פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      סיגלית מתמזגת

      טעימה מן הספר החדש של יעל ישראלי. נשים מאבחנות את אישיותן ואת הדפוס המגביל בה, על מנת לצאת לחופשי. הפעם סיגלית

      סיגלית, יסמין, נרקיס, איריס, לוטוס, ורד ודבדבן הם לא רק פרחים, אלא גם אבות טיפוס אישיותיים של נשים הכבולות בדפוסים מעכבי התפתחות. יעל ישראלי משרטטת לכל טיפוס את מסלול המסע משעבוד לגאולה.

      יעל ישראלי, 66, הצליחה לעצור את מחוגי השעון הביולוגי שלה באמצעות מסע רוחני פנימי. לשיטתה, כל אישה מערבית מצויה במצב רגשי דיסהרמוני כתוצאה מקיומו של דפוס מעכב, מולד. הדפוס המעכב מורכב מאמונות מגבילות ומפחדים המשעבדים את התודעה ומנהלים אותה, תוך שהם מפקיעים מן האישה את חירותה ולמעשה את האדנות לחייה. כדי להגיע לשלמות עצמית ולאושר יש לאתר את הדפוס המעכב ולתקנו.

      את כל עיקרי תורתה מפרטת ישראלי בספר אלבומי עב כרס שראה אור בימים אלה, "אדונית לגורלה – פילינג לאגו, נעורים לתודעה". לפי הספר, אישה שתצליח להשתחרר מן הדפוס המגביל תוכל לעכב את תהליכי ההזדקנות ולקרוא תיגר על גילה הכרונולוגי. פרויקט זה הינו טעימה מן הספר ומאפשר לכם להתחיל להתחקות אחר מי שאתן, כמו גם אחר מה שמעכב אתכם בדרך להגשמה עצמית מלאה.

      נעים להכיר – אני סיגלית

      סיגלית בונה את זהותה על פי "כרטיס ביקור" קונפורמיסטי העונה למוסכמות חברתיות מקובלות. לנגד עיניה עומד דימוי נחשק, איד?אל נשי המניע את הפרסום ואת תקשורת ההמונים. היא מאמצת איד?אל זה ומתמזגת אל תוכו.

      היא בוחרת במסכות המתאימות לתדמית שבחרה והן הופכות חלק ממנה. אט אט מיטשטשים הגבולות בין המסכות לזהות האמ?תית ההולכת ונעלמת מאחוריהן.

      סיגלית מוחצנת, מגיבה להלכי רוח חברתיים, לאופנות ולטרנדים ומשתנה בהתאם (חוט השדרה האישיותי שלה גמיש), כיוון ההתפתחות שלה הוא מן החוץ פנימה, אין לה דיאלוג פנימי אינטימי עם עצמה, היא מרוכזת בבניית פסאדה - מעטפת חיצונית זוהרת - ואינה נוגעת במהות.

      היא אינה מודעת לפער בין הזהות האותנטית שלה לבין המסכות והתדמית המזויפת שבנתה. הכחשתה כה טוטאלית עד כי אם תתבקש למלא שאלון לאבחון אישי – לעיניה בלבד – תשובותיה יהיו בהתאם לאופן שבו היא רוצה לראות את עצמה ולא בהתאם למי שהיא באמת (על כן יקשה עליה לזהות עצמה כסיגלית).

      סיגלית רודפת אחרי ההצלחה והפרסום, אך בעיקר רודפת אחרי הכרה ואישור של הסביבה. ההכרה יוצרת אותה, והקיום שלה מותנה באישור ובהכרה החברתיים. גילויי כבוד והערכה הם החמצן המניע את חייה. היא תשמור שלא לחרוג מגבולות הקונצנזוס כדי שלא לעורר קונפליקטים וכדי להיות מקובלת.

      פחדים מלווים את קיומה של סיגלית. הפחד הגדול מכולם הוא הפחד מפני גילוי האמת - גילוי האמת שלה על עצמה וחשיפת אמת זו על ידי האחרים. היא חוששת שאם ייחשפו פניה האמ?תיות הכול יתמוטט סביבה, והיא תתגלה כהמחאה ללא כיסוי.

      שליטה עצמית חזקה מאפיינת את סיגלית. התנהגותה מאופקת, היא דרוכה וקשובה לנאמר עליה ורגישה מאוד לביקורת כלפיה.

      אין לסיגלית תחושה של ביטחון קיומי. קשה לה לחוות קביעות מול אותו "כרטיס ביקור" משתנה. היא חשה שהקרקע אינה יציבה מתחת לרגליה. זו תחושתה הסובייקטיבית ואין היא תלויה במעמדה או במצבה הכלכלי. גם אם נראה כי מגשימה היא את הפנטזיות שלה, המאבק ההישרדותי ימשיך וילווה אותה. את המפתח לתחושת הביטחון, להערכה העצמית, לשמחה ולאושר שלה, היא מפקידה בידי אחרים. דעתם, הערכתם והכרתם הן המראה המשקפת אותה. היא רואה את עצמה דרך עיניהם, והתפיסה העצמית שלה היא פועל יוצא של האופן שבו הם תופסים אותה. שערו בנפשכם איזה כוח ושליטה על חייה היא נותנת בידם של אחרים.

      סיגליות פורחות בעולם הזוהר. הן מראה לחברה חומרנית, צרכנית ורדודה, והן ביטוי לשיווק האמריקני האגרסיבי שיצר את תדמית הפלקט השטוח ואת המציאות הווירטואלית; הן ביטוי להערצת הכוכבת – דוגמנית, דמוית ה"ברבי", שהפכה גיבורת תרבות, מושא להערצה ולחיקוי.

      אולם סיגליות פורחות בכל מקום. נמצא אותן בין עקרות בית מתוסכלות וגם בין נשים העוסקות במקצועות הנחשבים תוכניים וערכיים יותר – הרופאות, עורכות הדין ובעלות קריירות אקדמאיות שונות. לא טיבו של העיסוק ולא יופיו של המראה הם המגדירים את האישה כסיגלית.

      לא מהות המקצוע מעידה על "סיגליותה" של האישה אלא נקודת המוצא שלה בבחירת אותו מקצוע. כאשר נקודת המוצא מחוברת למהות הפנימית של האישה, לנטיות לבה, לתחושה של ייעוד ולא לפחדים או לציפיות של אחרים ממנה, הרי זו בחירה חופשית הבאה מתוכה ועונה על רצונותיה. אם אישה בוחרת להיות משפטנית משום שערכי מוסר וצדק מלווים את אישיותה או משום שזה היה חלומה מאז ומעולם, אין ספק שזו אכן הבחירה הנכונה עבורה. היא לא "תיחשד" בסיגליו?ת. אולם אם היא בוחרת במקצוע משום שזה מה שאביה מצפה ממנה לעשות, או משום שהיא מבקשת להיחשב חכמה ולא רק יפה, או מפני שהיא מבקשת לזכות בסטטוס חברתי כלכלי מסוים, הרי שנקודת המוצא שלה לא באה מתוכה. היא תלויה בגורמים חיצוניים שאותם היא מבקשת לרצות - במוסכמות חברתיות המנחות את בחירותיה. נקודת המוצא היא אשר יוצרת את "התוצאה הסיגלית". נקודת מוצא מוחצנת המנותקת מהעצמי הפנימי מייצרת תלות בסביבה ויוצרת את הצורך הכפייתי בקבלת הכרה ואישור מאחרים ואת הצורך במסכות ובתדמית מזויפת.

      סיגלית תביא את "אנרגיית הזוהר" לכל מקום שתלך ולא חשוב באיזה מקצוע תעסוק. לעולם היא תביא את אנרגיית יחסי הציבור, את הפרסום ואת התהילה. עורכת הדין לדוגמה תשתמש בנשיותה ובמיניותה, והרופאה - בקסמה האישי. שתיהן תשתדלנה להשביע רצון וליצור אהדה סביבן. עולם הזוהר מבחינתן יהיה כל טכס או כנס שבהם יוזכר שמן, כל קידום מתוקשר וכל עיתון שבו תפורסם תמונתן. לצורך זה הן ישמחו לככב גם בטורי הרכילות. כל פסטיבל תקשורתי סביבן הוא הכרה חברתית מבחינתן ואישור על קיומן.

      הדימוי העצמי של סיגלית נמוך (על אף שהיא מנסה להציג תדמית עתירת ביטחון עצמי), והוא פועל יוצא של הערכה עצמית נמוכה, חוסר אמון ביכולותיה והעדר אהבה עצמית.

      סיגלית יקרה

      מוצגת כאן סיגלית קלאסית על כל מאפייניה הבולטים ביותר, כולל חוסר המודעות לאמת שבמצבה. לא כל סיגלית נמצאת באותה רמה של נתק עצמי ולא אצל כל אחת קיימים כל המאפיינים בצורה כה מובהקת. די אם תזהי בעצמך את התבנית הבסיסית – כמה מאפיינים דומיננטיים שיעידו בבירור כי זהו אכן הדפוס המעכב המולד שלך.

      השינוי העיקרי המתבקש בסיגלית הוא בתפיסה שלה את עצמה, בדימוי העצמי ובאמון שלה ביכולותיה. עליה לגלות ולפתח את גרעין הזהות הפנימית המולדת שלה תוך השלת המסכות והתדמית המזויפת. עליה לבנות ערך עצמי ואהבה עצמית (החסרה לה כל כך) ולפתח מודעות לייחוד שבה.

      שינוי הוא תהליך תודעתי פנימי החייב להיעשות מבפנים. פחדים אינם חולפים כתוצאה מחיזוקים ומהצלחות מבחוץ וכל המחמאות שבעולם לא יעזרו. חיזוקים, הצלחות ומחמאות אין בהם כדי לשנות את התפיסה של האדם את עצמו.