אנחנו ניצבים לקראת סוף הסיפור. בואו ניזכר, העם עומד ממזרחה לנהר הירדן ומזה כמה שבועות מאזין לשיחה, להרצאה, לנבואה של המורה הרוחני הגדול בהיסטוריה, הוותיק ביותר שידע העולם, משה רבנו. זהו רגע מרגש, ללא ספק. משה כבר בן מאה ועשרים שנה, אחרי תקופה כל-כך ארוכה שהנהיג את העם, תיקשר, העביר מסרים, שוחח עם הבורא, התווכח, ואפילו נענש. עכשיו העם עומד להיפרד ממנו.
נפעיל קצת את הדמיון, נחזור אחורה בזמן לסיטואציה, ניכנס גם אנחנו לתמונה ונצטרף לשאר בני ישראל. איך היה שם פעם? משה דיבר לפני כמה מאות אלפי אנשים, אולי כמה מיליונים. לא היה ציוד הגברה, לא היו מסכי וידאו עצומים ולא שידור לייב למסך המחשב. רק שממה, אוהלים, מדורות, משה וקול ה'. משה מדבר וכל העם שומע.
דבריו אמת? נראה שכן, עובדה, גם היום ממשיך משה לדבר, מתוך דפים, מתוך אינספור שכתובים והדפסים שנעשו לאורך ההיסטוריה לספר התורה. המילים שרדו את מבחן הזמן, והתוכן כך נראה, נשאר רלוונטי. מי שיצרף את החלקים למבנה אחד שלם יגלה כי מזה כמה פרשות משה נותן את השיעור הרוחני, הגדול, הארוך והעמוק ביותר שניתן אי-פעם לבני האדם. שיעור שעל כל שורה ממנו נכתבו ספרים, נישאו דרשות, פירשו, שנו, ועדיין נראה שמסתורין עצום טמון שם בין המילים.
הרוחניות האופנתית
פרשת ניצבים נפתחת בשורות הבאות: "א?ת??ם נ?צ??ב?ים ה?י?ו?ם כ??ל??כ?ם, ל?פ?נ?י ה' א?ל?ה?יכ?ם: ר?אש??יכ?ם ש??ב?ט?יכ?ם, ז?ק?נ?יכ?ם ו?ש??ט?ר?יכ?ם, כ?ל, א?יש? י?ש??ר?א?ל. ט?פ??כ?ם נ?ש??יכ?ם--ו?ג?ר?ך?, א?ש??ר ב??ק?ר?ב מ?ח?נ?יך?: מ?ח?ט?ב ע?צ?יך?, ע?ד ש??א?ב מ?ימ?יך?. ל?ע?ב?ר?ך?, ב??ב?ר?ית ה' א?ל?ה?יך?...". מילים פשוטות, ובהן תוכן עמוק, עצה או אם תרצו הסבר למתרגל המתחיל מה זה אומר להיות אדם רוחני.
בשנים האחרונות המילה 'רוחני' מגיע אלינו בעיקר לא מהתורה, אלא מבחוץ, מתוך אופנה, או אמונה במעין תפיסה מודרנית של האדם במסגרת הראיה החדשנית הזו, 'רוחני' משמעו אינדיבידואל. אחד שיכול להתנתק מהכל, להיפרד מכולם, גם בהימלאיה אבל גם בתל אביב, יכול אותו רוחני, אם הוא כמובן מתרגל רציני, להישאר ברוגע ובשלווה מבלי להתערבב יותר מדי עם הסביבה.
הרוחני החדש חי לבד. יש לו את עצמו ואולי גם איזה מורה-גורו שמלווה אותו. ביניהם יש קשר של אהבה אשר ימשיך להתקיים, כך מאמין הרוחני החדש, גם אם המורה יעלם. כי הרוחני, האינדיבידואל, לא ממש צריך אף אחד. הוא השיג את הדבר הכי גדול מבחינתו, את ההארה האישית שלו, 'אני קיים'. זה לא דבר של מה בכך, כשמתבוננים מסביב ורואים המון הנראה לא-מודע למעשיו, ופתאום אחד מתעורר לידיעת נוכחותו בערנות ובמלא-עוצמתה.
האינדיבידואל הרוחני הוא חופשי, היום הוא בניו יורק, מחר בטוקיו, עוד חודשיים בצ'ילה, שנתיים בגליל וחוזר חלילה. הוא מסתובב, חווה, אוהב, מתאהב. החיים הם חופש, וחופש הוא האמת, כל מי שלא הבין זאת, פשוט לא מעיז לבטא את עצמו כמו שהיה רוצה. העולם רק נראה כמכלול שלם, ברור שיש אחדות, אבל האדם הוא מיקרוקוסמוס, חוליה קטנה, היכולה להישלף החוצה ולקיים את עצמה, מבלי לסבול יותר מדי.
הרוחניות העתיקה
רוחניות, אומר משה, בניגוד לתפיסה המודרנית, היא אחדותם של בני האדם. לצורך העניין, אחדותו של העם. רוחני, הוא אדם שניצב ביחד עם כולם כשברור לו מקומו כחלק ממכלול בני האדם. הכוח שלו בא מהקבוצה, המשפחה, השבט העם. מסביבו צריכים אותו והוא זקוק לסביבה, אין אחד מיותר מחוטב העצים ועד שואב המים, מהחכם ועד בור הדעת, גברים ונשים, טף וזקנים, ביחד מרכיבים מכלול רוחני, עוצמתי, שלא ישבר לעולם, מכלול הקרוי עם. אין אינדיבידואל, היחיד הוא חלש, מי יאכיל אותו, מי ישקה אותו, מי יחנך אותו? העצמאות היא האשליה. בזמנים המודרניים, קל להרגיש עצמאי כי הרבה אנשים נתפסים כחפצים, נותני שירות, עוזרים, פקידים, יועצים, נראה לכאורה שהיה אפשר להתנהל לבד, אבל אי-אפשר. זו פנטזיה, שהעולם נברא רק בשבילך.
כמו המורים הרוחניים של היום, גם אז משה מלמד אותנו הכל: תזונה, מנהגי גוף, אמונה, מלחמה, צדק, מה שנקרא בית ספר, אוניברסיטה ואשראם כולם ביחד. בהתחלה ספר-דברים היה נראה כמו נאום תוכחה אחד ארוך, עכשיו מתגלה שזהו מחסן כלים לשימוש מיידי בכל אחד מתחומי החיים. אבל, משה חוזר ומדגיש, הבן-אדם חייב להיות רוחני, להאמין ולהתמסר לקבוצה. מי שהיה באותם זמנים אינדיבידואל היה מצליח לשרוד לבדו?
לא אני אלא אנחנו
באותם ימים לא יכלה להיות משמעות ל-'אני קיים', אלא ל-'אנחנו קיימים', רק לקבוצה היה כוח. וההיסטוריה מוכיחה שמה שהיה נכון אז, נכון גם היום. קבוצות ששמרו על עצמן כעם במיוחד בתפיסה הרוחנית, שהפנימי נחווה בקבוצה, בשותפות, קבוצות כאלו, הצליחו לשרוד את הזוועות, את הטרגדיות הגדולות ביותר שידעה ההיסטוריה. משה ידע את העתיד לבוא, הוא נתן כלים, גשמיים ורוחניים, הוא השאיר את כל הידע כתוב ונגיש, אפילו בשפה יחסית ברורה: "כ??י ה?מ??צ?ו?ה ה?ז??את, א?ש??ר א?נ?כ?י מ?צ?ו??ך? ה?י?ו?ם--ל?א-נ?פ?ל?את ה?וא מ?מ??ך?...ל?א ב?ש???מ?י?ם ה?וא...ל?א-מ?ע?ב?ר ל?י??ם, ה?וא...כ??י-ק?רו?ב א?ל?יך? ה?ד??ב?ר, מ?א?ד: ב??פ?יך? ו?ב?ל?ב?ב?ך?, ל?ע?ש??תו?...", וכל אשר שנותר לנו, אם אנחנו תרים אחר רוחניות של אמת, הוא כנראה, רק לקום ולקיים.