מצוקת המין האנושי

בואו נדבר על בגידות. בגדתם פעם? כמובן, אין צורך שתענו בכנות, רק תדעו שהנתונים היבשים הם מעוררי השתאות. בסקר שנערך לפני כמה שנים התברר כי יותר מחמישים אחוז מהגברים בארץ בגדו לפחות פעם אחת בנשותיהם. אצל הנשים מדובר במספרים יותר נמוכים, רק ארבעים אחוז בגדו ועדיין, הכמויות הללו מדאיגות. מצד אחד זה רק סקר, מצד שני גם אם המספרים נמוכים בחצי, אנו נחשפים בפני העובדה כי הגברים והנשים בימינו נמצאים במצוקה מאוד גדולה בכל הקשור לתחום של זוגיות ומיניות.

איך כל זה מתקשר לפרשת השבוע? ובכן, דווקא סביב חג שבועות ומתן תורה, מופיעה פרשת נשא, הפרשה הארוכה בתורה (176 פסוקים), שחלק גדול מעניינה הוא דיני סוטה, העוסקים באישה שנחשדה בניאוף, ודיני נזיר, העוסקים בשאלה האם וכיצד יכול יהודי להתנזר. נזיר ואישה שנאפה, או גבר נואף, נקשרים כולם להתמודדות עם יצר המין. גם הנזיר? כמובן. נכון זה נשמע מפתה, לעבור לגור במנזר, בלי אף אחד, או באשרם, או באיזה הר צבעוני באירופה, או בחוף מבודד בקוסטה-ריקה, להסתגף שם כל היום במדיטציה מכל סוג שהוא ולהתנתק מהבלי העולם הזה ובעיקר - מההבל-הבלים הגדול מכולם, היצר המסיט והמסעיר, התשוקה המינית. באמת יצר מקולל שתוקף עוד מאז גיל הנעורים, מכשיל את דרכנו וגורם לנו שוב ושוב להרגיש כמו בהמות שרק רוצות תאוות ויצרים.

הרי אפילו אם נתגבר עליו ונתחתן וננסה לקיים חיי זוגיות, הוא שוב יתקוף. היצר מתחבא שם מתחת לשכבות של "אני אוהב אותך" ו-"אני מתה עליך", פוצי-מוצי של זוגות צעירים. מתישהו הוא יקפוץ החוצה ויכריז כי תמיד היה שם, עובדה, אנחנו פוגשים אותו בכל מקום, בחלומות, בחוף הים ובפרסומות, תמיד הוא שם, מעולם לא נעלם.

אז יש פתרון! נזירות! איזה כיף, מי צריך נשים? מי צריך גברים? מי צריך יצר? העולם ימשיך להתקיים גם בלעדי ולפחות אדע שאני את שלי עשיתי, ויתרתי על כל החטאים שהיו עלולים להיגרם.
גישה זו נפוצה מאוד בקרב תורות המזרח הקדומות, שכן הנזירות אמורה לקצר את ה-ק?ר?מ?ה. חוק הקרמה הוא חוק של סיבה ותוצאה, כל פעולה שאעשה היום, הכי מינורית וחסרת משמעות בעיני, תהיה לה השפעה הרת גורל על המשך חיי בגלגול הנוכחי ואולי אפילו בגלגולים הבאים. אם אוותר על חיי המין, בטוח אעשה פחות חטאים, כלומר פחות מעשים, ואז אולי אפילו בעת הנוכחית, בזמן היותי נזיר על אי בודד בין תאילנד לפיליפינים, תזכה נשמתי להשתחרר מכבלי הגוף העלובים וכשאשב למעלה עם כל הקדושים אביט עליכם בחמלה, חסרי העידון והטהרה, הנכנעים לתאוותיהם, והופכים לחלק מסטטיסטיקה עצובה ועלובה של המין האנושי.

ובכן, מדובר בפנטזיה יפה ולא מעט אנשים נופלים ברשתה, באמונה שהתנזרות יכולה לפטור אותנו מהיצר ובכלל, שהיצר ניתן לשליטה. אך האמת היא שהתנזרות היא-היא העיסוק התמידי ביצר, שכן אין זה קל להיות נזיר. היוגה והבודהיזם מציעים תרגולים רבים, גופניים ומחשבתיים שמטרתם לשמר את הנזירות. מדובר בעיסוק אובססיבי, יומיומי וכמעט אינסופי בעניינים שאמורים להרחיק מהאדם את יצר המין. כלומר המרכז הוא היצר, התשוקה, בעוד הנזיר נלחם להיפטר ממנה. מבלי לשים לב, הוא עוסק בה, חושב עליה, מתפלל שתעלם, אך כל חייו, כל מהותו כנזיר מוגדרים על-פי יחסו לתשוקה שאותה לכאורה ביטל.

בפרשה כאמור נזכרים גם דיניה של אישה אשר נחשדה בניאוף. ניתן לדון רבות בשאלות כמו מהו ניאוף? מתי ניאוף הופך לבגידה של ממש? ומה דינה של פנטזיית ניאופין אשר התרחשה אך ורק במוחו, או במוחה, של "הבוגדים"? מאזכור ענייני הסוטה והנזיר בספר במדבר, אנו למדים כי גם אז, כבר אז, היו צריכים בני אדם להתמודד עם תאוות ויצרים, ועם הקושי לשמור על זוגיות מקודשת בתוך מערכת יחסים שלמה. וכאן הקשר לחג שבועות. הרי מהו מתן תורה אם לא חתונה? עם ישראל הוא החתן והתורה היא הכלה. כפי שידוע לנו, החתונה הזו לא כל כך החזיקה מעמד. רבים בגדו, משמע בחרו באמונות אחרות, כסף, פוליטיקה, או מדע וטכנולוגיה. כמובן, היו גם כאלו שהתנזרו והכריזו על עצמם כאתיאיסטים, חסרי אמונה.

לפני אלפי שנים במדבר סיני חזתה התורה, רגע לפני שהיא ניתנה, שעוד נהיה כאלה, נואפים ומתנזרים, אך בד בבד גם נרמז כי הזוגיות היא הנזירות האמיתית. איזהו גיבור? הכובש את יצרו ונשאר נאמן לזוגתו. נאמנות, הקפדה יומיומית על חיזוק התשוקה והקשר בתוך כל מערכת זוגית, שווים למעשה להכרזה על נזירות. אבל נזירות אחרת. בקשר בין בני זוג, כמו בקשר בין העם לתורה, ניתן למצוא עולם ומלואו. לכן הנזירות היא דווקא מהגירויים והתאוות החיצוניים, המתדפקים על דלתותינו ורוצים בכל מחיר את תשומת ליבנו. הלוואי שיכולנו להיות כולנו נזירים שכאלו, לא נזירים מזויפים שכל עניינם הוא כיצד לייצר עוד מין או כיצד להימנע ממין, אלא, נזירים נאמנים לבת זוג אחת, לאמונה אחת ורק איתה להגשים את כל החלומות, היצרים והתשוקות.