תיקן-תי

כולנו מכירים את האורחים הבלתי רצויים הללו. אותם יצורים מעוררי גועל ושאט נפש המצויים בכל מקום, אשר מגיחים משום מקום מתרוצצים, קופצים, עפים ונעלמים שוב לחשכה ממנה באו. אף אחד לא ממש מצליח להסביר מדוע אנו כל-כך סולדים מחרקים אלו. בסך הכל הם לא נושכים, אין הם מסוכנים במיוחד והם בורחים מכל מגע עמנו, אולם בכל זאת חלקנו יעדיפו טיפול שורש אצל רופא שיניים מאשר מפגש עם חיה זו. מדוע אנו כל-כך סולדים מהם? מה כל-כך מפחיד אותנו?

לפני שאמשיך ברצוני להבהיר כי אינני מאלו האוהבים חרקים בכלל ותיקנים בפרט, נהפוך הוא. אני ממש סולד ואף פוחד מהם. באיזה שהוא שלב פיתחתי נטייה להאמין כי יש בינינו חשבון שאף פעם אינו נגמר. מבחינתי המחקר בנושא הוא צעד תרפויטי לקראת (אולי) אפשרות בה אצליח להשתחרר מהפחד הלא מוסבר שיש לי מהם. חדור תחושת שליחות, חרשתי את האינטרנט, חיפשתי בספריות ואף שלחתי תלמידים לחקור את הנושא. שעות ישבתי, חקרתי וגיליתי בעיקר כי אף אחד לא אוהב לדבר על יצורים אלו. גם בהומיאופתיה לא נעשה מחקר של ממש ואפילו הכנסייה, שיש לה תמיד מה להגיד על כל יצירי האל, הפעם שתקה. וכך, נאלצתי לדלות את הפרטים השונים מחלקי מקורות והנה אני מביא אותם בפניכם.

• ביצי התיקן מוטלות אל תוך תיק קשיח המגן עליהם (גם מריסוס, אגב), שנבקע כאשר דור ההמשך יוצא. שמו העברי של התיקן ניתן לו על שם תיק זה.

• התיקן מפריש חומר בעל ריח דוחה. מגע עם תיקן עלול לעורר את הפרשת חומר זה, שנדבק בעור האדם ונשאר שם למשך כמה ימים.

• התיקן הוא חרק המעביר מחלות, אשר מזהם במגע את האוכל והמשטחים שהוא בא עמם במגע.

• לתיקנים יש איברי פה ומערכת עיכול חזקים, המאפשרים להם לאכול הכל, אולם הם מעדיפים לרוב דבק של כריכות ספרים, משחות נעליים ואוכל יבש.

• התיקן מגיע למהירות ריצה של 1 ק"מ לשעה, אולם הוא מתעייף מהר מאד ולא יוכל להחזיק מעמד יותר מאשר מספר מטרים.

• התיקנים פעמים רבות אוכלים את בני מינם, אולם כפי הנראה הם אוכלים את אלו הפגועים גנטית והחלשים.

• את התיקן קשה להרוג: הוא יכול לחיות ללא אוכל למשך חודש ימים, להחזיק מעמד ללא ראש למשך שבוע ימים. הוא יכול לעצור את נשימתו למשך 45 דקות לשלוט ולהאט את קצב פעילות ליבו.

• התיקנים הם חרקים חברתיים, המעדיפים את חברת בני מינם ומסוגלים לעשות החלטות קבוצתיות.

• לתיקנים אין טמפרטורת גוף קבועה וההתפתחות שלהם תלויה בטמפרטורה של הסביבה. בתנאים אידיאלים של חום ומזון, זוג תיקנים יכול "לייצר" בשנה עד 600,000 צאצאים.

• מחושי התיקן משמשים כחוש מישוש וריח. בקצה בטנם ישנם זיפים הרגישים לתנועת האוויר וכך הם יכולים לחוש עצמים הנעים לעברם.

• התיקנים הם בני כ-300 מליון שנה, אחת החיות העתיקות על פני כדור הארץ והם היו כאן לפני הדינוזאורים.

הסיפור של ההומיאופתיה והתיקנים החל לפני 110 שנים בהודו. הגיבור שלנו הוא רופא (שאינו הומיאופת) שסבל מאסטמה. בכל ערב הוא היה מרגיש לחץ בחזה, שגבר וגבר עד למצב של קוצר נשימה קשה שאתו הוא הלך לישון. יום אחד, לאחר תחילת תחושת הלחץ בחזה, שתה הרופא את התה היומי שלו, אולם הפעם לאחר שתיית התה, הלחץ בחזה ירד ולא הייתה, כרגיל, החמרה שהובילה לקוצר נשימה. לאחר חשיבה מרובה הוא הגיע למסקנה כי התה הוא זה שגרם להקלה המופלאה, אך השוני הפעם לא היה בתה, כי אם במים. במים הרתוחים שהה תיקן מת. את המים הוא שמר והשתמש בהם בימים הבאים על עצמו בהצלחה, ולאחר מכן על מטופלים אחרים.

פרט לשימוש בתרופה זו למקרי אסטמה, אין ממש תהליך פרובינג. אף אחד כנראה לא רצה לחקור את התרופה המופקת מתיקנים (Blatta-Orientalis). בעוונותיי נתתי במהלך השנים 3 פעמים תרופה זו למטופלים עם אסטמה, שהמכנה הנפשי המשותף ביניהם הוא עצלות ותחושת שעמום שהייתה בחייהם (ואגב, הומיאופתים אחרים גם מדווחים על עצלנות כתכונה משותפת לתרופה זו). בשלושת המקרים אפשר היה להגיד שהאסטמה הייתה הדבר הכי מעניין בחייהם ונראה כי הם היו צריכים את האסטמה כדי להכניס עניין אל חייהם.

אם נבחו את מראהו מבחינה אובייקטיבית, נגלה כי התיקן אינו ממש מפחיד: יש לו גוף מאורך, רזה, הוא אינו מגושם, קל תנועה ובעל מצח גבוה. אם זה היה בן-אדם, סביר להניח כי היו לו מחזרים/מחזרות רבים. זה לא המראה שממנו אנו נרתעים, אלא מה שהוא מייצג, מה שהוא מעלה בנו.

רמז חשוב לסיבה בגללה אנו לא סובלים את התיקנים נעוצה בשמות המגוונים שהאדם נתן לו. הצרפתים למשל קוראים להם "פרוסים", הגרמנים – "רוסים", יש נטייה לכנות את האויבים המושבעים על שם חיה זו. זהו סימבול המייצג את השונאים שלנו, את כל מה שעוין לנו ושאנו מפחדים שיום אחד הוא יחזור, יופיע משום מקום ויפתיע אותנו.

התיקן מופיע משום מקום וכשהוא מגיע אנו נאלמים דום לרגע. הוא מעורר בנו פחד וכשאנו מנסים לתפוס את התיקן, הוא נעלם במהירות אל תוך עולמו האפל. גם אם נהרגו – אנו יודעים כי יגיח אחר במקומו. יש משהו סיזיפי במלחמה שלנו עם התיקנים, מלחמה שלעולם לא תיגמר. לכן התיקן מסמל את העבודה וההתמודדות האין סופית שאנו עושים בנבכי נפשנו עם החלקים שאנו לא אוהבים בחיינו, בעצמנו ובמציאות היום יומית. התיקן מסמל גם את הנסיון לצאת דרך החשיכה והפחד אל האור.

התיקן הוא חרק הנרתע מן האור ולכן יכול לסמל, בין השאר, את התגלמות החושך והרוע. רובנו מכירים את התחושה כשאנו הורגים תיקן, תחושה המשלבת כעס וסיפוק. כשאנו הורגים את החרק הגועלי הזה, אנו מרגישים כאילו הרגנו את השטן בכבודו ובעצמו, כאילו עכשיו העולם טוב יותר, כאילו הסרנו את כל מה שרע מעל פני העולם.

התיקן הנו פרזיט החי על חשבוננו. הוא פולש עצלן שאינו מועיל. כל שהוא יודע לעשות הוא לחיות ולהתרבות על-חשבון אחרים. בחלום מייצג התיקן שעמום וצורך בגירויים בחיינו. אלו החולמים על תיקנים צריכים לבחון את חייהם, סביר להניח כי חסר להם קצת ריגושים בחייהם.

© מנדלבוים שגיא. עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 14 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.