מצופים בציפיות

לעיתים נדמה שקיים עיכוב במימוש ובהגשמה. ישנה תחושה שהזמן הוא נכון, אך הדבר לא קורה, העולם אינו מביא את התוצאות המיוחלות וקיים פער בין היכולות לבין הגשמתן בחיים. כאשר הציפיות לעשייה שלי אינן מתממשות בדרך הרצויה, אני חשה תסכול, כעס, אבל יותר מכל אני חשה אכזבה. הספק משמיע את קולו: “אם אני בדרך הנכונה, איך זה שאני לא רואה את התוצאות? מה זה אומר?”.

מתחילה לאבד את האמונה בדרך, שלפתע לא נראית בטוחה כל כך. נושמת נשימות ארוכות ומנסה לחזור למרכז הפנימי שלי, מחכה לקבל תשובה, שלא מאחרת להגיע.

"כאשר אדם מאבד את האמונה בדרכו, הוא סוגר את ליבו לדרכים היצירתיות הרבות של ביטוי החיים. הוא מגביל את עצמו למה שהוא מכיר בלבד, לא מאפשר לחיים להפתיע אותו וליצור עבורו דרכים נוספות. כאשר אתם נאחזים בתוצאות ותולים בהם את מימוש הגשמתכם, אתם מטילים עליהן אחריות של הוכחת הדרך שלכם, נאחזים בביטוי האשלייתי של המימוש ולא חווים את המימוש עצמו. המהות אינה זקוקה להוכחות, המהות קיימת ונוכחת בכל רגע כשאתם מאפשרים לה לבטא את עצמה, ליצור ולברוא, להרגיש ולהיות, ללא מגבלות וללא ציפייה לתוצאות.

עולם המושגים והנורמות החברתיות סביבכם מלמד אתכם לצפות לתוצאות מסוימות, על מנת לראות את ההישגים שלכם, על מנת להעריך את דרככם, על מנת להרגיש את הקיום שבכם ולראות ביטוי ליכולות שלכם. אך עצם העשייה מתוך ציפייה למימוש תוצאה מסוימת, יוצרת אשליה ואובדן דרך. עשייה מתוך ציפייה לתוצאה מסוימת מרחיקה אתכם מהווית הבריאה והיצירתיות. למרות שהנכם חיים בעולם הארצי, עולם הגשמי, עולם הפרקטי, העשייה שלכם צריכה להעשות מתוך הדרכה של הלב, מתוך חיבור לקול הפנימי, מתוך כוונה נקיה של מימוש ייחודי ועצמי, ללא כל ציפייה לתוצאה מסוימת שתוכיח לכם ולעולם סביבכם את צדקתכם בדרככם.

אין זה אומר שלרצות להשיג הישגים ולראות תוצאות חומריות ופרקטיות בעולם הארצי אינו רצוי, להיפך. העולם הארצי הוא מקום המאפשר לכם לבטא את הרוח דרככם במלוא מימוש הפוטנציאל, הוא מאפשר הגשמת הרוח בחומר, הוא מאפשר חיבור של השניים וביטוי היצירתיות בעולם החומרי – הוא מאפשר בריאה אינסופית של מצבים וצורות. זהו המגרש הביתי שלכם, המגרש שבו הכל יכול לקרות ולהתגשם - כל עוד העשייה שלכם אינה תלויה בדבר, אינה תלויה בתוצאה מסוימת, אלא היא מהווה ביטוי של המהות וההגשמה של הלב. במצב זה התוצאות יהיו רק חלק מהדרך, הן יגיעו מתוך שלמות של עשייה ותהיו מסוגלים לקבל בשמחה כל תוצאה, ללא שיפוט, ביקורת או אכזבה, מכיוון שהן לא יהיו הסיבות שהובילו אתכם לעשייה.

אנא הוקירו את עצמכם, הוקירו את הנשימות אשר מפעילות ומחיות בכל רגע את החיים שבכם. אנא הוקירו את הבריאה שהנכם מעצם הוויתכם השלמה והקיימת, הוקירו את ההתרגשות, את התשוקה של העשייה למען העשייה, ושחררו את האחיזות המיותרות בהוכחות החיצוניות שבאות לכבול את נשמתכם החופשית. הקיום פשוט כל כך, שהנכם לוקחים אותו כמובן מאליו, כאשר הוא הדבר העיקרי והחשוב ביותר בהוויתכם. הוא ההתגלמות של הבריאה דרככם, אין התגלמות יפה יותר, אין התגלמות חשובה יותר מהווית החיים וקדושתה. קדושת החיים היא ההכרה במי שהנכם, במה שעובר דרככם ובעולם שסביבכם. לא יותר מזה ולא פחות מזה.

הטבע פותח בפניכם את מרחביו העצומים ומאפשר לכם מרחב פעולה יצירתי אינסופי. הנכם עומדים בשער מופלאות היקום והקיום: האדמה מאפשרת בריאה, כדור הארץ הוא הבד שעליו הנכם יכולים לצייר את העולמות שהנכם מעונינים לברוא. הנה אתם, עומדים במלוא עוצמתכם וזוהרכם מול השער הקסום ופותחים אותו: הנכם פוסעים בדרך ומוכנים להיות חלק מהמשחק של הבריאה, של היצירה, של ההולדה, של ההגשמה. הננו מברכים אתכם על דרככם, הננו מברכים אתכם על הליכתכם, הננו מברכים אתכם על הכוחות הפנימיים שאתם מגלים בתוככם, אנא ברכו את עצמכם וצאו תממשו את העשייה שבלבכם.”

תחושות מעורבות מציפות אותי, עצבות ושמחה משתלבות יחד ודמעות עולות בעיניי, האם החיים יכולים להיות כל כך פשוטים בהוויתם? האם אנו אלו המסבכים אותם ותולים את אושרנו והגשמתנו בתנאים חיצוניים וזמניים? האם ישנה אפשרות לחיות אחרת? לאחר כמה רגעים נפשי נרגעת, מתחילה לעכל את הבשורה. אין לי מושג עדיין איך לחוות אותה אבל ברור לי היום שהקיום שלי אינו מוטל בספק וכך גם הגשמת המהות שבי. מעצם קיומי הנני חיה ונושמת את נשימות ההוויה, ויש בי את כל היכולות להנות מהדרך. תודה רבה.

* שרי תורג'מן היא מאמנת ומטפלת אנרגטית