וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פרה אדומה

ירון שוורץ

26.6.2009 / 0:05

לא מדובר בפרסומת לחברת שוקולדים, אלא בטעימה מן התחושה שמלווה את האמונה. מבט ניו אייג'י על פרשת חוקת

שוב עולה הניו-אייג' לכותרות, הפעם בזכות מדורי הכלכלה. תקשורים, מסרים על-טבעיים וחיבור ל"עצמי גבוה". לישרי-הדעת לכאורה, נראה הדבר מוזר. מה פתאום קם אדם רציונאלי ומשליך את יכולותיו העסקיות על כשרון מיסטי, בלתי ניתן למדידה? כשרון ששמענו עליו מידעונים, עובדי מזלות, קוראים בקפה ושאר נאיביים למיניהם. תקשור? כוחות הנסתר? וואו, איזה בן-אדם מוזר. ובכן, עבור כל אותם מרימי גבה, הגענו במקרה או שלא במקרה לפרשת חוקת, שהיא הזדמנות טובה ליישר קו, להסביר, לאפס כמה עניינים חשובים בנוגע לאותו כוח 'על-טבעי'. אפשר בטעות להתבלבל ולחשוב כי נדרשים כוחות מדיום כדי לגעת בעולמות עליונים, אבל האמת היא שישנה דרך הרבה יותר פשוטה, נגישה ומיידית לעל-טבעי, לרוחני ולקדושה. דרך זו היא האמונה.

מה בין אמונה לעל-טבעי?

האמונה? מייד עולה הרצון להתנגד, מה פתאום יש קשר בין אמונה לעל-טבעי? הרי לאורך כל שנות נדודיהם של עם ישראל במדבר, הם נבחנים כל פעם מחדש באמונתם. כמעט בכל פרשה ישנה נפילה באמונה, אחריה מגיע כמובן העונש. בפרשה הנוכחית מתה מרים ובהעדרה, פוסקת גם 'באר-מרים' מלנבוע. לרגע בני ישראל עומדים להתייבש, למות מצמא במדבר, הם ממהרים להתלונן, להתאונן, אהרון ומשה נלחצים, מתעצבנים, מכים בסלע וכמובן מתרחש נס. המים זורמים. אך הדבר נעשה בניגוד להוראות ושוב יש עונש. אהרון מסיים את תפקידו ואף מסיים את חייו, ומשה, גם הוא נענש, וכבר לא יזכה לדרוך בארץ ישראל המובטחת.

עצוב. אלפי שנים אחר כך יושבים אנחנו קוראים את המילים ומסרבים להאמין, האם יכול להיות שעל כל צעד המבטא חוסר-אמונה, ייאוש, אולי אפילו זלזול, מגיע עונש מיידי? אם כך הם פני הדברים, הרי שעדיף לנו להימנע ולבחור בפשטות במה שנראה האפשרות השנייה – לא להאמין. החישוב הוא פשוט - רק המאמינים נענשים, בעוד אלו שאינם מאמינים, אין חוקי הקודש חלים עליהם. תמונת מצב שנת אלפיים ותשע: האמונה היא עניין של שכר ועונש, עניין לתימהוניים אמיצים בלבד, ומי שמוכן להסתכן ולהאמין, הוא פשוט משוגע שהחליט למקם את חייו על סף תהום עמוקה. נשמע מבלבל למדי. נוסף לכל הצרות, המצוות הולכות ומסתבכות. בפרשה נזכר עניין 'פרה אדומה' שבאפר גופתה צווינו לטהר את מי שבא במגע עם אדם שמת. קול פנימי רוצה להזדעק ולקרוא: "די למצוות סתומות וחסרות הגיון!", אך דווקא המצוות המוזרות הללו עומדות להציע לעניין האמונה פתרון.

ומה בין 'פרה אדומה' להגיון?

באופן כללי אפשר לחלק מצוות לכמה מימדים. יש כאלו העוסקות במתרחש בין אדם וחברו, כמו 'לא תגנוב', כל כך ברור, שאנו עלולים בכלל לשכוח שהוראה זו ניתנה מכוח עליון. ישנן מצוות 'עשה' אחרות הקשורות לשנת שמיטה, כשרות וכדומה. ברור כי מקורן בקדושה ולא היינו מגיעים אליהן לבד, ועדיין יש בכוח מוחנו להבין משמעותן והתכוונותן. אבל ישנו מימד נוסף של מצוות, בדמות 'פרה אדומה', שקשה לקיימן, קשה להבינן, השכל מנסה לאחוז בהן, להחזיק קצה חוט, לתרץ, לפרש, אפילו לנחש, אבל העניין נשאר סתור ובלתי מובן.

מוכנים למסקנה? כמו אותן מצוות בלתי ברורות, כזו היא גם האמונה. מה זאת אומרת? את המצוות הקדושות ביותר, לא ניתן להבין בשכל. להיפך, אליהן השכל הכי מתנגד. כדי להסכים עמן צריך לבצע קפיצה, לקבל אותן כפשוטן ומשמען ללא כל שימוש בשכל. נשמע בלתי אפשרי, במיוחד אם מקשיבים דרך השכל. ובכן, כזו בדיוק היא גם האמונה. להאמין? מה פתאום, זה נשמע לא הגיוני. נכון, וזה באמת לא הגיוני. האמונה היא מעל להיגיון, מעבר לשכל, מעבר לתפיסה האנושית. וזה כל היופי שבה. מי שבוחר להאמין ובאמת מצליח בתמימות להיות בקשר אישי עם הקדושה, הרי שהוא בתקשור תמידי, בכל רגע של אמונה. מי שמצליח להאמין, עובר את גבולות השכל, פורץ בהווייתו לעולמות עליונים ומדבר אל הקדושה כמו שמדברים עם חבר טוב. אחרים מבחוץ עלולים לחשוב שהאדם התחרפן, התחיל להתנהג באופן לא-הגיוני. בעוד למעשה זו המשמעות האמיתית של להיות רוחני. להצליח לצאת מגבולות השכל, ההיגיון, ההתנגדות, השיפוטיות ולפתוח בשיחה ישירה, נגד כל החוקים, בין האדם ובין הקדושה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully