ילדות נשכחת

קמה לעוד בוקר שגרתי, בוקר של יום עבודה. מכינה לי משקה חם ותוך כדי המחשבות מתחילות להתרוצץ במוחי, מזכירות לי את מה שתכננתי לעשות היום. הן כבר בונות מציאות משל עצמן עם מסקנות והשלכות לגבי כל תחנה: “אם אדבר עם זה אז הוא יגיד ככה ואז ככה יקרה...” וכך הלאה, אינסוף של ספקולציות וענן של אי וודאות, תחת מסווה אשלייתי של שליטה. מנסה לחשב את כל האפשרויות של ההגשמה, אבל מבינה די מהר שזה בלתי אפשרי, חוסר הוודאות לגבי העתיד מתסכל אותי. מסתכלת מבעד לחלון ורואה ילדה עם תיק גדול על כתפיה ולמרות הכובד של ספריה, היא מחייכת ושרה לעצמה בדרך לבית הספר, נמצאת בעולם משלה. נזכרת בחלומות שלי כשהייתי ילדה. החיים היו נראים לי מרתקים דווקא כשלא ידעתי מה יקרה איתם, הייתי רצה בחופשיות במרחבים, השמיים היו פתוחים בפניי, הפרחים חייכו אליי, העשבים לחשו לי את סודות החיים והכל היה נראה לי אפשרי. עכשיו, באמצע החיים, שותה את המשקה של הבוקר ומנסה להבין לאן נעלמו חלומות הילדות שלי ומתי, מתי החלטתי לוותר עליהם?

כאשר האדם פוסע בדרכו הוא מכיר את עברו אבל אינו יכול להכיר את עתידו, עתידו טרם נולד, עתידו נבנה ונהרס עם כל צעד בהליכה, עם כל נשימה שהוא שואף ונושף הוא יוצר את הנתיב שבו שהוא הולך. ההליכה אל הלא ידוע היא ההליכה היחידה שבחיים, היא ההליכה היחידה שבה האדם סומך לחלוטין על כל צעד שהוא עושה, כאשר הוא מודע לכך שאין לו יכולת להשפיע על העתיד אלא רק על ההווה, כאשר הוא מודע לכך שהחיים איתו בדרכו והם אלו שמגבים אותו.

לכן כל רגע בהווה כה משמעותי, למען חוסר חזרה על מצבים שכבר נחוו, למען התקדמות מודעת בדרך של הגילוי וההתחדשות האינסופית של החיים. ככל שהאדם יפתח מודעות לרגע ההווה, הוא יוכל לפתוח בפניו את אינסוף אפשרויות הבריאה ויחד עם זאת לבחור מתוכן את אלו שיחווה ואת אלו שלא. אדם בעל מודעות גבוהה יותר יוכל אף לחיות את רוב הנתיבים האפשריים לו במקביל, כאשר הבסיס לכל ההליכה הוא ההשתעשעות עם אי הוודאות, עם חוסר היכולת לנבא את העתיד והגדלת היכולת לחיות את הווה.

הנכם נמצאים בדרך הזו, דרך הגילוי היום-יומי, הגילוי הנצחי של עוצמות החיים, רובכם רוצים ושואפים לחיות חיים מלאים, חיים הרפתקניים, חיים ללא שגרה, חיים "כמו של ילדים", כאשר הזמן אינו מוגדר והאחריות והמחויבות אינם מושגים אשר מכבידים על נשמתכם, גופכם קליל ואתלטי וההוויה קיימת ברגע העכשווי. אבל רובכם אינם משוחררים מהמנגנונים אשר כובלים את רוחכם, כפרדוקס של החיים הנכם חיים היום יותר כבולים מאשר אי פעם, כאשר תרבות הצריכה שהצבתם לעצמכם ורף האושר הם כה גבוהים, שרוב האנשים אינם יכולים להגיע אליהם אלא רק לחלום אותם. וכך עולמכם נראה, עולם של חלומות מול עולם של מציאות, כאשר אנו מציעים לכם עולם שמממש את השניים בעולם אחד – עולם של חלומות שמתגשם במציאות.

הנפרדות שנוצרה כה עמוקה והפער בין הקיים לבין האשליה כה גדול, שמעט אנשים מצליחים באמת לחיות את החיים כפי שהיו רוצים. מכאן נובעים התסכולים, המרמורים, המחסומים, המחלות והאכזבות. האשליה גדלה יחד עם ההתפתחות ועם הטכנולוגיה, נשכחו המנגנונים הקסומים של הרוח, נשכחו העוצמות האדירות הקיימות בכל אחד ואחת מכם, נשכחו הביטויים הפשוטים ביותר של החיים דרככם והסיפוק, השמחה של הוויה.

הסתכלו על ילדים. הם חופשיים, נשמות חופשיות, הם אינם תלויים בדבר, הם חיים את עולמם הפנימי כאשר הוריהם מאפשרים להם, הם הרפתקניים, הם צוחקים ושמחים, אין להם זמן, אין להם מגבלות, אין להם גבולות, אין להם עבר, אין להם עתיד, אין להם דבר אשר כובל אותם לחיים חוץ מהסקרנות העצומה של רגע ההווה. ולעיתים אף הם רוצים הכל כאן ועכשיו. ומדוע? תשוקתם לחיים כה עזה ותודעתם כה טהורה, שהם אינם מסוגלים לתפוס את המגבלות אשר החברה מייצרת.

ככל שהנכם גדלים ועוזבים את גיל הילדות, הנכם שוכחים את המהות שבכם, המהות היא ילדית, המהות היא לדעת לחוות את כל העולמות מתוך גוף אחד, מתוך נשמה אחת ולהנות מכל העולמות. גם השקפת הילדים נהרסת עם הזמן, כאשר הוריהם אינם מקשיבים להם, מתייחסים אליהם כאל יצורים שצריכים להגיע לבגרות כמה שיותר מהר וחושבים שהם יודעים מה טוב עבורם. ואף מחליטים עבורם, קובעים את החוקים עבורם. על ידי כך, בחוסר מודעות ואף בחוסר רגישות לחיי אדם ועולמם, ההורים משמרים ומשחזרים דרכים שאמללו אותם כילדים ומעבירים אותם לילדיהם.

אנא שימו לב: אין דבר יקר יותר מביטוי החופש היצירתי של ילד. דרכו הנכם יכולים לראות את החיים כפי שהם יכולים להיות ובהם הכל אפשרי. אבל לא, הנכם כופים עליהם את דעותיכם, את השקפתכם, את מגבלותיכם, והופכים אותם לעבדים של המנגנונים הישנים. בעולם אחר הילדים יכלו ללמד את ההורים מה הם החיים, מה הוא הסוד. ואכן הדבר יתרחש ויקרה, ככל שאנחנו מתקרבים למימוש הבריאה המחודשת, כך יהיה הדבר, ילדים יגיעו לעולם מתוך מקום של עוצמה ומתוך כוונה להראות למי ששכח את הסוד של הבריאה, את היצירתיות של השמחה.

כפי שנאמר, הידיעה מראש אינה ידיעה אשר אתם רוצים אותה במערכת האמונות שלכם, מכיוון שאם תדעו מראש מה עתיד לבוא, לא תהיו יותר חופשיים, לא תהיו יותר בוראים - אלא רק מבצעים. עבדים שהולכים בדרך שהיא ידועה מראש, מכיוון שמרבית האוכלוסייה האנושית הלכה בה וממשיכה להאחז בה בתחושה של יציבות מזויפת.

הדורות החדשים הם אילו שמביאים כל פעם דרכים חדשות של הסתכלות ועניין, בזכותם ממשיכה בריאת העולמות האינסופית, ואם תאפשרו להם, תוכלו דרכם לגלות עוד על עצמכם ועל דרככם.

מעיפה מבט נוסף מבעד לחלון. אותה ילדה כבר לא נמצאת, אבל משהו לקחתי ממנה הבוקר, משהו שהיא העניקה לי ללא מחשבה או כוונה, את הדימוי של החופש והיצירתיות, את ההליכה הקלילה והבטחון בעתיד, כל עוד אני יודעת ללכת את דרכי בהווה. בטחון זה אינו תלוי בדבר. לא קשור בעשייה מסוימת. בטחון זה קיים בי כיצור החי את חייו וכנשמה המגשימה את עצמה בעולם זה.

בוקר טוב עולם.

* שרי תורג'מן היא מאמנת ומטפלת אנרגטית