נשובה אל ניגון עתיק

דמיינו לעצמכם: לילה מדברי וחבורת אנשים מתקבצים במעגל.מעל פרוש ירח עגול ולבן, עשרות כוכבים משלימים את תפאורת המדבר הצחיח. מקצבים רכים ונעימים משתלבים אחד בשני, הצלילים ממלאים את חלל המדבר השקט. משהו בישיבה הזו המשותפת המאוד פשוטה ולא מתוחכמת, ללא סינתיסייזרים או דיסטורשנים רועשים, מכניס אותנו למימד אחר, מימד של תפילה.

בתור אחת שמחוברת יותר לרוק ולמוזיקת רגאיי, הפעם הראשונה שהוזמנתי למעגל שירה שכזה העלתה בי כמה רגעי ספק, אפילו קצת זלזול. הייתי בטוחה שאשתעמם די במהירות. למרבה ההפתעה תחושה של שלווה ונועם ליוותה אותי. זה התחיל מפה שנפתח לו בשקט, ספק שירה ספק לחישה, הייתי די מובכת מהסיטואציה, מודה. אחרי שעה כבר זימרתי עם פה פתוח ולב פתוח עוד יותר.

נכנסים למרחב אחר מרחב שאט-אט ממיס את הלבבות ופותח מקום להוויה האמיתית של הנשמה. שירה רכה ונעימה בחברותא היא למעשה משהו שכולנו זקוקים לו היום ועכשיו. אין צורך להיות מבין גדול במוזיקה בכדי לחוש את השפעת תדריה השונים על גופינו. היזכרו לרגע בהופעה שבה הייתם, כשכל הקהל שר ביחד - איזה עוצמה, איזה אנרגיה ואיך האנרגיה משתנה ממוזיקה למוזיקה. איך ניתן לשמוע את ליאונרד כהן במשך ארבעה שירים ברצף ולפתע מלנכוליות נכנסת לתוך הלב (טוב, לפחות אצלי) ואיך שיר כמו "אנא בכוח" שפרץ לפלייליסט בגלגלצ העיר בכולנו כמה רגעים של תפילה והתחברות ללב.

שירה משמשת אותנו מאות ואלפי שנים. ניתן למצוא את השירה בפיוט היהודי, ניתן למצוא אותה בשירת הגוספל המרוממת וניתן לצפות על השפעתה במסיבות טארנס או בשמיעת המהומי המוזיקה של הנזירים. לא הרבה השתנה מלפני מאות שנים. התפילות הן עדיין הדרך המועדפת לפתוח שערי שמיים, וגם אם טרם מצאתי את השער ההוא, אני לבטח מכירה את דרכה של השירה אל הלב. אמנם השנה היא כבר 2009, אך בשנים האחרונות מתחדשת מסורת עתיקת יומין זו של העם היהודי והעולם כולו שר את דרכו למעלה.

תפילה ופתיחות לרגש של אהבה ושמחה מושרות בפיוט היהודי, בלהקות הגוספל של הכנסיות המרוממות רוח ובמוזיקת הסול והבלוז. השירה שלנו נהפכת לתפילה, עם המילים הנכונות והמוזיקה המתאימה, אך מה לאדם המודרני שאינו דתי ולתפילה? תפילה היא התכוונות אנרגטית. חיי היומיום עמוסים ולפעמים מעמידים אותנו במצבים שבהם קשה לנו להתפלל מתוך כוונה עמוקה. מתי בפעם האחרונה הרגשתם את הלב? את הרצון האמיתי שלכם? הרי לבדכם יותר קשה לעשות את זה, ולא בכדי תפילות מושרות ביחד, כי בכוחה של קבוצה לתמוך האחד בשני ולייצור אנרגיה חזקה יותר.

חשיבה חיובית, יצירת מציאות, כל אלו קשורות קשר ישיר לתפילה – לאהבה, לפתיחת הלב ולשמחה. למה אדם נדרש לתפילה? מבט קצר בעולם שמסביבנו ייתן את התשובה. אין צורך להיות מאמין או להיות לא מאמין, המציאות היומיומית שלנו לוקחת אותנו להכול חוץ מתפילה. אולי מתפללים למנהל הבנק שיעלה את דירוג האשראי... חלק מהשירים החילוניים לוקים בציניות מרירה והרבה מהם משקפים את המציאות בה אנחנו נמצאים, אשר מקדשת את הלחץ ואת תרבות "הסבל" בעולם.

אז מתי בפעם האחרונה התפללתם? ולא משנה בכלל איך תקראו לאל הזה, בין אם זה אלוהים, אקזיסטינס או אמא אדמה, מתי עצרתם והתפללת וניסיתם לחבר את הגוף והנשמה שלכם יחד? במקרה הטוב זה קרה בבית הכנסת ביום כיפור האחרון ובמקרה הרע, זו תפילת לחץ קצרה בזמן שנתקעתם עם הרכב אי שם, וכל שנותר לעשות הוא לפנות לאימא הגדולה.

מדיטציה היא למעשה הימצאות בתדר אחר, שחלקנו מורגלים אליו ולחלקנו זוהי חוויה חדשה: נוכחות מלאה, תחושת רגיעה ושלווה שעוטפת את הגוף. כאן ועכשיו, זהו קיום שכמעט אינו מתאפשר לנו בחיי היום יום מלאי המתח, הדאגות ואלפי הגירויים החיצוניים שמציפים אותנו. המיינד שלנו סופג כל כך הרבה מסרים ביום אחד שהוא עמוס, צפוף ולחוץ, ואיך לא?

מוזיקה, שירה וריקוד הם הדרכים הטובות ביותר לאדם המערבי המודרני להביא את עצמו לנוכחות מוגברת יותר וחזקה יותר. למעשה כל תפילה היא סוג של מדיטציה. הטיבטים במנזרים למשל מהמהמים שוב ושוב את מנטרת האומ בשירה מדהימה, רק לשבת לידם ולשמוע אותם מתפללים וכבר נכנסים לאנרגיה אחרת וגבוהה יותר.

מוזיקה מלווה אותנו בכל מקום, בכל זמן, מלידתנו ועד מותנו, בטקסים, בחתונות, במדיטציות, באהבות ובשנאות, והיא יכולה לשמש לנו גשר ללב. תוסיפו לזה מדבר הרחק מחיי היום יום ותקבלו מרחב קסום, שיאפשר לכם פשוט להיות, לשיר, להרגע ולהנות. מגיע לכם.

רוצים להתנסות?
פסטיבל שירת הלב עם שמעון לב טהור וחברים יתקיים בתאריכים 25-27.6.09.