דודבן מחייכת

סיגלית, יסמין, נרקיס, איריס, לוטוס, ורד ודבדבן הם לא רק פרחים, אלא גם אבות טיפוס אישיותיים של נשים הכבולות בדפוסים מעכבי התפתחות. יעל ישראלי משרטטת לכל טיפוס את מסלול המסע משעבוד לגאולה.

יעל ישראלי, 66, הצליחה לעצור את מחוגי השעון הביולוגי שלה באמצעות מסע רוחני פנימי. לשיטתה, כל אישה מערבית מצויה במצב רגשי דיסהרמוני כתוצאה מקיומו של דפוס מעכב, מולד. הדפוס המעכב מורכב מאמונות מגבילות ומפחדים המשעבדים את התודעה ומנהלים אותה, תוך שהם מפקיעים מן האישה את חירותה ולמעשה את האדנות לחייה. כדי להגיע לשלמות עצמית ולאושר יש לאתר את הדפוס המעכב ולתקנו.

את כל עיקרי תורתה מפרטת ישראלי בספר אלבומי עב כרס שראה אור בימים אלה, "אדונית לגורלה – פילינג לאגו, נעורים לתודעה". לפי הספר, אישה שתצליח להשתחרר מן הדפוס המגביל תוכל לעכב את תהליכי ההזדקנות ולקרוא תיגר על גילה הכרונולוגי. פרויקט זה הינו טעימה מן הספר ומאפשר לכם להתחיל להתחקות אחר מי שאתן, כמו גם אחר מה שמעכב אתכם בדרך להגשמה עצמית מלאה.

ד?בדבן היא אישה לבבית המקרינה חביבות ורכות, חייכנית היא ואוהבת אדם, ויש בה הרצון והיכולת לתת מעצמה לאחרים. לכאורה טיפוס מאושר ורגוע, אולם אותה שלווה ה?נה מראית עין ואשליה בלבד.

חשוב לד?בדבן להיתפס כ"אישה נחמדה", למצוא חן, להשביע רצון ו"להיות בסדר" עם כולם. על כן היא מ?ר?צה את הסובבים אותה, ומייצרת "מצבים הרמוניים" במחיר כבד של ביטול עצמה וביטול רצונותיה וחלומותיה. אי לכך היא איננה מציבה רף של ציפיות גבוה מעצמה.

ד?בדבן שואפת להרמוניה עם סביבתה וחוששת מעימותים. קונפליקטים מאיימים עליה - כמוהם כשדה מוקשים שהיא פוחדת להיכנס אל תוכו, שמא לא תצא ממנו בשלום. כדי להימנע מעימותים וכדי לשמור על "חזות הרמונית" (על-פי תפיסתה ) היא מוותרת על עמדותיה ולא נאבקת.

ד?בדבן נוטה להדחיק את האמת בחייה, היא מחליקה קשיים, מיישרת קונפליקטים ויוצרת אשליה כאילו חייה הרמוניים ומאוזנים. לעתים היא אף נוטה להאמין בהרמוניה המזויפת שיצרה.

ד?בדבן חיה במצב של דואליות קיומית: דואליות של פנים וחוץ, של גלוי ונסתר, של אמת ושקר; דואליות בין התדמית שהיא משווקת לבין מי שהיא באמת. על פני השטח היא מפגינה חביבות, שמחה והרמוניה, אך מתחת לחזות חייכנית זו יושבים בב?טחה כעסים, מאבקים פנימיים, תסכול, פחדים וחרדות שהם חלק מהמצב הקיומי שלה, והם מנהלים את חייה.

הדואליות והפער שבין האמת לבין מראית העין – בין האמת למסכה, יוצרים פחד עמוק בתוכה. הפחד הגדול ביותר של ד?בדבן הוא הפחד מפני חשיפת האמת שלה על ידי אחרים, ומפני גילוי האמת שלה על עצמה ועל מערכות היחסים שלה עם בני משפחתה ומקורביה - גילוי של אותם חלקים שהיא כה עמלה להסתיר.

הדרך של ד?בדבן להתמודד עם פחד הגילוי היא על-ידי בניית מעטפת מגוננת של מנגנוני הגנה - הכחשות, הסתרות, מניפולציות עצמיות ועיוורון לאמת - המאפשרים לה, על פי תפיסתה, לשמור על "החממה ההרמונית" מפני קריסה והתמוטטות.

קיימת בה מהות חזקה של שליטה - שליטה עצמית ואחיזה אובססיבית בסובבים אותה. היא מחזיקה חזק ברסן ואיננה מרפה או משחררת. השליטה מייצרת בתוכה דאגה מתמדת, והדאגה מעסיקה אותה בלי סוף, מכרסמת בה ואינה נותנת לה מנוח.

הפחדים, המאבקים הפנימיים והשליטה יוצרים מתח רב (סטרס), תשישות ומחלות פסיכופיזיולוגיות שונות, כגון מיגרנות, מחלות מפרקים ולחץ דם גבוה.

ד?בדבניות צעירות, שהחיים עדיין לא העמידו אותן במבחנים או שלא חוו עדיין מערכות יחסים אינטימיות, כגון נישואים ואימהו?ת, יתקשו אולי לזהות בעצמן את כל המאפיינים הללו או שעוצמתם של חלק מהמאפיינים תהיה פחותה. די אם יזהו בעצמן חלק מדפוסי ההתנהגות, מהפחדים ומהמצבים הרגשיים.

יש להניח שבכל אחת משבע הדמויות הנשיות יימצאו יסודות ד?בדבניים. הסיבה לכך היא שאנו הנשים עדיין לא הצלחנו להתנער לגמרי מהקורבנו?ת ומהנחיתות המעוגנות בתת-מודע הקולקטיבי הנשי, המצוי בנו עוד משחר ימיה של ההיסטוריה האנושית. על כן אני ממליצה בחום לכל אישה לקרוא את "דפי ד?בדבן" בעיון רב, קריאה מודעת ומפוכחת, כדי שהיא תוכל לזהות בתוכה את ההשפעות של אותה קורבנו?ת נשית מובנית, ולעשות כל שביכולתה כדי לעקור אותה משורש.

עור פניה של ד?בדבן רך ויפה, אך יש לו נטייה לרפיון וצניחה, וזאת עקב ההחזקה המאומצת של הפסאדה. העור מגיב לשליטה, למתח וללחץ: הוא מתעייף ומתרופף מההחזקה המתמדת, מאבד את גמישותו – וצונח.

לא אצל כל הד?בדבניות יבואו כל המאפיינים האישיותיים לידי ביטוי באותה רמת הקצנה – באותם המינונים. ד?בדבן שהחלה בתהליכים של התפתחות המודעות – תהליכים פסיכולוגיים, רוחניים, פילוסופיים או אחרים - בוודאי החלה בניקוי הדפוסים המכבידים על חייה. אלא ש"דפוס האם הד?בדבני", שהוא הדפוס הרגשי המעכב שלה, איננו ממהר לשחרר את אחיזתו מד?בדבן. עקירת האמונות המגבילות המקובעות בהכרה המודעת היא תהליך עמוק המתמשך לאורך זמן. אשר לדפוסי ההתנהגות המגננתיים, גם אם התעדנו השפעתם עדיין קיימת. לכן יש חשיבות כה רבה להמשך התהליך.