משחק החיים

מדהים איך ילדים משחקים, לפחות עד גיל שלוש, הם נטולי הגנות. הדמיון שלהם כל כך חזק עד שהם יכולים להפוך כל מגרש גרוטאות לנסיכות קסומה. ילדים משחקים במטרה לצחוק וליהנות בלבד. כשמשהו מפריע למשחק או אם הם נפצעים, הם בוכים וכעבור כמה דקות נרגעים מניחים את הרגע הפחות טוב מאחוריהם וחוזרים לגלות את העולם.

ילד קטן אינו מתבייש בדברים שעשה והוא מביע תמיד את מה שהוא מרגיש באותו רגע נתון, כי רק הרגע הזה הנוכחי תקף, כולנו היינו שם. כולנו ידענו לשחק, כי לא פחדנו לחיות את הלא נודע וגם לא חששנו ממה יחשבו עלינו.

כשאנחנו מתבגרים, אנחנו מתחילים לבנות את חומת ההגנה שלנו. יש אנשים שהפחד מכאב גורם להם להיות רק צופים על המגרש. הם בקהל והם רואים שמתקיים מולם משחק, הם אפילו מעריצים את השחקנים, אבל לעצמם הם אומרים "אני לא יכול, אין לי את זה". הם מאוד רוצים להשתתף במשחק, אבל הפחדים כולאים אותם בעמדת היציע.

אולי אתם כמו שוער, עומדים ברחבת 16 מטרים ושומרים על הביטחון, המבצר שלכם, שאף אחד או שום חוויה חדשה לא תחדור? בכל פעם שמגיע משהו אתם הודפים אותו אל מחוץ לאזור הסכנה שלכם ונמנעים מלתת לחיים לחדור ללבכם. בסופו של דבר גם החיים ואנשים שנתקלים שוב בחומת ההגנה שלכם, נמנעים מכם.

האם אתם החלוץ, שמפלס לו את הדרך למטרה המיוחלת, עובר את הקשרים והבלמים ויודע שהחיים יביאו איתם תוצאות טובות. ואם בפעם הראשונה לא הצליח, הוא ייצא ל"מתפרצת" נוספת. לעזרתו יש גוף אתלטי המאפשר לו שינויים והסתגלות לאתגרים שבדרך, כושר מנטלי ופיזי ויכולת לראות מטרה מבלי להיות מוסח על ידי הסביבה.

אולי אתם בכלל שופטים? מתבוננים מהצד ומחליטים מה טוב ומה לא טוב, מה נכון ומה לא נכון? מוציאים כרטיס אדום לאלה שהתנהגו בצורה שאינה יושבת בקנה אחד עם דעתכם.

משחק החיים מיועד לאלו שעומדים על המגרש לא לאלו שממש קרובים, אבל לא משחקים. וגם לא לאוהדים. רק לשחקנים.

ואתם ממשיכים במשחק-לא משחק הישן, ולא מסכימים לשנות את החוקים. מדי פעם עולה בכם קול שצועק: "היי, אני רוצה לשחק!", אבל אתם משתיקים אותו ומסבירים לו שעדיף להיות במגרש הבטוח גם אם הוא כבר לא ממש מתאים.

אבל שם למעלה ביציע לא מזיעים, הלב לא דופק מהר, הזיעה לא ניגרת על המצח, ואין תחושת הישג ושמחה אדירה על שסוף סוף הצלחתם לעבור את כל המכשולים ולהבקיע גול.

מה שמצחיק בחיים הוא שככל שאנחנו יותר הגנתיים, ככה אנחנו פחות חיים, וכל מה שאנחנו מפחדים ממנו בא אלינו. אם מפחדים לאבד מישהו, התת מודע יגרום לסדרה של פעולות שתוציא אותו בסופו של דבר מחיינו. מפחדים שלא יהיה לכם כסף? המיינד יארגן סדרה של פעולות שתואמת את ציפייתכם. ואז כל מה שנשאר הוא תחושת ההחמצה.

החיים על המגרש הם לאמיצים בלבד, לאלה שיכולים להגיד בקול גדול "נכשלתי, אבל אני ממשיך", לאלו שנצרבו במערכות יחסים ומחפשים את הקשר הבא, לאלו שהפסידו מאות אלפי שקלים וקמים בבוקר עם החזון לעסק הבא.

במילה "אומץ" נצאת גם המילה "מוצא". אם יש אומץ לנסות שוב לשחק, לקום, לנער את האבק ולהמשיך הלאה בחיוך, תמיד יהיה מוצא לדרך חדשה. בהצלחה ודרך צלחה!