חצי מיליון ישראלים אינם טועים

"תשתקו ותהיו מאושרים", סרטה החדש של קוטלר-בנגל שישודר הערב בערוץ 10, עוסק בזן בודהיזם ובחיבור הישראלי לתורה הזו, ומהווה, לפי בנגל, המשך לסדרת הקבלה שערכה. "יש קשר בין יהדות לבודהיזם ויש קשר בין קבלה לתורות אחרות של המזרח", מנמקת קוטלר-בנגל. "יותר מזה, כשעשינו את התחקיר לסדרה על הקבלה, גילינו שיש חצי מיליון ישראלים שמתעסקים בקבלה: לומדים, הולכים למקובלים, מתעניינים. כשעשינו סקר על בודהיזם ועל מדיטציה – עלה אותו מספר. חצי מיליון ישראלים מודטים, לומדים, מתעניינים. אני חושבת שהקהל של שני התחומים האלה דומה".

איך את רואה את הדמיון?
"החוט המקשר של הנהייה אחרי הקבלה או הבודהיזם הוא שהחברה הישראלית אבדה את הנאראטיב המכונן שלה. אין כבר מה שיהפוך את היחיד לחלק מרעיון גדול יותר. וכשאתה נשאר אחד קטן בתוך מיליוני פרטים, אתה מחפש אחיזה. מרתק להסתכל על זה. בעיני זה חיפוש בעידן של אובדן דרך".

ואת הולכת בשבילים האלה כי גם את איבדת את הדרך?
"לא. בשבילי זה נושא מחקר מעניין. אם לא הייתי עיתונאית והייתי באקדמיה – זה היה המחקר שלי. כיוון שאני אוהבת לנסות כל דבר שאני חוקרת – ניסיתי גם את זה, אבל אני לא באה מהמקום של החיפוש האישי. התמזל מזלי ואני לא שותפה לתחושה של אובדן הדרך, אבל שם נמצאים לפחות חצי מיליון אנשים בישראל ונורא מסקרן אותי לתעד את זה".

קוטלר-בנגל, ביומיום אשת אקטואליה, מרחפת בעיתות הפנאי שלה בעולם הרוח. "פילוסופיה, על כל גווניה, היא התחביב שלי", היא אומרת. "זה נורא מעניין אותי. לכן בזמנו למדתי קבלה ואז, מתוך הלימודים, הלכתי לסקר את זה דוקומנטרית. עכשיו, לאחר שבחמש השנים האחרונות אני מוצאת תועלת גדולה במדיטציה בודהיסטית, נקרתה בדרכי ההזדמנות לעשות על זה סרט. הביקור של ניסים אמון בארץ היה התירוץ עיתונאי. זה עלה מתוך העבודה המגזינית - סיפרו שמגיע מורה שהוא גם ישראלי וגם מורה לזן בודהיזם, ונראה כמו נזיר בודהיסטי. שמו היה מוכר לי. נתקלתי בדברים שהוא כתב ושמעתי שהוא הקים ביוון כפר נופש בודהיסטי, שישראלים פחות או יותר עלו אליו לרגל. כמי שחיה זן בודהיזם לגמרי – סקרן אותי האיש הזה".

בבקשה תגדירי "חיה זן בודהיזם לגמרי"
"אני מודטת כל בוקר חצי שעה. כל היתר זה לאמץ את שיטת העולם. בודהיזם בעיקר מלמד אותך לקבל את מה שיש בדיוק כפי שהוא, ולהיות מרוצה. וזה לא פשוט. חינכו אותנו, מהרגע שעמדנו על דעתנו, שאנחנו יכולים לשנות את המציאות. במיוחד אצלנו היהודים, כל אחד הוא משה בפוטנציה, הוא יביא את הגאולה. אני מרגישה שבעיקר בתוך העולם התקשורתי – אם לא תלמד לקבל את מה שיש, אפשר להשתגע. זה לא אומר לוותר על כלום, זה לא אומר להיות פאסיבי או לשבת במנזרים ולהתחבר אל היקום. מבחינתי זה בדיוק ההיפך. זן בודהיזם מלמד את מי שמתרגל ומאמץ אותו כאורח חיים לחיות את המציאות באופן הכי מציאותי. בלי לוותר על חלומות, אבל בלי להתאבל עליהם כשזה לא קורה".

את מגדירה את עצמך כבודהיסטית?
"לא, לא, זה גדול עלי. המינוח הזה מיד הופך אותי למשהו שהולך למקדשים ואני לא כזאת. אפילו לא נשבעתי את שבועת הבודהיזם, למרות שעקרונותיה מקובלים עלי מאוד. אני מנסה לחיות זן בודהיזם, שאגב יש הבדל בינו לבין בודהיזם אחר. הזן בעיני הוא הכי מזוקק. הכי ארצי. הכי מחובר לחיים. אין בו הארה. אין אנרגיות עלומות. אין הבטחות לגאולת נצח ולחיים של אושר היולי. ובגלל זה הוא כל כך מוצא חן בעיני. כי הוא מציע הסתכלות מאוד מפוקחת על החיים כפי שהם.

"מה שנוצר, כשאתה מתרגל להסתכל על החיים ככה, בלי שהם יוציאו אותך מדעתך, הוא פרופורציה, או איזון. אתה לומד לקבל את ההצלחות שלך ואת הכשלונות שלך, ובעיקר ליהנות מהדברים הפשוטים ביותר. לרוב, רק כשאנחנו נוסעים לטוסקנה אנחנו נזכרים לראות את הירוק ולשמוע את ציוץ הציפורים, רק אז אנחנו מגיעים להתעלות נפש. אבל יש את זה גם בכביש ירושלים. הזן בודהיזם מלמד אותך להביא את ההתעלות הזאת לפקק באבן גבירול".

בסרט אני מנסה, דרך ניסים אמון, דרך התלמידים שלו ודרך אנשים אחרים בארץ, שאימצו את הזן בודהיזם כדרך חיים, להסביר מה זה ולבדוק איך זה עובד. יש קבוצה שלמה באוניברסיטת תל אביב שנקראת פסיכו דהרמה. הם עושים שם אותו דבר, רק בלי כל התחפושת. לומדים איך לחיות בודהיזם ולהשתמש בו – בלי הבגדים של פונה, בלי כל המעטפת הניו אייג'ית שבעיני היא מאוסה. אני לא אוהבת אותה. כל הניו אייג' הזה הוא קשקוש, כי הוא מבטיח הבטחות סרק. להגיע להארה או להתעוררות – לשאוף לזה זה סבל. בזן בודהיזם זה לא קיים. אדם יכול להתעורר אל חיים מודעים, זה הכל. ועכשיו הוא צריך לעבוד קשה כדי לשמור על הלוך הרוח הזה. הניו אייג' מבטיח בוא לחמישה ימים ותמצא את האושר. בוא נשתוק שבועיים ונגלה את העולם. אפשר להשתגע מזה, זה לא מתאים לאנשים שרגילים לדבר כל הזמן. הניסיון להביא למערב אינסטנט של תורות המזרח לא עובד בעיני, זה יוצא מגעיל כמו אבקת מרק אינסטנט".

מה עוד רואים בסרט?
"עיקרון זן בודהיסטי מרכזי הוא שאתה לא מדבר על שום דבר בלי לחוות אותו. כדי לממש את העיקרון החשוב הזה אני מתעדת את עצמי עוברת את הטרילותרפיה. זו שיטה טיפולית מעניינת שפיתח ניסים אמון על פי העקרונות של הזן בודהיזם. המפגש שלי עם ניסים והטיפול של הטרילותרפיה הם סיפור המסגרת של הסרט".

את רוצה לספר על הטרילותרפיה?
"אני חושבת שעדיף לראות את זה בסרט".