שירה שבעל פה

בשנים האחרונות בעולם המערבי הופכת השירה לנחלתם הבלעדית של בלוגים אינטרנטיים, בעוד שכמעט ואינה קיימת בתרבות, בבידור ובשיח האקטואלי. דווקא עבור רוב הציבור בהודו השירה נשארה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שכן "המ?ה?אב??ה?אר?ט?ה", האפוס הגדול, המפורסם והמוכר בכל רחבי תת-היבשת הוא למעשה קטע שירה עצום במימדיו, הכולל יותר משבעים וארבעה אלף בתי שיר. מדהים לגלות כי הטקסט העצום הזה, שחובר כנראה בשנת שלוש מאות לפני הספירה, הועלה רק לפני מאתיים שנה על הכתב. עד אז, במשך אלפיים שנה, הוא הועבר בעל-פה, מה שחייב את אלו שדאגו להעבירו בירושה מדור לדור, לזכור כמות לא נתפסת של מלל, בסדר גודל של 1.8 מיליון מילים!

האפוס עצמו מספר, איך לא, על משפחה, על ירושה, על אישה ועל מלחמה. העלילה מתרחשת באזור העיר דלהי של היום וכוכביה הם חמישה אחים, שנלחמו כל חייהם במאה דודניהם. חמשת האחים הפסידו במשחק קובייה את השליטה בממלכתם, הוגלו לשתים-עשרה שנה וכשחזרו, בחרו לקיים קרב תופת כנגד הדודנים. חמשת האחים אמנם ניצחו אך התוצאות היו הרות אסון, הם הרגו את כל בני משפחתם ויחד עמם עוד אלפים מצאו את עצמם נטבחים כקורבנות. למרות הניצחון והמלחמה המוצדקת כביכול, סבלו האחים בסופו של דבר מצער רב בשל הנזק שגרמו.

רבים מפרשני המ?ה?אב??ה?אר?ט?ה טוענים כי זו מייצגת את המלחמה הפנימית בטבע האדם ואת מורכבות היחסים בין היצר הטוב ליצר הרע. עם השנים נוספו למ?ה?אב??ה?אר?ט?ה פסוקים חיצוניים רבים ובין השאר, התווסף לה טקסט קאנוני קצר יותר וחשוב לא פחות בשם הב??ה?ג?ו?וד-ג?יט?ה (שירו של האל), המכיל בתוכו את עיקרי היוגה ההודית. ביחד, שני הטקסטים הללו, מהווים את הליבה הרוחנית, המוסרית והפילוסופית של התרבות ההודית מזמניה הקדומים ביותר ועד היום.