למרות הרצון לשוב ולהוכיח שכבר אז, ידעו במקרא עד כמה קשה ומסובך הולך להיות בימינו, נבחר הפעם להתנתק מהאירועים המסעירים של הזמן האחרון. במקום זאת, נתרכז בבריחה מנטאלית לנתיב בטוח של שכחה וכהות חושים, בעזרתם של י?דעו?נים ומכשפים. שכן אלו גם אז, גם היום, ידעו ויודעים להבטיח אופוריה, בדמות האפשרות לשלוט על העתיד, על נסתרות החיים ועל הלא-ידוע אשר מחכה לנו מעבר לפינה.
עיקר עניינה של פרשת השבוע, 'שופטים', הוא בניהול המדינה שעתידה לקום. הפרשה עמוסה בחוקים: הלכות מערכת המשפט העתידית בארץ ישראל, חובות המלכים העתידים לבוא, דיני רוצחים בשגגה, דיני מלחמה והוראות ללקיחת שלל. אבל, בין כל ההנהגות הללו, מסתתרת עדות מרתקת, תמונת מצב יוצאת מן הכלל, של מה שיכול להיקרא 'עולם הניו-אייג' בתקופת המקרא'. בשני פסוקים נמרצים, מתברר עולם מרתק של דמויות אשר כבר אז, אי שם בעבר הירדן, הציעו תרופה ומזור לכל תועה או מסכן.
כך זה כתוב: "ל?א-י?מ??צ?א ב?ך? מ?ע?ב?יר ב??נו?-ו?ב?ת?ו? ב??א?ש? קס?ם ק?ס?מ?ים מ?עו?נ?ן ו?מ?נ?ח?ש? ו?מ?כ?ש???ף: ו?ח?ב?ר ח?ב?ר ו?ש?א?ל או?ב ו?י?ד??ענ?י ו?דר?ש? א?ל-ה?מ??ת?ים" (דברים, י"ח, י'-י"א). נשמע מסתורי? הבה נפרט: הראשון, זה ש'מעביר בנו ובתו באש', היה מבצע כנראה טקס בסגנון הליכה על גחלים, או זובור התבגרות שכזה, שתי מדורות בוערות וביניהן מי שעובר, על מזלו הרע מתגבר. השני, 'קוסם קסמים' היה עוזר לכל מתלבט, להחליט בעזרת מקל מיוחד שידע להורות עצה ולהצביע בבטחה מה ראוי באמת לעשות.
השלישי ה-'מעו?נ?ן', היה כמו אסטרולוג, רק שעסק בעננים במקום בכוכבים, לפיהם ידע לומר איזה יום יהיה טוב ואיזה יום לא. הרביעי, ה-'מנחש', ידע לומר עתיד על פי תנועות הציפורים. החמישי, פשוט 'מכשף'. השישי, 'חובר חבר', אסף סביבו נחשים ועקרבים, כך יצר אווירה של אימה, מורא ומסתורין.
השביעי, 'שואל אוב', היה פיגורה מרתקת במיוחד אשר ידעה להביא קולותיהם של מתים, לא מחלל הפה אלא מבית-שחיו. השמיני, ה-'ידעוני', גם הוא מתוחכם, הכניס עצם של חיה בשם 'י?דו?ע?' לפיו ומדבר כשפים למכביר. והאחרון, 'דורש אל המתים' היה משתמש בגולגולת כדי לבצע סיאנסים וכך לשוחח עם נשמותיהם של הנפטרים.
התורה לא אוהבת את עושי הכשפים. ולא רק היא. לאורך כל ההיסטוריה המערבית השתדלו להתרחק מהם. הכישוף נחשב למדע מסוכן. כוחות המאגיה יכלו אולי לחולל ניסים ונפלאות, אך לרוב האמינו שלמעשה הם מייצרים כוח הרסני, ובאשמתם מתרחשות כל הצרות. במשך כמה מאות שנים נרצחו באירופה יותר ממאתיים אלף בני אדם שנחשדו בכישוף. כך היה עד עידן המדע המודרני. אז חזרו כוחות הנסתר לידיהם של מיסטיקאים.
מאז בקושי עברו מאתיים שנה ושוב כל אותם עושי ניסים חזרו לתמונה, כל זאת למרות שבפרשה כתוב בבירור "ת??מ?ים ת??ה?י?ה ע?ם ה' א?ל?ה?יך?" (דברים יח, יג), כלומר, בפשטות, קחו את החיים בקלות. אל תחפשו רמזים בכוכבים או בגימטריה כדי לבחור שם מתאים לילדים, אל תחשבו שקריאה בכף היד או בשאריות קפה או תה יעזרו לכם לתכנון זיווגים. כשפים הם יצירה לכאורה של יש מ-'אין', שאדם אחד יוצר עבור אדם אחר. במקום זאת מבקשת התורה מכל אחד כלפי עצמו, להתעמק באישיותו, בהוויתו, לעבוד על מידותיו הטובות, עד שימצא בתוך עצמו את הקשר עם האישי ביותר, עם הנסתר באמת, כך שלא יפחד ולא יצטרך את "עזרתם" של עושי הניסים.
ובהשלכה לצרות היומיום הפוקדות את ארצנו, הבקשה מגורם חיצוני שיקצר עבורנו את הדרך, שיבצע קסם והכול יסתדר היא למעשה הסרת האחריות של האדם מעצמו. כך פועל מי שרוצה להישאר בשלו, במוגבלויותיו, בזמן שמכשף ישוחח עבורו עם המתים. אך זו טעות, אין אנו צריכים עזרה מהמתים, אלא מאלו החיים, אלו שנמצאים סביבנו ועמם עלינו ללמוד להסתדר. הפרשה מרמזת לנו כי כדי להצליח בכך אין פטנטים, אין קיצורי דרך, אין קסמים או כשפים שיפתרו את מצבנו הסבוך. אלא פשוט לנסות, כל אחד מאיתנו להאמין כמה שיותר, לפחות בעצמו.