פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פנו מקום לספק

      הדרכה, אמונה, ידיעה, ביצוע – אלה ארבעת המרכזים האנרגטיים המאפשרים הגשמה, כל עוד מרשים לספק לחלחל בתוכם ולאפשר את זרימת החיים

      תנועה חדשה מנסה לסחוף אותי, מרגישה שהדברים סוף סוף קורים, זהו הזמן להגשמה. אבל יחד איתה מגיעה אי הוודאות. הנה אני נמצאת איפה שרציתי להיות, אבל נלחצת ממה שעלול לקרות, נבהלת מהקפיצה אל הלא נודע. מה יש מעבר לידוע? מה מחכה לי מעבר לפינה? חשה בלבול וספק גדול לגבי המשך הדרך, מעכבת את ההליכה, הולכת לישון כדי לברוח מהתמודדות. נשכבת במיטה אבל מסתובבת חסרת שקט ומנוחה, בתוכי תנועה גדולה. איך אפשר לנוע בביטחון וללא ספק? ולמה, עד שאני כבר מגשימה, עולה בי פחד ולא שמחה? שוקעת לשינה עמוקה ובחלום מופיעה התשובה.

      בחלום מופיעה התשובה

      “הנך מבקשת לקבל תשובות אשר נוגעות במקומות העמוקים של הנשמה, כאשר הרצון האישי והרצון האלוהי נפגשים ויוצרים דרך שלישית, שהיא דרך ההגשמה: למען העולם, למען החיים, למען היקום ולמען הלא נודע. הדרך של ההגשמה מורכבת מהרצון שלך ומהרצון שעובר דרכך: יחד שתי הדרכים מתחברות ומובילות את החיים בדרך ההגשמה. הנך תוהה מדוע את חשה ספק גם כשאת מגשימה את עצמך. הסיבה לכך היא שקיים בתוך ליבך מקום המאפשר לספק להתקיים, מקום זה אכן הכרחי על מנת לאפשר תנועה זורמת של אירועים חדשים שהחיים מביאים איתם.

      הצבת גבולות יציבים חשובה באותה מידה שהגמישות של אותם גבולות מאפשרת תנועה, כלומר חשוב להשאיר מקום לספק בכל אחד מארבעת המרכזיים האנרגטיים: הדרכה, אמונה, ידיעה, ביצוע – על מנת לאפשר תנועה והתחדשות. ארבעת המרכזיים האנרגטיים מאפשרים הגשמה מתוך יציבות ובטחון, כאשר הנך יכולה להחליט כמה מקום את משאירה לספק בכל אחד מהם.

      החיים מביאים איתם אירועים חדשים, אירועים שאינם תמיד תלויים בעשייתך, לעיתים אף תלויים באחרים ובשיעורים שלהם, הנך משמשת להם כלי למידה או לומדת מהם. הספק קיים על מנת להשאיר נתיבים פתוחים, על מנת שדעתו של האדם על עצמו ועל דרכו לא תהפוך להיות חד גונית, מוחלטת, מוגבלת ומקובעת, אלא גמישה ונתונה לשינויים של החיים. הספק הוא המקום שמאפשר את החוסר וודאות של החיים דרכנו.

      כאשר הספק מבוקר ומאוזן, אין מקום לפחד, כי ישנה מוכנות גדולה להכיל ולקבל את כל מה שבא. אך הספק יכול להפוך להיות כלי חוסם ומגביל: כאשר אדם מקשיב יותר מדי לספק ופחות מדי להדרכה, לאמונה, לידיעה או לביצוע. במצב זה האדם מאפשר לספק לשלוט בחייו ולהוביל אותו לבלבול, לחיפוש תמידי ללא מציאה, לזיוף תחושת החופש ולדרכים סותרות ללא יציבות. כלומר קיים מקום לספק ויש חשיבות לקיומו, אך לא כאשר הוא שולט על החיים עצמם, אלא כאשר הוא משתלב יחד איתם ומאפשר לחיים להפתיע ולשנות".

      מה פירוש המסר?

      "תקשיבו להדרכה, תבטחו באמונה, תחושו את הידיעה ותבצעו את המהלכים. תחיו במלוא עוצמתכם ויציבותכם הפנימית, אך תדעו תמיד לאפשר לספק להיות קיים, מבלי שהוא יהווה איום על נתיבכם או על קיומכם, מבלי שהוא יהווה סתירה להגשמתכם, אלא מתוך ידיעה שהוא חלק מכם - אך לא הוא מחליט עבורכם.

      אם כך בלבכם נפגשים שני ערוצים המבקשים להשתלב יחד, על מנת להגשים את החיים: רצון האל מטמין בלב, שהוא המרכז האנרגטי המאחד את השמיים ואת הארץ, את זרעי רצונו, אך אינו מתנא את התנאים להגשמתם. כל פעולה שנעשית על ידכם לקידום עולמכם הפנימי והחיצוני, מקבלת את מלוא ההערכה והכבוד הראוי על כך שהנכם מזהים את הקול האלוהי ומאפשרים לו ביטוי, בכל דרך אפשרית. אין דרך טובה יותר מהשניה, כל עוד הנכם פועלים מתוך מהות אבסולוטית ולא אינטרסנטית.

      מאידך, הרצון האישי נמצא אף הוא בתוך לבכם ומאפשר בחירה בין שלל האפשרויות והזרעים שהוטמנו. ניחנתם בתכונה מיוחדת של אפשרות בחירה ואין זה הדבר מובן מאליו. בחירתכם מתקבלת בברכה בכל שלב ואינה תלויה בדבר, בחירתכם בדרך חיים והגשמה היא ביטוי החופש המוחלט ביותר שהנכם יכולים לבקש לעצמכם ולאחרים בעולמכם.

      הרצון האישי אינו מונע את הרצון האלוהי, וגם לא להיפך - שניהם משולבים יחד ופועלים בשיתוף פעולה על מנת ליצור הרמוניה בין אפשרויות ההגשמה לבין ביצועיהן בעולם הארצי. אין ביטול של האחד מול השני ושניהם חשובים באותה מידה, כאשר אחד מדריך את השני והשני מווסת את ההדרכה. נתמקד בדוגמא של הנשימה: שאיפה ונשיפה - דמיינו שרצון האל הוא השאיפה שהנכם מכניסים לריאותיכם ורצונכם האישי הוא הנשיפה, המאפשר לו לצאת לידי ביטוי. שניהם עובדים יחד ובמשותף למען ההגשמה, החיים.

      על מנת להגיע לאיזון בין הקשבה לעשייה, בין הכלה להוצאה, בין קבלה לבין נתינה, יש צורך לווסת את שני הרצונות, לשלב ביניהם, לאפשר לכל אחד את מקומו ובכל אחד את מימד הספק, אשר מביא איתו את השינויים וההתחדשות מבלי לאיים על הדרך הבטוחה והיציבה של ההגשמה.”

      מה לקחתי אתי?

      כשפקחתי את עיניי לא ידעתי אם חלמתי או שבאמת שמעתי את הקול הזה בתוכי, מדבר אליי ומרגיע אותי. אבל לא היתה לזה שום חשיבות כי את המסר הזה הבנתי היטב. הבטחתי לעצמי להשאיר מקום לספק, כדי שהוא יוכל להיות קיים מבלי להיאבק על מקומו או לאיים עלי, ולאחר שהגדרתי לו את המקום שלו, מילאתי את שאר החלל שנותר בלבי באמונה שלמה בדרכי.

      * שרי תורג'מן היא מאמנת ומטפלת אנרגטית.