אם היו מעמידים אתכם עכשיו במרכז החדר ומבקשים מכם לשיר, מה הייתה התגובה הראשונית שלכם? רוב האנשים היו מנסים להתחמק. שאלתם את עצמכם פעם למה זה כל כך מפחיד?
למה אנחנו לא שרים?
תחשבו על זה, כל אדם נולד עם רמ"ח איברים ושס"ה גידים שמתאחדים לכדי יצירה אחת - גוף האדם. הפעם הראשונה שאנו משתמשים בקולנו בחיינו היא ברגע הלידה שלנו. בשנים הראשונות לחיינו אנו משתמשים בקול בצורה טבעית ובמקביל לומדים מהסובבים אותנו כיצד להשתמש בקול שלנו על ידי חיקוי המבטא וההיגוי של הורינו, מורינו, חברינו וכולי. לאט לאט הקול שלנו מקבל אופי מסוים ואם אנחנו מקבלים פידבקים טובים וחיוביים אודותיו, אז אנו משתמשים בו בבטחה. אלא מה, רובנו חווינו טראומות אלו ואחרות ואנו לא מעזים לפתוח את הפה, חוץ מאולי במקלחת, כשאף אחד לא בסביבה.
בערבי השירה, בסדנאות ובשיעורים שאני מעבירה, אני עוזרת לאנשים להתגבר על המחסומים, להתחבר לקול שלהם, להוציא אותו החוצה ולשיר, אבל באמת לשיר. לא פעם אני שומעת אנשים שטוענים בפה מלא שיש להם קול צפרדע ולכן לא מוכנים לשיר. מה שמעניין הוא שאצל האינדיאנים שירת הצפרדע היא מקודשת דווקא. בספרה "קלפי סגולה" כותבת ג'יימי סאמס: "הצפרדע שרה את השירים המביאים את הגשם, בידיעתה את יסוד המים יכולה הצפרדע לשיר את השיר המביא גשם לאדמה". דמיינו לכם סיטואציה בה אחד מהאנשים המערביים שחושבים שיש להם קול צפרדע, אומר זאת באמצע מעגל הקשבה בשבט האינדיאני - אנשים היו סוגדים אליו כאל חוני המעגל. הדוגמא הזאת מראה לנו שהכול עניין של תפיסה - בתפיסת המערב קול צפרדע הינו לא נעים וצורם, אצל האינדיאנים קול הצפרדע הוא מקודש. הבה ונשחרר כל תפיסה ואמונה המונעות מאיתנו להיפתח ולשיר.
שירה ככלי: לביטוי, להתחזקות, להתעלות
אמנם לא כל האנשים חולמים לפתח את השירה באופן מקצועי, אבל כל אדם יכול ומוזמן לשיר. השירה והמוסיקה היא מתנה נפלאה שניתנה לנו בני האדם וזוהי זכותנו להשתמש במתנה זו ולהודות לבריאה על מתנה מופלאה זו. בימי קדם השתמשו בני האדם באופן אינטואיטיבי בקולם, כדי לחזק את הנפש ואת האומץ האישי לפני יציאה לצייד, או לצורך חיבור לתדר מסוים בטקסים. במזרח הרחוק קיים שימוש בצלילים מרפאים להשפעה על הגוף והנפש. יש זרמים שלמים שמתייחסים למוסיקה כאל דרך חיים ומשתמשים בשירת מנטרות ותפילות ככלים להתעלות. בשפה מודרנית קוראים לזה שירה מקודשת. אני רואה את העבודה עם הקול והשירה ואת היכולת שלי להיות שם עבור אנשים כשהם נפתחים לשירה כשליחות וכדרך החיים שלי.
השירה המקודשת הינה שירה שמרוממת את הנפש. על ידי שירת תפילה והודיה כל הבעיות שלנו מתגמדות, ואנחנו נפתחים למימד שבו הצלילים מלטפים ומעלים אותנו לחוויות אקסטאטיות. השירה המקודשת הייתה נהוגה כבר מימי קדם בכל העמים והתרבויות. בבית המקדש היו הלוויים האחראים על שירת התפילה. בשבטים הקדומים בתרבויות האינדיאנים היו השאמאנים מובילים ערבים של שירה אקסטאטית, על מנת ליצור את חווית ההתעלות דרך המוסיקה.
שירה מקודשת עכשווית
יחד עם הרכב מדהים של מוסיקאים מדהימים אחד אחד, אנו עובדים יחד, מנגנים ומשמשים בערבי השירה המקודשת כעוגן לקהל האנשים, שמגיע כדי לשיר יחד. בערב שכזה אנו מחלקים שירונים עם שירי תפילה ממסורות שונות. השימוש בשירי תפילה עוזר לנו לפתוח את הלב ולהסכים להשתמש במתנת הקול המופלאה; התפילה היא הדרך שלנו להודות ליקום על מתנה נפלאה זו. גם עצם העובדה שכולנו בערב שכזה הופכים למקהלה אחת גדולה וכל קול חשוב ביצירה המשותפת הזו משחחררת ומטעינה אנרגיות. כל אחד וקול אחד יכולים פשוט להיות הם עצמם. לשיר ,לרקוד , לשמוח, לשתוק ולחייך. כן, יש גם כאלה שמגיעים רק כדי להיטען וליהנות מהמפגש ומהיחד.
אנו מתייחסים לערבים אלו כאל עבודת קודש ושליחות בגלל הרעיון שהאנשים שמגיעים הם שותפים פעילים ולא קהל צופה. התחושה היא משפחתית ולפעמים אנחנו מקבלים תגובות מאנשים שמספרים שהצלילים והשמחה העילאית מלווים אותם עוד מספר ימים אחרי האירוע ויוצרים ריפוי בחייהם.
מעגל שירה בהשראת ל"ג בעומר
לפי הקבלה החג הזה מסמל את המעבר מהכוח אל הפועל. כמה יפה הסמליות בחג זה, חג האש, האש הזו שמציתה את כל הרעיונות ועוזרת לנו להוציא לפועל את החזון שלנו, לבטא את הקול שלנו בעולם בלי לתת למחסומים למנוע מאיתנו לבטא את מי שאנחנו. בואו וניתן לאש הפנימית הזו לבעור ובעזרת כוח היחד של השירה המשותפת נעצים האחד את השני, נבעיר מדורה אחת גדולה של צלילים ונרשה לעצמנו להיפתח באהבה ולתת לאש הזו לחמם את הלב.
מעגל שירה מקודשת לכבוד ל"ג בעומר יתקיים במוצ"ש 16/5/09בשעה 20:30
* שירלי סולומון היא זמרת, יוצרת, כותבת ומלחינה, מורה לפיתוח קול בגישה הוליסטית, עוסקת בחקר הפקת הקול האנושי, מנחה סדנאות "אני יכול הקול" ועוד.