לא יהיה בסדר

אורסטס ידע היטב את שעליו לעשות: עליו להרוג את אמו. הוא ידע כי היא מתכוונת להורגו, להרוס את הממלכה ולבזות את האלים והבין כי אין לו ברירה. תקופה ארוכה היה לו קשה להשלים עם מציאות זו, אולם לבסוף נענה לדרישת האל. בקלף הקודם, שמונה חרבות, הוא סוף סוף עמד לעשות את המעשה, אך ברגע האמת הוא לא מסוגל לעשות זאת. אמו, כדי להיחלץ מהמצב, העלתה את שלושת הפוריות, אלות שחורות ונוראיות שהבטיחו רק קשיים וכאב למי שיפגע באמו. היא חשבה שזה יציל אותה, אך זו הייתה הטעות שלה.

בפועל הבעיה של אורסטס היא המצפון. הוא הבין את שעליו לעשות, אולם מפריע לו שבכזו קלות הוא יכול להרוג את אימו ולא לשלם על כך מחיר. כולם אומרים לו את שעליו לעשות: האל אמר זאת, החוק לצידו, חוקי האולימפוס לטובתו והצורך הבסיס של כל אדם לשרוד, בהחלט יכולים להצדיק את המעשה הנורא, אולם הבעיה של אורסטס היא שהוא עומד לעשות את המעשה הנורא מכל - ולהמשיך בחייו מבלי לשלם המחיר, כאילו דבר לא אירע. לכן כשאמו מעלה את אלות הנקם ו"מבטיחה" לו שיהיה מי שירדוף אותו על מעשיו, הוא נרגע. עכשיו יוכל לעשות את המעשה, כיוון שמובטח לו שיהיה מי שייסר אותו על כך.

וכך, תוך ידיעה שהוא עומד לשלם מחיר על רצח אמו, הוא משלים את המשימה, הורג אותה, ואכן אלות הנקם רודפות אותו. שנים רבות סבל אורסטס וכל שנגע בו התפורר: הממלכה לא הייתה יציבה. בת זוג, מלכה, לא נמצאה. הוא היה רדוף, מושפל, וחייו היו קשים וכואבים.

פירוש הקלף עוסק בדאגה על רקע מוצדק ומראה שיש בסיס מאד טוב לדאגה מצד השואל, כיוון שהמציאות קשה מכפי שהוא חושב. תשע חרבות הוא אחד הקלפים הקשים בחפיסה, המראה לשואל שהפעם עדיף לוותר ולא להיכנס עם ראש בריא למיטה חולה. את הארכיטיפ של הקלף נפגוש במצבים בהם אנו כבר נמצאים במקום של כשלון, בו כבר הפסדנו, אך יש בנו צד המאמין כי "הפעם זה יהיה בסדר", שאם נשקיע עוד טיפה, אם נשאר עוד קצת – הכול יהיה בסדר, הכול יסתדר.

ייתכן ויש מצבים בהם השקעה לאחר כשלון תיתן פרי, אולם לא בקלף זה. בקלף זה אנו עשויים להתפתות ולפעול על-פי ארכיטיפ זה, אך לא נצליח. מה שמובטח לנו כאן זהו המשך כשלון. עכשיו השאלה היא מה השואל יעשה. האם הוא ייכנע לדפוס פעולה זה, או יתגבר עליו ויחפש מקומות נכונים יותר להשקיע בהם את מרצו.

כדי להבין את סוף הסיפור, עלינו להבין תחילה איך הסיפור התחיל ולשם כך נחזור אחורה, לא לסיפור מלחמת טרויה, כי אם לתחילתה של השושלת המפוארת הזו, שושלת מקוללת, שושלת המתחילה בבן התמותה של זיאוס – טאנטאלוס.

את טאנטאלוס האלים כיבדו, אהבו ונתנו לו יחס, כפי שאף בן תמותה של זיאוס לא קיבל. הוא היה כה חביב האלים, עד כדי שהורשה להיכנס לאולימפוס ולשתות כאוות נפשו מנקטר האלים, השמור לבני תמותה בלבד.

אך טאנטאלוס לא החזיר לאלים באותה המטבע. יום אחד זימן את האלים למשתה אצלו בארמון ועשה מעשה כה נפשע, עד כדי שאף אחד מהסופרים מעולם לא ניסה להסביר את מעשיו. האלים הגיעו אל ארמונו, כבוד שלא נתנו לאף בן תמותה, והמלך הכין עבורם משתה מפואר, אך במקום בשר בקר, כיבד אותם לא פחות מאשר בבשרו של בנו, אותו הוא רצח קודם. כה חצוף ויהיר היה טאנטאלוס עד כדי שלא העלה בדעתו שייענש על חטא שכזה, אך כאן הוא טעה טעות מרה.

האלים עזבו את ביתו. את עונשו הוא כמובן קיבל, אולם חטאו היה כה חמור שהוטלה על אתנה, אלת הצדק, המשימה לדאוג לספר לכל צאצאיו כי קללה רובצת על ביתם, קללה האומרת כי גורל אכזר להם והוא להיהרג על-ידי בני משפחתם. בכל דור הייתה מספרת אתנה את דבר הקללה למלך, בכל דור ביהירותם שלחו המלכים אותה כלעומת שבאה ובכל דור מתוארים מעשי רציחה ומוות שלא יביישו אף סרט אימים עכשווי.

עונשו של טאנטאלוס, אגב, היה לעמוד לנצח בבריכה בשאול ובכל פעם שחש צמא והתכופף כדי לשתות ממימיה המתוקים – היו המים נסוגים ונעלמים. על שפת הבריכה היו עצים עמוסים בפירות נפלאים, אך כל פעם שהושיט את ידו כדי לקוטפם, הייתה נושבת רוח ומרימה את הענף אליו ניסה להגיע. כך נגזר עליו לנצח לכפר על מעשיו הנפשעים בצמא, ברעב ובתשישות.

האחרון בשושלת אותו פגשה אתנה, היה אטריאוס, שאותו פגשנו בקלף שתי חרבות. כשסיפרה האלה לאטריאוס על קללת ביתו, עשה מעשה שונה ואמיץ. הוא וויתר כליל על ממלכתו, הוריש אותה לבנו ונסע לטרויה לחיות בשלום את שארית חייו. בסופו של דבר גם הוא נהרג במלחמת טרויה. חץ טועה פגה בו והרגו, חץ שנורה בשוגג על-ידי בנו אגממנון.

אורסטס, הגיבור שלנו, סבל במשך שנים רבות. שלושת הפוריות רדפו אותו, אך הוא ראה בסבלו הגדול ברכה והרגיש כי בדרך זו הוא מכפר על רצח אמו. הוא רצה לכפר על מעשיו וקיבל את סבלו באהבה. אך בחלוף השנים הרגיש אורסטס כי הוא מיצה את דינו, כי כיפר על מעשיו ולכן חזר לאפולון כדי לבקש ממנו עזרה. שם הזכיר לו אורסטס כי אפולון היה זה שהורה לו להרוג את אמו וכי הוא זה שהבטיח כי דבר לא יאונה לו וביקש שיעזור לו.

אפולון לקח את אורסטס לאחותו אתנה ושם ניסה האל להגן על אורסטס ואמר: "על-פי הוראה שלי הרג אורסטס את אימו, אם יש מי שצריך לתת את הדין", הוסיף, "אני הוא זה שצריך להיענש". אולם כאן קטע אותו אורסטס, ביטל את דבריו ואמר: "לא אפולון רצח את אימי, כי אם אני הוא זה שעשה את המעשה. לכן", הוסיף, "אני הוא זה שצריך לתת את הדין, ואני לוקח אחריות מלאה על מעשיי. אלא", המשיך וטען, "מעבר לכך שלא הייתה לי ברירה, אני מרגיש כי ריציתי את עונשי, עונש חמור שגזרתי אני על עצמי. כל שאבקש הוא משפט דין וצדק".

אתנה התרשמה מאד מהמלך הצעיר, מכנותו, מהעובדה שבשונה משושלת המלכים שהיו לפניו, הוא לא היה יהיר ועז-פנים, ומהעובדה שהוא לקח על עצמו עונש קשה כל כך. לכן, לא רק ששכנעה את הפוריות לקבל את טענותיו ודאגה שהן תזכנה אותו, אלא שהסירה את הקללה מעל ביתו. עכשיו יוכל אורסטס לחזור לביתו ולשקם את חייו ואת ממלכתו.

פירוש הקלף עוסק ברעיון של השקט שלאחר הסערה, ומפריד בין שני מצבים אפשריים בקריאה. הראשון, בו השואל עבר קשיים ומכשולים ובמקרה זה הקלף מבטיח דף חדש. השני, בו השואל מתעלם מקשיים או מכשולים אפשריים ונכשל, אך מראה שכשלון זה נחוץ כדי ללמוד שיעור ולהתפתח.

פעמים רבות, כשיוצא קלף זה בקריאה, אנו נבין כי השואל צריך ללמוד את השיעור בדרך הקשה וארכיטיפ הקלף מסביר מדוע. את הארכיטיפ אנו נפגוש במצבים בהם אנו מסרבים לראות מה אנו עושים לא נכון, היכן אנו טועים. זהו ארכיטיפ המתעורר פעמים רבות בחיינו, כיוון שפעמים רבות אנו מתקשים להבין את השיעור העומד מולנו. כשארכיטיפ זה מתעורר, תהיה לנו הנטייה להתעלם מקשיים, להסתבך, להיפגע וללמוד בדרך הקשה, דרך מכשולים וקשיים. פעמים רבות, רק כשאנו נמצאים במשבר, רק כשקשה לנו, רק אז אנו באמת לומדים ומתפתחים.

© מנדלבוים שגיא. עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 14 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.