יום נפלא לחלום נקי

בשבוע שעבר הסברתי שאם אנו רוצים להצליח לעשות חלימה, אם אנו רוצים להשיג את מטרת החלום הצלול - עלינו לעשות שינוי גם מבפנים, ובמיוחד להתחיל להבין מהי אותה אנרגיה המניעה את החיים: אותה אנרגיה לה אנו זקוקים בחלימה.

לפני שנמשיך, אני ממליץ לאלו שלא קראו את המאמר של שבוע שעבר, "בוז לבזבוז", לחזור לקישור המצורף ולקרוא קצת יותר על אותה אנרגיה חשובה. לאלו שקראו את המאמר – הנה שלושת השלבים לניקוי הנתיב הרוחני שלנו.

בשלב הראשון אנו מטפלים בשאריות: במה שכבר הרבה זמן לא חלק מחיינו אך (משום מה) עדיין נשאר. זה לא קל, כיוון שאנו קשורים רגשית, אולם זה רק עניין של שינוי תפיסה והבנה שהשאריות האלו הן הוויות הלוקחות מאתנו אנרגיה.

לכל אחד יש לפחות חבר אחד שהגיע הזמן להתקשר אליו ולהגיד לו: "תשמע, זה לא אתה, זה אני, בוא נפסיק את החברות הזו כיוון שהיא לוקחת לי יותר מדי אנרגיה". לכל אחד יש זיכרונות השמורים בקופסה איפשהו בבית: תמונה של החבר הראשון, מכתבי אהבה ישנים, פתקי תודה של אנשים שאנו אפילו לא יודעים אם הם בחיים.

אז זהו! תזרקו הכל! זה קשה, אבל אם אתם רוצים לחסוך את האנרגיה הזו ולהיות חולמים, אינכם יכולים להרשות לעצמכם בזבוז אנרגיה על חפצים המייצגים הוויות שהגיע הזמן להיפטר מהן.


מדוע אם כן אנחנו צריכים את השאריות האלו? מדוע בעצם אנו שומרים את התמונה של האקס מלפני 10 שנה, מדוע כל-כך חשוב לנו לשמור את אותם מכתבי האהבה מלפני 15 שנה? התשובה היא שאנחנו רוצים להשאיר משהו ממנו אצלנו. אך בעוד שאנו חושבים שמה שאנו משאירים זה "רק זיכרון" בלתי מזיק, בעצם המערכת שלנו מבזבזת אנרגיה כדי להשאיר את אותו הדבר בחיינו.

קחו למשל מקרה של אבל. מדוע אנו אבלים על מי שנפטר? כיוון שאנו רוצים אותו כאן אתנו. אנו לא מוותרים, ומשקיעים הרבה אנרגיה כדי שהקרוב ללבנו יישאר. זה אמנם לא אותו הדבר, אולם גם כאן אנו לא מוותרים על אותו אקס.

חלקכם יגידו: "מה, לא להשאיר אף זיכרון?! מה אראה לנכדים?".
ואתם צודקים: זה אנושי לגמרי להגיד, "אני לא יכול להיפטר מכולם", ולהחליט להשאיר כמה. אך חשוב להבין שיש לזה מחיר: כל אחד שנשאר בנתיב שלנו גוזל מאתנו אנרגיה ועכשיו צריך לחשוב מה יותר חשוב – האנרגיה או הזיכרון. התשובה עבור אלו הרוצים לעסוק בחלימה צריכה להיות לרוב: האנרגיה.

לפני כמה שנים רץ באינטרנט מייל של הודעה במשיבון בו בעלי המשיבון אומרים: "שלום, הגעתם לגדי. אני כרגע עובר הרבה שינויים בחיי, אך אתם מוזמנים להשאיר הודעה. אם אני לא חוזר – סימן שאתם חלק מהשינוי".

ההוויות שעלינו להוציא אינן רק אנשים: אלו חפצים, בגדים וכל מה שמיותר בחיינו. לא להעביר להורים – לזרוק. לי למשל יש חולשה לכבלים של מחשבים. בכל פעם שקונים מכשיר חשמלי הוא מגיע עם ירושה קטנה – כמה כבלים שאותם אני מאחסן בשמחה בארון. למזלי אשתי, שגם היא חוסכת באנרגיה, זורקת אותם (או ליתר דיוק היא עושה מהם משהו שקשור לאומנות שימושית).

עלינו ללמוד לארגן את חיינו נכון יותר, באופן בו נפסיק להבטיח הבטחות ולהעמיס על עצמנו הוויות חדשות. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להימנע מהבטחות, ואם הם כבר קוימו, לבדוק: אולי אפשר "להעביר" אותם הלאה, או פשוט להודיע שהפעם זה לא יקרה.

פעם בחודש קחו יום חופש, עליי. יום שבו תקדישו לסידור ההוויות האנרגטיות שלכם. נקו את מה שלא נחוץ: חובות מהעבר, התחייבויות, טלפון ששכחתם לעשות. וכדומה. אולי יש לכם עניין לא סגור עם ביטוח לאומי? זה הזמן לבדוק ולהוריד מעליכם הוויות מיותרות.

סופר מנוסה סיפר פעם שבצעירותו הוא שאל את המנטור שלו: "איך אתה מצליח לכתוב כל כך טוב?". הסופר המנוסה שאל: "מתי אתה כותב?". "כשאני בשיא הכושר ומרוכז", ענה הסופר הצעיר, "בשאר הזמן אני מתקן, משפץ ומוחק", המשיך. "ובכן ידידי", אמר לו הסופר המנוסה: "עליך לכתוב כל הזמן ודווקא שאתה בשיא הכושר שלך: תמחק".

לא תמיד ביום החופש שלנו אנו צריכים ליצור, לפעמים דווקא זה הזמן לארגן, לסדר ולטפל בדברים שאנו פחות אוהבים לעשות כיוון שאז אנו נמצאים בשיאנו.

לרובנו יש קושי עם אחת או יותר מהדמויות הקרובות אלינו. לא הכל הולך בקלות עם כל בני משפחה, עם בני הזוג, חברים, ילדים או חברים לעבודה (שלא נדבר על בוסים). אלו הן הוויות חשובות שאנו רוצים בנתיב שלנו, אולם לא תמיד קל לנו אתן.

בהוויות אלו עלינו לטפל בשלב השני, אך לפני שנמשיך עלי להדגיש שלא מומלץ להתקדם לשלב זה לפני שעברנו את השלב הראשון כמו שצריך. אנו זקוקים לאנרגיה שחסכנו בסעיף הקודם, ולא, לא תהיה לנו האנרגיה הנחוצה לתיקון את מה שלא יושב נכון.

לשלב זה יש עקרון גורף ופשוט: לא לפחד מהתוצאות. זה הזמן לגשת אל מה שלא יושב נכון ופשוט להתעמת. רבים למשל פוחדים במערכות יחסים חדשות לגשת לצד השני ולהגיד: "לא טוב לי עם זה וזה'".

החשש הוא שהצד השני יגיד לנו להתראות וימשיך הלאה, אולם למעשה אין לנו באמת מה להפסיד: אם הוא יגיד להתראות, אז למעשה חסכנו כמה חודשים. מצד שני, אם הוא יגיד: "בעצם, גם לי זה חשוב, אני רוצה לנסות לתקן". מערכת יחסים זו תחזור לאיזון ונפסיק לבזבז אנרגיה מיותרת עליה. בכל מקרה כשלא נפחד מהתוצאות - ההוויה תספיק לגזול אנרגיה.

אני זוכר שבצעירותי הוזמנתי לארוחת שבת אצל אמא של חבר טוב. היו שם כ-12 איש, אולם כשהאוכל הוגש, לארבעה מהסועדים לא היה מה לאכול חוץ מהסלט: חבר ואשתו, בת זוגתי ואני צמחונים.
החבר, שכבר לא פעם קיטר על ארוחות השבת הלא רגישות של אמו ולא פעם נשבע לשים סוף לעניין, התנצל, הלך לשירותים לרגע וחזר עם חיוך לשולחן. 40 דקות מאוחר יותר התברר מדוע הוא כל-כך מרוצה מעצמו – הפיצה הגיעה!

הייתה שם שתיקה רועמת, מהסוג שרק אמהות פולניות יודעות לייצר. עד כמה שידוע לי האמא והבן לא דיברו כמה שבועות בגלל "הבושות" שהוא עשה לה. אני גם יודע שהוא ייסר את עצמו כמה חודשים על מה שעשה. אבל כעבור כמה שנים הוזמנתי שוב לארוחה, ואתם יודעים מה - אני חושב שמעולם לא נהניתי מאוכל צמחוני כמו שנהניתי בארוחה זו.

אז יכול להיות שיהיו הרבה כעסים, ריבים, שתיקות מביכות. אולי חברים, מכרים ואנשים שחשבנו שאכפת להם מאתנו ייפלו כמו זבובים, אולם לבסוף אלו שיישארו יהיו אלו שבאמת מקדמים אותנו בחיינו.

אם ביצענו נכון את שני השלבים האחרונים, שלב זה צריך להיות פשוט יחסית. אך ללא האנרגיה שחסכנו בשני השלבים הראשונים לא נוכל לעשות זאת. זה הזמן לגשת אל הכאבים, הכעסים, האכזבות ואל כל אותם הרגשות שלא ניתן לטפל בהם.

אומרים שצריך לסלוח, להמשיך הלאה, לשחרר. כל זה נכון, אבל לא תמיד קל או אפשרי. לפעמים אנו לא רוצים ולא יכולים לשחרר, למרות שאנו יודעים שהוויות קשות אלו גוזלות הרבה מהאנרגיה שלנו. לא תמיד קל להגיד: "מעכשיו אני לא כועס יותר על החבר שעשה לי עוול", "זהו, סלחתי לאבא או אמא" .

אבל אפשר לפעול כדי שזה יקרה. כיצד? כל מה שצריך זה פנקס קטן בו נרשום את כל ההוויות המציקות. פנקס אליו נפנה כל כמה ימים, כדי לקרוא אילו הוויות רשמנו בו. דרכו נתבונן על ההוויות המציקות בחיינו. מדי פעם נוסיף הוויות חדשות, אך גם נגלה שאנו יכולים גם למחוק – וזו המטרה שלנו.

קחו לדוגמה את איריס שיצאה שנתיים עם ציון. יום אחד היא חזרה הביתה מוקדם מהרגיל וגילתה שציון בוגד בה ולא פחות מאשר עם החברה הטובה שלה. את השלב הראשון היא עשתה כמו שצריך: היא העיפה את כל מה שהיה שייך לציון: בגדים, את הפלאזמה, האוכל שלו, תמונות – הכל הלך מהבית. היא עשתה זאת כל-כך טוב שאם היו באים אליה מיחידת זיהוי פלילי הם לא היו מוצאים אפילו שריד די.אן. אי של ציון – הכל עף.

אבל הכעס עזר רק קצת, הכאב נשאר. לכן עליה להשתמש בפנקס הקטן ובו לרשום שני שמות: ציון ורותי (החברה). וכך, כל כמה ימים היא יושבת עם עצמה וחוזרת ל"רשימת המלאי": נזכרת בהוויות היושבות בחייה, באירועים לא נעימים, בשיעורים הקשים, באנשים. בין היתר היא עוברת גם על ציון ורותי.

אך יום אחד, כשהיא תעבור על הרשימות שלה ותפגוש את רותי וציון, היא תוכל להגיד לעצמה: "היי, אותם אני יכולה למחוק!". וכך, כבמטה קסם, כשהיא תמחק אותם מהפנקס, ההוויה תימחק ותצא מהנתיב שלה.
בהצלחה וגמר חתימה טובה, שגיא.

שגיא מנדלבוים עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 14 שנים בלימוד והוראת קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות. מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.