נרקיס מתוסכלת

סיגלית, יסמין, נרקיס, איריס, לוטוס, ורד ודבדבן הם לא רק פרחים, אלא גם אבות טיפוס אישיותיים של נשים הכבולות בדפוסים מעכבי התפתחות. יעל ישראלי משרטטת לכל טיפוס את מסלול המסע משעבוד לגאולה.

יעל ישראלי, 66, הצליחה לעצור את מחוגי השעון הביולוגי שלה באמצעות מסע רוחני פנימי. לשיטתה, כל אישה מערבית מצויה במצב רגשי דיסהרמוני כתוצאה מקיומו של דפוס מעכב, מולד. הדפוס המעכב מורכב מאמונות מגבילות ומפחדים המשעבדים את התודעה ומנהלים אותה, תוך שהם מפקיעים מן האישה את חירותה ולמעשה את האדנות לחייה. כדי להגיע לשלמות עצמית ולאושר יש לאתר את הדפוס המעכב ולתקנו.

את כל עיקרי תורתה מפרטת ישראלי בספר אלבומי עב כרס שראה אור בימים אלה, "אדונית לגורלה – פילינג לאגו, נעורים לתודעה". לפי הספר, אישה שתצליח להשתחרר מן הדפוס המגביל תוכל לעכב את תהליכי ההזדקנות ולקרוא תיגר על גילה הכרונולוגי. פרויקט זה הינו טעימה מן הספר ומאפשר לכם להתחיל להתחקות אחר מי שאתן, כמו גם אחר מה שמעכב אתכם בדרך להגשמה עצמית מלאה.

תחושה עמוקה של תסכול מלווה את חייה של נרקיס. מקורו של התסכול באכזבה מן המצב הקיים - מן המקום שאליו הגיעו חייה. אי לכך היא בורחת אל עולם אחר - אל עולם הפנטזיות, הלוקח אותה למקומות אחרים - למציאות חיים אחרת שאליה היא עורגת בחלומה. הפער הזה שבין המציאות היומיומית שבה היא מדשדשת לבין זו המשתקפת בחלום – הפער שבין הרצוי למצוי - הוא בלתי נסבל מבחינתה, והוא מעכיר את חייה.

התסכול של נרקיס מלו?וה בחוסר סיפוק ובאכזבה הנובעים מאי-מימוש עצמי ומאי-הגשמתם של חלומות כמוסים. המצב המתמשך של חוסר שביעות רצון מן המצב הקיים וחוסר סיפוק ממה שיש גורר בעקבותיו מרירות, כעס ותחושה של אוזלת יד, והוא אף עשוי לגרום לדיכאון.

נרקיס איננה אוהבת את עצמה ואיננה מאמינה ביכולותיה. אי לכך הדימוי העצמי שלה נמוך, והוא למעשה משקף את האכזבה הגדולה שלה מעצמה ומחייה.

נרקיס מציבה רף גבוה של אמות מידה להסתכלות על החיים, וחשוב לה להיתפס כאישה השואפת למושלמות – כאישה פרפקציוניסטית. אולם לאותו רף גבוה ולאותה שאיפה למושלמות אין כל ביטוי מעשי בחייה, משום שהיא אינה עושה דבר על מנת להתקרב אל אותן אמות מידה של מושלמו?ת שהיא רואה בעיני רוחה. ומדוע אין היא עושה כל מאמץ להדביק את הפער בין הרצוי למצוי ולקרב את חייה אל אותה רמת מושלמו?ת שהיא חולמת עליה? משום שאותו פרפקציוניזם אשר בו היא מתהדרת והאמור לדחוף אותה להדבקת הפער הוא מדומה, ועל כן הוא דוחף אותה לכיוון ההפוך - הוא משתק אותה ומגביר את הפחדים שלה. הוא מגביר את הפחד מפני הכישלון, אם לא תגיע לאותו רף וירטואלי גבוה שהציבה לעצמה, ואת הפחד מהתמודדות ומעבודה מאומצת. בכך הוא ממילא מרחיק אותה מאותה מושלמו?ת אשר אליה כביכול היא שואפת.

נרקיס היא אישה ביקורתית. חוסר שביעות הרצון שלה מעצמה וחוסר האהבה שלה לעצמה גורמים לה לבקר את האחר על התכונות שבהן בירך אותו אלוהים ואשר ממנה הוא חסך – על הטוב שהיא רואה בו ושהייתה שמחה לראות בעצמה. זאת ועוד. היא מבקרת אותו גם על פגמים שלה המשתקפים בו – על מה שאיננה אוהבת בעצמה.

יש בנרקיס תחושה של השלמה עם התסכול, תחושה של הרמת ידיים וויתור על הרצון בשינוי. נדמה כי זקוקה היא להחייאה מפעם לפעם; האש הפנימית שלה כבתה זה מכבר. הליבידו דמם ואיבד את החיוניות שלו, את היצריות ואת התשוקה – כאילו נכנע והרים ידיים.

העייפות, התסכול וחוסר החיוניות שהתקבעו בתודעה של נרקיס משתקפים בעור פניה. העור עייף, חסר חיו?ת וחסר ברק. העיניים כבויות, והלב הדואב מצפה לאיזו טלטלה שתאיץ את פעימותיו ותפיח בו רוח חיים.

נרקיס הקלאסית היא אישה בעלת דפוס אם נרקיסי מולד. אולם גם נשים בעלות דפוס אם שונה עשויות למצוא את עצמן מעת לעת במצב של תסכול ושל חוסר שביעות רצון מעצמן וממציאות חייהן. היה ותקופות השפל הללו הולכות ומתארכות והופכות לנורמה בעייתית שקשה להיחלץ ממנה, אפשר לומר שמדובר בנרקיס תקופתי.