הורוסקופ יומי

היום הזה: הערפל מתבהר לאיטו, והעובדות צצות על פני השטח. כל מה שנראה אתמול דרמטי, מסעיר, מעצבן או בלתי הפיך, מתברר כעובדות פשוטות שבשיחה הגיונית ונעימה אפשר לא רק להתמודד איתו, אלא גם להפוך אותו לסוג של דיאלוג שמח, תקשורת בריאה, שיפור ביחסים עם האדם שאיתו כל כך פחדנו להתעמת, וקצת יותר בטחון עצמי לאותו איבר מוזר שנמצא ספק בגוף ספק בראש, ושנקרא אגו.

כן, התקשורת מתבהרת, ואיתה מתבהרים בהדרגה גם החיוכים שלנו, הנקודות השמחות, ובעיקר מלים שאפשר לומר בפה מלא, כמו 'נעים לי', או 'מרגיש לי', או 'נחמד לי', ובאופן מוזר - הן גם מסתיימות באותה סיומת..

מלים הן כמו נשים: קשה איתן, אבל אי אפשר בלעדיהן, ודווקא כשקשה ממש ואנחנו מחליטים להתאמץ ולצלול פנימה, אנחנו מגלים את סוד הקסם, כשהאשה - כלומר המלה - הנכונה, פותרת את הכל.. מדהים, לא?

אז.. חפשו אותה, את המלה הזו, ואם תמצאו אותה ביום הזה - תרויחו, ובגדול.

רד הוט צ'ילי פפרס, אחת מאותן להקות שלא מפסיקות לבדוק את הגבול, ואז - ללכת איתו עד הסוף, ועם האמת המחוספסת שלהן. בזמן ההוא שאני מדבר עליו, זה בדיוק מה שאני עושה.

לילה. אני נוסע באופנוע שלי - אופנוע דו תכליתי, כלומר מתאים גם לכביש וגם לשטח - בכביש החוף, לכוון הצפון. האופנוע, XT500, הוא חלק ממני. הוא ישן - אף פעם אין לי כסף לאופנועים חדשים, וחצי מהזמן אני הולך איתם ביד בדרך למוסך כי הם פשוט מתקלקלים - אבל אמין. התקתוק הנעים והמיוחד שלו הוא משהו שכל אופנוען מכיר.

לאן אני נוסע? אין לי מושג. בצד הכביש אני רואה שלט שמצביע על קיבוץ. בלי לחשוב פעמיים אני נכנס לכביש שמוביל אל הקיבוץ הזה. כשהכביש מסתיים בדרך עפר אני עולה עליה, ונוסע לאורך גדר הקיבוץ, מקיף אותו, ואז מגלה שהדרך חסומה.
אין ברירה: אני פונה חזרה לקיבוץ עצמו, ומנסה דרך אחרת. אני לוקח כביש צדדי, נוסע ועובר בין אנשים מופתעים, אופניים וקלנועיות, ומגיע אל הרפת. אני עוקף אותה, ומגלה דרך צדדית. מרחוק אני רואה צללית כהה של שורת עצים. אני מפנה את ההגה לשם, ונוסע למטעים.

לילה. רעש נעים של מנוע, צריחות עטלפי פירות, אויר קיץ קסום. אני נוסע בין שורות ישרות של עצים, ועליהם פירות. אני עוצר, וקוטף אחד מהם. זה אפרסק. המיץ שלו ממלא את פי, נוזל על צוארי, על החולצה. איפה אני? לא ברור.

אני עובר את המטעים, וממשיך לנסוע. החול הופך קצת טובעני יותר, אבל האופנוע מפלח אותו בקלות. ליתר בטחון אני עוצר לרגע, מוציא מעט אויר מהגלגלים: עכשיו יהיה לו קל יותר.

אני מתרחק מהקיבוץ, נוסע לכוון הגבעות. אור האופנוע מאיר את הנוף. עוד מעט יעלה הירח. אני מתחיל לטפס על גבעה, האופנוע מתאמץ, עושה סלאלום בחול הבהיר, מתחפר מאט. אני לא מוותר, נותן גז, ומגיע אל ראש הגבעה. אני יורד מהאופנוע, אוסף כמה צמחים יבשים, חופר בור בחול, עורם אותם לערימה קטנה בתוכו. מוריד צרור קטן מהסבל. אני מוציא משם גפרורים וערכת קפה, מדליק את הצמחים, ממלא מים בפינג'ן, מניח אותו על הצמחים, ומחכה בסבלנות.

האש בוערת במהירות, הפינג'ן מתחמם, מים מתערבלים בתוכו. אני שופך פנימה את הקפה, אוסף עוד כמה צמחים, ומצליח להגיע לרתיחה לפני שהם נגמרים. זהו, הקפה מוכן. ואז עולה הירח.
אני שופך את הקפה לספל קטן, מתרווח, נשען על האופנוע, מסתכל מסביב.שולי הירח נוגעים בעננים שעל האופק, ואז הוא מטפס ועולה מתוכם, עגול ומלא ומכושף, עולה בשקט מוחלט כמו הליקופטר ענקי בוויאטנם שממלא את הזריחה ואת הפריים, מציף את השמים באור חיור, לבנבן.

אני נמצא על גבעה קטנה, שמשקיפה על יער דליל, ומעבר לו – פס כסוף, בוהק: זהו הים. הוא נוצץ לאור הירח. בתי הקיבוץ רחוקים, נקודות אור קטנות בשטח. כמה תנים מנסים את כוחם מעבר לגבעות, וקולותיהם מהדהדים באזור. הקפה חם בידי. האופנוע מאחורי, תומך בי מאחור. אני מסתכל אל הירח, מחייך, מרים את הקפה מולו, ואז לוגם את הנוזל החם והטעים.
לבד, על ראש הגבעה, מתחת לירח, מול הגבעות והים. אין לי צורך באף אחד, בשום דבר: הכל כאן, סביבי, לידי, בתוכי.
אני מאושר.

ירח בתאומים 60 ונוס 60 מרס 90 סטורן
שמש בתאומים 60 אורנוס צמידות מרקורי (יציאה) 150 פלוטו (יציאה)
מרקורי במזל שור בהילוך אחורי 60 אורנוס 90 נפטון (יציאה) 90 יופיטר (יציאה!)
ונוס בטלה צמידות מרס (כניסה)
מרס בטלה 60 יופיטר 60 נפטו
יופיטר בדלי צמידות נפטון (כניסה)
סטורן במזל בתולה בהילוך אחורי 180
אורנוס במזל דגים
נפטון במזל דלי
פלוטו במזל גדי