טקס החינה הינו מנהג מסורתי שהחל את דרכו ביהדות מרוקו, ועדיין מלווה את יוצאי העדה המרוקאית בפרט ואת עדות המזרח בכלל. בשנים האחרונות החלו גם האשכנזים לתת עינם בטקס הצבעוני ואנו ערים היום להפיכת החינה לטרנד מקובל בקרב כל העדות.
חוקי הטקס
טקס החינה מסמל פריון, חיי אושר ועושר. במהלכו נעשות פעולות שונות, שלכל אחת מהן תפקיד סמלי אחר.
טקס החינה כהלכתו נהוג לקיים בבית הורי הכלה יום לפני החתונה. כיום יש שעורכים אותו שבוע לפני החתונה.
את החינה מכינים מצמח הכופר, שאפשר להשיג בקלות ובזול בשווקים ובחנויות התבלינים. זהו צמח בעל פרחים צהובים לבנים, אשר לאחר תהליך יבוש נהפכים לאבקה, ממנה יוצרים את החינה.
הגשת החינה: נהוג להכין קערה עם חינה ובתוכה סוכריות, ברכה לחיים מתוקים, ונרות דולקים, ברכה לחיים מוארים.
הצבע של החינה שהינו חזק מאוד, מסמל אהבה עזה וחיים ארוכים וממושכים.
את החינה תמרח על ידי הכלה אישה פורייה, שתאציל מפוריותה על הכלה. הכלה מצידה תמרח קצת חינה על ידי חברותיה הרווקות, סגולה להינשא בקרוב.
את החינה נהוג למרוח בצורה עגולה כמו מטבע זהב, רמז לשפע כלכלי.
נוהגים לקחת מהחינה ולמרוח אותה על כף היד של החתן ושל הכלה, לעטוף אותן בסרט לבן כסמל לחיים מאושרים יחדיו.
הכיבוד בטקס החינה מתוק, לדוגמא: מופלטות מתוקות כסמל לחיים מתוקים, ותה עם נענע לחיים טובים.
תלבושות: החתן והכלה לבושים בתלבושות מסורתיות (כפתנים למיניהם לנשים וג'לביות לגברים) בצבע זהב, המסמל עושר.
עיצוב החלל והאווירה
חינה מסורתית מתפרשת על פני מגוון אוהלים בעיצוב אוריינטאלי. אלה מכניסים את האורחים לאווירה מרוקאית אותנטית, שלא לדבר על החתן והכלה. הזוג הנרגש עולה עם מקורביו על כרכרות מפוארות אשר מובילות אותו אל לב הטקס.
טקס הענקת הזהב, מעשיר את הזוג המאושר בלא מעט תכשיטים. החמה נותנת לכלתה צמידי זהב עשויים ידי צורף, החמה השניה מעניקה לחתנה החדש תכשיטי זהב ובדרך כלל גם שעון.
אחרי הטקס מתחילה ה"חפלה", כאשר האורחים משמחים את החתן והכלה בענתוזים ובמחולות.
לא רק נוצץ בחינה, אלא גם די נוח. פינות ישיבה מסוגננות א-לה שיח מהנסיכויות מפנקות את אגניהם של המסובים, על מנת שיוכלו לרבוץ ולצפות להנאתם בזוג המלכותי שמחליף משהו כמו 4 סטים של תלבושות. התלבושות, אגב, הם החלק הזניח בהופעה. הרררי תכשיטים הם שמוסיפים את הטאצ' לתלבושות.
בחתונה כמו בחתונה, אי אפשר בלי קייטרניג. שולחן מפתה של מעדני מתוקים מרוקאים, לרוב מלווה במופלטות טריות, מהווה תשתית תזונתית ראויה לערב הזה.
בין המעדנים המסורתיים: "סקסו לעשוב", קוסקוס עשבי תיבול ריחני ומתובל, סמל לקירוב לבבות בין משפחות המתחתנים; "סרדינים מז'ווז'ין", כלומר סרדינים נשואים זוג חצאי סרדינים ממולאים המבטיחים נישואי גן עדן.
בשתייה תמצאו הרבה קנקני התה ("בראד" בשפה הערבית מרוקאית). ניחוח המנטה והפליו (סוג של נענע), הרוטה והמרווה ימלאו את האוויר ברעננות.
המהדרין והמחששין
יש המלבישים את כל קהל האורחים בתלבושות.
החלק האומנותי יכול לארח להקה או נגן, ולקנח עם רקדנית בטן שתעבור בין האורחים ותשלים את האווירה.
פינות ישיבה עם נרגילות בטעמים הן תוספת מבוקשת.
בעיצוב אפשר להרחיק עוד לכת ולעטר את החצרות בפמוטים ענקיים, בשטיחים מרוקאיים, בעששיות צבעוניות ועוד ועוד כיד הדמיון וכעומק הכיס.
