אם תרצו אין זו אגדה

רובנו יודעים בתוך תוכנו מה החלום שלנו, אבל, למרות הידיעה, רוב בני האדם אינם עושים צעדים לכיוון הגשמת החלום. מה עוצר אותנו ומה יאפשר לנו ללכת לעבר החלום? סביר להניח, שהמדינה עליה אנו מסתכלים כיום אינה בדיוק אותה המדינה עליה חלם הרצל, חוזה המדינה, ובכל זאת החלום ההוא, התמונה אותה שרטט האיש בעל החזון בראשו, היא זו שככל הנראה סללה את הדרך להקמת "הבית הלאומי".

למרות שרוב בני האדם יודעים באופן ברור, או עמוק בפנים, מה היו רוצים להפיק בחייהם, רבים מאיתנו לא עושים מעשה על מנת להגשים את החלום. מה אנחנו יכולים לעשות על מנת להפוך את החלומות שלנו לברי השגה?

אומרים שהצעד הראשון להגשמת החלום הוא להתעורר (פול ולארי). כאשר אני מתעורר מהחלום אני מתחיל לראות את המציאות. במציאות יש חלומות שאנו מגשימים ויש כאלו שלא. במציאות אנו רואים גם שעל מנת להגשים את החלום אנחנו צריכים ראשית, לרצות בו באמת ושנית, להאמין ביכולתנו להגשים אותו. אותו אדם, שמראש יימנע מעשיה ויימנע מלשלם את המחירים הנדרשים מאיתנו על מנת להגשים את חלומותינו, הוא האדם שאינו מאמין שביכולתו להגשים את משאת נפשו או שאין זו באמת משאת נפשו. שהרי אותו אדם הרוצה להשיג משהו החשוב לו מספיק ומאמין ביכולתו להשיגו, יהיה מוכן לשלם מחיר עבור השגתו.

בכדי לרצות דבר כלשהו באמת, עלינו לשאול את עצמנו: מה נהיה כאשר נגשים אותו? האם נהיה מסופקים? האם נהיה מאושרים? ואולי עוצמתיים או חופשיים? כאשר אנו רואים מה נהיה אם נגשים את החלום, אנו יכולים לראות את הרווח האמיתי בהגשמתו. כך נהיה מוכנים ביתר קלות לשלם את המחירים שייגבו מאיתנו בדרכנו אל ההגשמה העצמית.

עובדה מעניינת היא שבעודנו חוששים מאותם מחירים – אכזבה, התבדות, ויתור על הקיים - איננו עושים את הצעדים בדרך אל ההגשמה. למעשה אנו כבר משלמים את מחיר חוסר ההגשמה בעודנו מפחדים מהמחיר אותו נשלם אם לא נצליח להגשים את חלומנו. לאחר שאנו רואים את הרווח, כל שנותר לנו על מנת שנעשה את הצעד הראשון הוא להאמין שאכן ביכולתנו להגיע.

פעמים רבות, אנו מתנים את האמונה בהוכחת קיומה של וודאות. על מנת להתחתן, לדוגמא, אני רוצה לדעת בוודאות שאוכל לחיות עם בן/בת הזוג לעולמים. או על מנת להתחיל עבודה חדשה עלי לדעת שיהיה לי טוב בה. השאלה הנשאלת היא: האם קיימת וודאות כזו? האם אוכל לדעת בוודאות שבן הזוג לא יחליט לעזוב אותי או שאני לא אחליט לעזוב אותו? האם אני יודע בוודאות שהעבודה החדשה שמצאתי תתאים לי? מה יקרה אם כעבור שלושה חודשים יתברר שקנו את החברה בה אני עובד?

לכן, אם לא באמת ניתן לדעת בוודאות מה צופן העתיד, האמונה היא לאו דווקא בהצלחה, אלא ביכולת שלנו להתמודד, במידה ותוצאה תהיה שונה מזו, שלה ציפיתי. מתוך האמונה הזאת אוכל להיות בוטח בעצמי ולהתחיל לנוע לעבר החלום.

לאחר שהרצון קיים, והאמונה קיימת ניתן לעבור לשלב הבא, שלב ההתכווננות. בשלב הזה אנו מתחילים לנוע לעבר היעד שלנו. התנועה יכולה להיות פיזית לעבר היעד, לדוגמא – אני מתחיל לחפש בת זוג על מנת להתחתן וליצור משפחה, או אני מתחיל לבחון בתי ספר ללימוד המקצוע שברצוני ללמוד. התנועה יכולה להיות גם תנועה שמביאה את היעד לידי ביטוי ביומיום, בלא עשייה מיוחדת ושונה. לדוגמא – שיחה עם אנשים על הנושא שמעניין אותי, קריאת ספרים או רישום רישומים הקשורים ליעד שלי.

ההתכווננות יוצרת מיקוד ו"מיגנוט" אנרגטי בינינו לבין היעד. למעשה, בהתכווננות אנו הופכים את היעד לדבר-מה שאנו מודעים אליו יותר. מתוך המודעות הזו יהיה לנו קל יותר לזהות את אותם דברים שנקרים בדרכנו ויכולים לקדם אותנו אל היעד. פעמים רבות ישנם אמצעים – חפצים, אנשים, מידע - אשר יכולים לקרב אותנו אל היעד, אלא שהיות ואיננו מודעים מספיק ליעד, אנחנו פוסחים עליהם ולא נותנים להם את תשומת הלב הראויה. כעת כל שנותר לנו הוא לראות מה יווצר. האם יווצר החלום המקורי או דבר-מה שונה?

כמו שבוודאי היה קורה להרצל אילו הגיע למדינה שלנו היום, כך גם אנו לפעמים מגיעים אל נקודת ההגשמה ואומרים לעצמנו: לא לזה התכוונתי. כל עוד מה שנוצר מתאים לנו, אין זה משנה אם זה מה שבחרנו מלכתחילה, או שמא זו וריאציה שנוצרה תוך כדי ההתכווננות. השאלה תמיד תהיה האם זה מה שאני רוצה עכשיו? ואם התשובה היא "לא", אז, כנראה, עוד לא הגעתי. לעיתים בדרך אל החלום, נוצרים ספקות ותהיות. בנקודה זו נוכל לחזור ולשאול את עצמנו האם אנחנו באמת רוצים והאם אנחנו מאמינים?
לסיום, כדאי לזכור שהציפיות טובות על מנת להתחיל את הדרך, הן מאפשרות לנו לראות את נקודת הסיום ולשרטט בעיני רוחנו את החלום, אלא שככל שאנחנו מתקדמים, הציפיות מתיישנות והופכות פחות רלוונטיות. לכן כמו שאנו יודעים ליצור את הציפיות, כך רצוי ללמוד להרפות מהן. או כמו שהקלישאה אומרת, "ציפיות יש רק לכריות".