך בהתערבות אלימה.

אז יש לנו עוצמה, ולכן צריכה להיות שליטה על חיינו, אלא שהאמת רחוקה מזה. לאדם המודרני יש בעיה. החומות הנפלאות המגינות עליו מפני העולם האימתני לא נוצרו יש מאין. הן תוצאה של העוצמה.

כדי לבנות את החומות, האדם המיר את העוצמה הקיימת בו לאלפי חומות וכל אחת לוקחת מהעוצמה שלנו. כך, ככל שהחומות הפכו יציבות יותר וקבועות כך, לא נשארה לנו עוצמה לה אנו זקוקים כדי לשלוט על נתיב החיים שלנו.

כך, האדם המודרני כמעט מוותר על זכותו לשלוט בנתיבו ועל היכולת לחלום בגלל החומות. נשארה לנו מעט מדי עוצמה כדי ליצור קסם לבן שיאפשר לדברים הנכונים לקרות בחיינו, לכן אנו עוסקים רוב הזמן בכישוף שחור ורוב האירועים בחיינו מתרחשים תוך כדי מאמץ. ברור כי חלק מהאירועים הללו אינם נכונים לנו.

אז איך צוברים עוצמה? האם ניתן לבזבז פחות? התשובה היא כן. בחלקו השני של המאמר, שיתפרסם בשבוע הבא, אסביר כיצד ניתן לחסוך באנרגיה זו. חלומות נעימים.


שגיא מנדלבוים עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 14 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות בתל אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.