בוב מארלי הוא אגדה שצמחה מתוך סמטאות קינגסטון האלימה. אחת הדמויות המרתקות ביותר שחיו במאה ה-20. אדם שהאמין בדרכו בכל מחיר, עד הרגע האחרון, אדם שהעביר את הרעל והאלימות בחייו טרנספורמציה למסר של שלום ואהבה.
"ו?נ?ת?ת??י ל?ה?ם ל?ב א?ח?ד, ו?ד?ר?ך? א?ח?ד, ל?י?ר?א?ה או?ת?י, כ??ל-ה?י??מ?ים - ל?טו?ב ל?ה?ם, ו?ל?ב?נ?יה?ם א?ח?ר?יה?ם".
על בסיס המשפט הזה, הלקוח מתוך ספר ירמיהו, נכתב השיר "One love" והוא אחד השירים, שמבטאים בצורה הטובה ביותר את משנתו של נסטה בוב מארלי.
נגד כל הסיכויים
בשנת 1945 נולד נסטה לעולם חסר סיכויי. נקודת הפתיחה שלו לא הותירה מקום להרבה תקווה. בן תערובת לאבא בריטי לבן (חלק טוענים גם יהודי) ולאמא ג'מאיקנית שחורה במדינה, שהעבדות עדיין קיימת בה. כמעט מיד לאחר לידתו, ננטש התינוק על ידי אביו וגם שנות ילדותו לא האירו פנים. הערות גזעניות ליוון אותן, אך למרות היותו נמוך וקטן באופן יחסי, הצליח להגן על עצמו. לא מעט פעמים נדרש נסטה להשתמש בכוח הזרוע כדי לשרוד בגאמייקה רווית האלימות. העתיד לא נראה אז מבטיח, רק בשמו של נסטה הסתתר רמז לבאות. נסטה פירושו שליח ואכן ברבות הימים, היה נסטה רוברט מארלי שליח של אהבה ושלום כנגד כל הסיכויים. שמו המקורי של נסטה שונה על ידי פקיד ההגירה בארה"ב, אליה הגיע עם אמו בהיותו בן 5, מנסטה לרוברט מארלי.
בוב מארלי לא הפסיק לומר את האמת שלו גם כשהרוחות האלימות בג'מייקה נשבו בעוז. ב-1976 היריבות בין האזרחים הייתה בשיאה ומלחמת אזרחים איימה לפרוץ במדינה. בוב מארלי המשיך להפיץ מסר של אהבה ושלום. הוא שילם את המחיר מעט מאוד זמן אחר כך: כאשר היה אמור להופיע כתומך של מייקל מאנלי, נשיא ג'מייקה דאז, פרצו אלמונים לחדרו ויירו בחזהו, באשתו ריטה מארלי ובמנהלו האישי. מישהו רצה להשתיק את הראסטה ( שנחשב למעמד נחות עד לפרסומו של מארלי) שנשא מסרים אנטי קפיטליסטים, שקראו לשלום ואהבה. יומיים לאחר שנורה, עלה על הבמה בקינגסטון לנאום, כשהוא פצוע וחבוש, בכדי להוסיף ולהטיף נגד אלימות ובעד האהבה.
האירו את החושך
בזמן שלפני ההופעה, התקבצו סביב מארלי עיתונאים ואנשים רבים. כולם התעניינו לשלומו של בוב ותהו מדוע טורח האיש הזה לעלות על הבמה, כאשר הוא פצוע מיריות. לשאלה הזו השיב: "האנשים, אלו שמנסים להפוך את העולם הזה לרע יותר, לא לוקחים היום חופש, איך אני אוכל? האירו את החושך".
כוחו המנטאלי ואמנותו החזקה של מארלי לא נשברו גם כאשר הוגלה לאנגליה ל-18 חודשים. כשחזר לגמייקה , חזר כגיבור לאומי היישר למופע "one love" , מופע ענק שמטרתו הייתה לגשר בין כל הצדדים הפוליטיים בג'מייקה. שיאו של הערב היה עלייתם המשותפת של שני יריבים פוליטיים מרים על הבמה, שלראשונה - שילבו ידיים. בוב מארלי עשה היסטוריה. מאוחר יותר קיבל על פועלו את מדליית השלום של האו"ם.
על החיים ועל המוות
באבילון היא התרבות הקפיטליסטית המערבית. אחד הקונפליקטים הקשים, שליוו את מארלי בימי חייו, הוא בין ההטפה נגד החיים בבאבילון, לבין עושרו, שהגיע בזכות הקפיטליזם. למרות הצלחתו המסחררת, חזר מארלי לחיות בסמטאות של קינגסטון, בתוך הלכלוך, הצפיפות ואימת הקיום. הוא שר, ניגן ותמך במאות משפחות עניות בעזרת הכספים שזרמו מבאבילון. כוחה של המוזיקה שלו רק הלך והתעצם, ומאבקו בבאלילון ובאלימות נתמך בכוחה של הרוח והאמונה.
בוב מארלי היה איש מלא בניגודים. הוא חי במציאות אלימה והפיץ מסר של אהבה. נשאר נשוי לריטה מארלי והוליד עוד ילדים מנשים אחרות. יצא נגד הקפיטליזם ובכסף שבא ממנו, האכיל עשרות משפחות עניות בקינגסטון. אפשר להסכים עם דרכו, אפשר גם שלא, אך על דבר אחד אי אפשר להתווכח: בוב מארלי היה אדם נאמן לדרכו, מלא חמלה ואהבה למקום ממנו הוא צמח, מלא באמונה ביכולת לשנות, ולהביא שלום ואהבה. בשבילי זה איש רוח אמיתי.
האמונה הבלתי מעורערת בג'ה והאמונה הראסטפארית שאסור להכניס חומרים כימיים לגוף, הם אלו שבסופו של דבר הובילו אל מותו. מארלי חלה בסרטן וסירב לקבל טיפול רפואי. בשנת 1981 נפרדנו מאחת הדמויות המדהימות שחיו כאן, שעדיין - בכוח האמונה והמוזיקה בעלת המסרים הפשוטים - פותחת כל לב ונשמה בעולם. מארלי השאיר אחריו מורשת שקשה להתעלם ממנה ובכל שנה חוגגים בחודש פברואר בכל העולם את יום הולדתו. אין עוד מוזיקאי שחגיגות יום ההולדת שלו נחגגות בכזה היקף. גם אנחנו, כאן בסמטאות תל-אביב, נחגוג.
