אביב מגיע

בשלב זה אנו מטפלים בשאריות של מה שאמנם היה בנתיב שלנו בעבר, אולם היום כבר לא קיים. אני מתכוון לאקסים, מערכות יחסים ישנות, חפצים שאין לנו צורך בהם, תמונות ישנות, מיילים שלא נענה עליהם ושאר דברים שהם עדות למה שהיה, אך אם נודה בכך, לא יותר מזה. זה הזמן להוציא את הדברים המיותרים מחיינו. לכל אחד יש לפחות חבר אחד שהגיע הזמן להתקשר אליו ולהגיד לו: "זה לא אתה.. זה אני... בוא ונספיק את החברות הזו כיוון שאתה לוקח לי יותר מידי אנרגיה". לכל אחד יש זיכרונות השמורים בקופסא איפה שהוא בבית: מכתבי אהבה ישנים, פתקי תודה של אנשים שאנו אפילו לא יודעים אם הם בחיים, תמונות של אנשים שלוקח לנו זמן מה להיזכר מיהם בכלל. זרקו הכל! זה קשה, אבל אם אתם רוצים לחסוך אנרגיה, אינכם יכולים לבזבז אותה על חפצים המייצגים הוויות שהגיע הזמן להיפטר מהן.

בואו ניקח לדוגמא בחורה ממוצעת השומרת את המכתבים והתמונות של החבר שלה מהצבא. היא כבר התחתנה, טוב לה בחיי הנישואין וכבר עברו יותר מ-15 שנים מאז שמערכת היחסים הישנה הזו הסתיימה. מדוע היא שומרת את התמונות? את מכתבי האהבה? התשובה היא שחלק ממנה רוצה לשמר את מה שהיה, לא לשכוח. זה אנושי לזכור את העבר וזה מובן, אולם בסופו של דבר כל המכתבים, התמונות לא רק משמרים את מה שהיה, הם גם הוויה אנרגטית שהמערכת שלנו נאלצת לבזבז אנרגיה כדי שתישמר. אם אנחנו רוצים להתפתח רוחנית, לעבור שלב, להתקדם, עלינו להבין כי האנרגיה המשמרת את הזוגיות מלפני 15 שנים נחוצה לנו למטרות אחרות. עלינו להבין כי האנרגיה הרבה יותר חשובה לנו כשהיא חופשייה ותורמת לתהליך ההתפתחות שלנו, מאשר כשהיא מבוזבזת על מה שלא יקרה.

לאחר שעלינו לבוידעם, הורדנו את כל האלבומים, פתחנו את כל הארגזים, התחלנו בתהליך של חשבון נפש - לאחר שטיפלנו בהוויות אלו, עלינו ללמוד לנהל את חיינו נכון יותר, בלי להבטיח הבטחות ולהעמיס על עצמנו הוויות חדשות. זה מתחיל בהבנה כי כל התחייבות היא הוויה שאנו לוקחים על עצמנו, הוויה שיש לה מחיר אנרגטי, וזה ממשיך בכך שעלינו לבחון טוב יותר את ההבטחות ואת ההתחייבויות שאנו לוקחים על עצמנו. את המחויבויות הקיימות, מומלץ לבחון מחדש ולבדוק: אולי ניתן "להעביר" אותן הלאה, או פשוט להודיע שהפעם זה לא יקרה. קחו כמה ימים בחודש אותם תקדישו לסידור ההוויות האנרגטיות שלכם. נקו את מה שלא נחוץ: טפלו בחובות מהעבר, בהתחייבויות, טלפון ששכחתם לעשות וכדומה. לאחר כמה שבועות של עבודה תהיו מוכנים לעבור לשלב השני.

בשלב השני אנחנו מתקנים את מה שלא עובד נכון עכשיו בחיים שלנו. זה השלב בו אנו "מטפלים" בנושאים כמו זוגיות, עבודה, משפחה, ילדים, חברים וכל מה שכן חשוב שיישאר בנתיב שלנו. לא נוכל להתקדם לשלב זה לפני שעברנו את השלב הראשון כמו שצריך, כיוון שאחרת לא תהיה לנו האנרגיה הנחוצה כדי שנוכל לתקן את מה שלא יושב נכון. בחלק זה יש כלל גורף וחשוב: לא לפחד מהתוצאות.

זהו אינו שלב קל ואנו זקוקים להרבה אומץ. רבים למשל פוחדים במערכות יחסים חדשות לגשת לצד השני ולהגיד לו: "לא טוב לי עם א' ו-ב'". החשש הוא שבן הזוג יגיד לנו להתראות וימשיך הלאה, אולם ראשית אם הוא באמת יחתוך את הקשר, הרי ממילא זה קשר שמועד להסתיים. מצד שני אם בן הזוג יגיד: "את יודעת מה, גם לי זה חשוב, בואי ננסה לתקן", מערכת יחסים זו תחזור לאיזון וכך נפסיק לבזבז אנרגיה מיותרת עליה. בכל מקרה ההוויה תספיק לגזול אנרגיה.

כך אנו צריכים להתעמת עם כל בעיה או הוויה הקיימת אצלנו. יכול להיות שחברים, מכרים ואנשים שחשבנו שאכפת להם מאתנו לא יאהבו את מה שאנו עושים. חלקם ייעלמו, אולם לבסוף אלו שיישארו, יהיו אלו שבאמת מקדמים אותנו בחיינו. בטח תגידו: "טוב עם בן זוג זה יותר פשוט, אבל מה נעשה עם מקום העבודה? אם נגיד לבוס שלנו שאנחנו רוצים שינוי והוא יגיד לנו 'שלום', מה נעשה אז?". ובכן, אני בהחלט מבין מדוע חלק לא ירצו לערוך שינויים מסוג זה בנושא רגיש כמו פרנסה, אולם מצד שני בואו נבחן לרגע את הדברים ברמה הפילוסופית.

נתחיל בכך שאם אתם מוערכים במקום העבודה שלכם, סביר להניח שהבוס יקשיב למה שיש לכם להגיד ויבוא לקראתכם. אולם גם אם לא, גם אם הוא יגיד: "איזה יופי שהגעתם, אני בדיוק צריך לפטר מישהו, קחו חודש משכורת + פיצויים של 5 שנים, ואני לא רוצה לראות את הפרצוף שלכם", גם אם הוא יגיד את הדברים הקשים האלו, חשוב שתבינו: ראשית, סביר להניח שזה לא היה באמת מקום העבודה הנכון עבורכם. שנית, אם עשיתם את השלב הראשון בניקוי הנתיב, הרי שיש לכם די הרבה מאנרגיית החיים. עכשיו, כשמקום העבודה הלא נכון ישתחרר. תהיה לכם אפילו יותר והאנרגיה החדשה תזמן מקום עבודה טוב יותר עבורכם.

בשלב השלישי אנו מטפלים במה שלמעשה לא ניתן לטפל בו. אנו מטפלים בהוויות כמו אבל, כאב, כעס, זיכרון בלתי נעים וכדומה. מדוע אנו למשל אבלים על אדם שנפטר? כיוון שאנו רוצים שהוא ימשיך להיות חלק ממי שאנו, וזה טבעי. בשלב זה אנו לא מוציאים דבר מהחיים שלנו, אלא מתבוננים, אולם אם עשינו נכון את שני השלבים האחרונים, אם שחררנו מספיק אנרגיה, ההתבוננות כבר לא תהיה פסיבית, כי אם חלק מתהליך עצום בו אנו לומדים לשחרר את ההוויות הקשות ביותר הקיימות אצלנו.

שלב זה מתחיל בכך שאנו קונים מחברת קטנה אליה ניגש בכל יום ובה נכתוב את כל הבעיות והקשיים הקיימים בחיינו. יום אחד נבין שאפשר גם למחוק כמה דברים מהמחברת. יום אחד נבין שהגיע הזמן להוציא משהו מחיינו, משהו שכבר לא משרת אותנו. יום אחד נבין שהגיע הזמן לסלוח, לשכוח ולהמשיך הלאה. כל הכעסים והמכאובים האצורים בנו גוזלים הרבה אנרגיה מאתנו, אולם עד שלא שחררנו מספיק אנרגיה ועד שלא הכנו את רשימת המלאי שלנו (שני השלבים הקודמים), לא היה ביכולתנו לסלק גם את המכשולים האנרגטיים האלו.

אנו רוצה לסיים עם דוגמא ולהכיר לכם את נורית. נורית לפני חודש תפסה את מי שהאמינה שעומד להיות בעלה לעתיד על חם. היא הגיע הביתה מוקדם מהעבודה ומצאה אותו ואת החברה הטובה שלה במיטה שלהם, וגם גילתה שזהו רומן שמתנהל כבר זמן רב. כמובן שהיא עשתה את השלב הראשון כמו שצריך: היא העיפה אותו ואת כל מה ששייך לו מהבית ומהחיים שלה. היא עשתה את עבודתה כל כך טוב שאפילו אם תגיע היחידה לזיהוי פלילי ויחפשו היטב, הם לא ימצאו ולו שריד אחד ממנו.

שלב ראשון זה הוא חשוב והכרחי, בזכותו היא הצליחה להסיר כשליש מהעומס הרגשי, אולם לא די בכך. הכאב ימשיך ללוות אותה זמן רב וכשהיא תנהל את מחברת הרגשות שלה (השלב השלישי), היא תתעכב שוב ושוב על שני נושאים: על רן (החבר) ועידית (החברה הטובה). יום אחר יום היא תוסיף נקודות ותבחן את הנקודות הקיימות במחברת שלה ויום אחד זה יגיע. יום אחד היא תמחק את רן ועידית מהמחברת שלה. יום אחד היא תבין שהיא יכולה לשחרר את הכעס ואת הכאב שלה ולשחרר את שתי ההוויות האלו מחייה.

© מנדלבוים שגיא. מטפל בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 14 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.