רע מנעוריו?

לא הרבה דברים בביוגרפיה של היטלר יכולים להכין אותנו לבאות. היטלר גדל והתחנך בבית מעמד בינוני טיפוסי של סוף המאה התשע-עשרה. אביו אלויס עבד בשירות הצבורי ואשתו השלישית קרלה טיפלה במסירות, יש יאמרו אף בפינוק יתר, בפאולה ובאדולף, שני הילדים ששרדו מבין ארבעת צאצאיה. אביו לעומת זאת, שיצא לגמלאות עם כניסתו של אדולף לבית הספר הממלכתי, היה טיפוס שחיבב את הטיפה המרה ופחות את השהייה במחיצת ילדיו. אלימות לא היתה זרה לשיטת החינוך שלו ואדולף, הבן האחרון וזה שסחב על גבו את מרבית הציפיות (ובהתאם גם את מרבית האכזבות), למד בגיל צעיר אגרסיה מהי.

מנגד במפה, בעשרים לאפריל 1889, בשעה 18:30 בערב, הגיחו לעולם אי אלו טיפוסים די מפוקפקים. מזל שור (עקשנות, צורך בכספים , אדמה, רכוש), אופק מאזניים (נטייה לאמנות) וכמה זוויות מחורבנות למדי מסביב, או כמו שמגדירה זאת האסטרולוגית מירה ברוורמן: "מפה לא נחמדה". זה מתחיל בירח (מסמל את הרגש) בגדי, במפגש עם יופיטר. "החיבור מראה שמדובר באדם מאוד קר רגשית, מאוד מחושב", מפרשת ברוורמן, "בעל מנת משכל גבוהה ורעיונות מטורפים. יופיטר מעצים דברים, מה שמעניק לרעיונות של היטלר את הנופך המגלומני. גורם לו לחשוב שהוא יכול לעשות הכל. בנוסף פלוטו - כוכב ההרס - מייצר זווית שלילית לירח בגדי, מה שלוקח את המגלומניה הזאת למקום דקונסטרוקטיבי, אבל במטרה לבנות משהו חדש. כאמור הצמידות ליופיטר נותנת לו כוח להוציא לפועל את התוכניות בצורה כל כך גרנדיוזית".

המגלומניה או האמונה שהכדור בידיים שלו מתבטאת בביוגרפיה של היטלר בתקופת בחרותו. בגיל 17 - היטלר כבר הספיק לעקור אז מן העיירה לווינה לאחר מות אביו ואימו - היה ברור לו שעתידו להיות אמן. הוא התנהל בספק שאננות ספק שגעון גדלות, אולם לצערנו – לא הצליח לפתח לעצמו מסלול חיים של אמן. הוא אמנם הקפיד לשמור על פאסון בוהמי, אך גם לפתח נטייה לפוליטיקה וחיבה לדעות כוחניות. כך הוא מתאר זאת בספר שנברא מתוך מסקנותיו ותובנותיו מאותה תקופה, 'מיין קמפף': "ככל שראיתי יותר יהודים, כך התחדדה בעיני ההפרדה בינם לבין יתר האנושות... עבורי הייתה זו סערת הנפש הגדולה ביותר שעברתי אי פעם. הפסקתי להיות איש העולם הגדול והפכתי להיות אנטישמי".

היטלר ניחן ביצר הרס, מלווה בפנטזיות על עולם חדש. יש לו יכולת לחשוב על דברים לעומק, אבל את ההחלטות הוא מקבל מהבטן. "מרקורי, כובב החשיבה, באופוזיציה לאורנוס – הבלתי צפוי", מנבאת ברוורמן בדיעבד, "מייצר את ההתנהלות שעתידה לעלות לו בהפסד במלחמה, בכשלון טוטאלי למעשה. האינטלגנציה מוצגת במפגש עם המרקורי", מוסיפה ברוורמן. "הוא נמצא בזווית די טובה לירח וליופיטר. כלומר רואים שהיטלר ינצל את האינטלגינציה לפגיעה. בנוסף, באופוזיציה לירח וליופיטר, נמצא חירון, ההילר הפצוע, שעסוק בהרס במטרה לבנות משהו חדש".

הנטייה האמנותית של היטלר יכולה להיות מקושרת לאפק שלו במאזניים. גם החיבה לאסתטיקה. הסגנון זה כבר סיפור אחר. "הכל אצלו נוצץ ובומסטי, זה קשור לקו רום השמיים באריה. הקו הזה הוא קו הקריירה והמעמד שלו בעולם, והוא כמובן חייב לשלוט. עכשיו: על הקו הזה, באריה, יושב סטורן ומעכב את ההצלחה. הוא גורם לדברים ללכת קשה, לתכניות להסתבך. והיטלר רוצה את הדברים עכשיו, ובגדול. מישהו יצטרך לשלם את המחיר".

מתוך מיין קמפף: "ואז חלפו ימים נוראים, ונוראים יותר היו הלילות. ידעתי שהכל אבוד... בלילות אלו השנאה בי גברה, השנאה אל אותם אלה האחראים לתבוסה". בדבריו אלה מכוון היטלר לפוליטיקאים הגרמנים ובעיקר ליהודים, ובשנים הבאות הוא יעשה משהו בנדון. היטלר לא ינוח ולא ישקוט עד שלא שיגיע לפיסגת העולם ויעשה את הכל בדרך שלו.

את הדרך, למרבה המזל והצער, המפה לא חושפת. אבל את המניעים לרצון להרע, אפשר לראות במפה. "הסטורן (מייצג קשיים, גבולות) יושב בראש המפה, קו רום השמיים, ועושה זווית שלילית למרס ולוונוס, שיושבים ביחד", מצרה ברוורמן. "יש פה הרבה כעס ואלימות, רואים שהוא סבל הרבה בילדות ומצטברים בו כאב ושנאה. גם זוגיות נורמלית הוא לא יכול לבנות". ותשאלו את אווה בראון, שנישאה לו ב-29 באפריל 1945 ויום למחרת התאבדו שניהם. כך, סוף כל סוף, סתמו את הגולל על דרכו הקטלנית והמסוייטת של אחד היצורים המפלצתיים ביותר שפעלו כאן. יהי זכרו מקולל.