מי מפחד מטנטרה?

אפשר לפרק את הפחד מטנטרה, אם מתגברים על החשש מהלא נודע, אם לומדים להתבונן על האמת ואם מסכימים לפתוח את דלת המיניות

ענת לידרור

אנשים חוששים מטנטרה, כך גיליתי, והחשש הזה מורכב משלושה פחדים עיקריים:
1. הפחד מהלא נודע
2. הפחד מן האמת
3. הפחד ממיניות
לכבוד חג האהבה, חשבתי לתת לכם מתנה מיוחדת ולטפל יחד אתכם בחשש הזה. בואו נתחיל.

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן הזה יכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

לכתבה המלאה

הפחד מהלא נודע

אנחנו מפחדים מכל דבר שאינו ידוע. זהו הגיון פשוט והישרדותי, שרכשנו אי שם בדרך. הוא שומר עלינו שנשאר באזורים המוכרים לנו. אבל כוח אחר, כוח הרצון להתפתחות ולצמיחה או הכמיהה להיות בשלמות, מושך אותנו לכיוון השני. למקום של הלא נודע. ולמרות האינסטינקט הבסיסי, אי הידיעה טובה לנו. היא מעמידה אותנו במקום המאפשר לאמת שאיננו מכירים לצוף. האיזור המודע והמוכר לנו הוא אחוז קטן מאד ממה שאנחנו קוראים לו אנחנו.

מהסיבה הזו, אנחנו נאבקים מאד קשה כדי לחשוף עוד אחוז או חצי אחוז מהאזורים האחרים, הנסתרים, המלמדים אותנו על עצמנו שמתחת להגנות שלנו. אנחנו חוקרים חלומות או הולכים לטיפול פסיכולוגי מתמשך, לפעמים קוראים סדרות שלמות של ספרי ידע, פילוסופיה, מדע ורוח כדי לרכוש כלים, כדי למצוא איך למצוא. אנחנו מחפשים לתפוס הבנה בשתי ידיים, כזו שתהיה מספיק בטוחה כדי להגיד מצאנו. רובנו מוכנים לחטוף אותה בשתי ידיים כמעט בכל דרך אפשרית.

אחד הכלים הטובים ביותר שאני - בתור אחת משחקניות ההגנה העצמית החזקות ביותר במגרש - מצאתי, הוא הלא נודע. למה? כי הלא נודע הפחיד אותי תמיד. כשנסעתי לארץ לא מוכרת, לבד, ללא תכנון ברור ולטווח זמן בלתי מוגדר - חוויתי לראשונה את כוחו האדיר של הלא נודע, את יכולתו לאפשר לי להרגיש בפשטות מה עובר עלי, מה אני חשה ומרגישה. ולהקיש מכך על עצמי. מאז הכלי הזה הלך ונכנס לתוך חיי.

בצורה פשוטה ולא מסובכת למדתי לשים את מבטחי - בעצמי, במורה או בחוויה שבחרתי, או בהרגשה פנימית שהנה, עומדת להיפתח דלת חשובה בשבילי. ולהיות בה. היום, אחרי כמה וכמה חוויות כאלה, אני נהנית מן האפשרות להניח מהצורך לדעת הכול, תמיד ובכל רגע, ולהניח לעצמי להניח את עצמי בתוך אי הידיעה למשך כמה ימים.

הפחד מאי הידיעה מקבל צורה של התרגשות, המלווה דווקא בתחושת בטחון. בטחון שזהו המקום הכי מהר, הכי קצר, הכי אמיתי, הכי מרתק והכי מקדם - כדי לגלות אותי, להקל על חיי, לגדול ושיהיה לי טוב יותר. ככה אני מגלה אותי הכי פשוט והכי ברור. אחרי דרך כל כך ארוכה של חיפוש, יש בי הקלה גדולה על הדרך המקוצרת הזאת.

הפחד מן האמת

מרוב שהפחד הזה מוכר לנו, קשה לחשוב מהו בעצם. מדוע שנפחד מהאמת? מה אגלה שם? איזו מפלצת אני באמת? האם אני שונה מכולם עד כדי כך, שלא ניתן לגשר על הפער? כשקוראים את מה שהמחשבה הזריזה כתבה הרגע, אפשר להירגע בקלות - פחדים מופרכים נכון? אבל הם פועלים עלינו בכל זאת, הפחד מן האמת הוא פחד גדול ורב.

אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה מודעת ומוחשית כמו מחשבה, זמן וכסף, בלגלות את האמת - על העולם, על החיים ובעיקר על עצמנו, שאחר-כך להוציא את אותה כמות אנרגיה בלהתנגד, להדחיק, להכחיש ולטמון את הראש בבוץ או מאחורי הסינר של אמא, זו עבודה קשה לא פחות. האמת היא שעדיף לנו כבר וכדאי לנו פשוט - להסתכל. שנים לא חשבתי כך. עדיף היה הכול, רק לא להסתכל. רק אחרי שלמדתי להסתכל ברוך ובאהבה, הכול נראה אחרת. מצאתי שכשמסתכלים בשיא הרכות והאהבה עלי ועל המקיפים אותי, זה עובד אחרת לגמרי.

כבר ידעתי איך זה מרגיש לנסות להגיע לשורש הדברים ואל האמת בדרך קשוחה (אנחנו הרי מדינת חיילים ומפקדים), אני בחרתי בזה, הייתי גם החיילת וגם המפקדת ובעיקר הייתי קשוחה. היום אני יודעת אחרת - להסתכל, באומץ, להישיר מבט, אך ברוך, בעדינות, ברגישות ובאהבה. בחרתי בזה. וזה מוביל אותי למקומות עמוקים יותר. גיליתי שאני לא צריכה לעשות דבר שאיני רוצה או איני מוכנה לו. גיליתי שאני המורה הגדולה ביותר שלי. ידיעה זו כשלעצמה הניחה לי להסתכל. היום אני רגועה - בידי יכולת הבחירה.

כשאני פוגשת מקום שלא פשוט לי, אני יודעת שאני יכולה לצלול לתוכו, ללכת עוד צעד קדימה - או להתיישב לידו ולהסתכל בו. יותר מזה, גיליתי ששתי הדרכים תגמלו אותי במידה שווה. כל עוד הקשבתי ואחר כך בחרתי. אני יודעת שכשאני פוגשת אמת - אני פוגשת הקלה.
סופסוף אני יודעת.
סופסוף זה ברור לי.
משהו נהיה קל יותר -
הוא נחשף.
בעיקר בשבילי ועבורי.
ובאותו זמן, משהו מגביל מתפוגג מחיי.

הפחד ממיניות

רק המילה עצמה כבר מסבכת אותנו, לרוב עם עצמנו. גם למי שעבר כבר דרך של התבוננות ושל התמודדות עם מה, מי ואיך שהוא במיניות, מדובר בנושא שלכאורה אינו פשוט להתבוננות. למה? כי שם מצוי בסיס הפצעים שלנו, הכאבים שלנו, הטראומות, הכמיהות, כמו גם היופי, האהבה, תחושת האחדות והבית. האחרונים אינם מהווים בעיה, אלא מקור לנחמה ולאושר. הראשונים הם המקומות המבקשים התייחסות. לא אמרתי ולא אגיד לעולם שזה קל או לא כואב. אבל אמרתי ואומר תמיד שזה משחרר.

להתבונן באמת ובאומץ אל תוך המיניות שלנו, התחושה או אי התחושה, הקשר בין הלב שלי לנשימה, לחוויית החיים ולהתעוררות, לחושניות - זהו מעשה אמיץ. ומשתלם מאד. מבחינתי, הכי משתלם. זהו המפתח הספציפי. אם האמת היא מפתח הבריח של השער, מיניות היא המפתח לדלת של החדר האחרון. התבוננות, ביטוי, אפשור, שחרור ופתרון הנושאים שם, מקפיצים אותנו כמה מדרגות טובות קדימה. לא מעבירים - מקפיצים!

בפעם הראשונה שהשתחרר אצלי כאב ישן, שהיה קשור בתחושת בושה שחייתי איתה, לא הבנתי עד כמה זה הולך להשפיע על חיי. שמחתי כמובן, הרגשתי הקלה. הייתי קלה יותר, פשוטה יותר, שמחה יותר. אך כשעבר הזמן, שבוע, שבועיים, חודש, וראיתי על כמה אזורים בחיי הדבר הפשוט האחד הזה משפיע, התקשיתי להאמין. אז הבנתי את הכוח של הנושא הזה.

הסיבה הנוספת היא שכשטוב לי במיניות, אני הרבה יותר מאושרת. זאת אמת פשוטה הנכונה עבור רוב בני האדם. כמובן שיש הסברים מדעיים על אנדורפינים ועל הורמונים, הסברים אנושיים על תחושת חום ועל מגע, והסברים רוחניים על תחושת שייכות ואיחוד.
קחו את ההסברים או עזבוהם – זה פשוט ככה.

מה עושים עם זה?

דרך אחת טובה לעזור לפחד עלולה, אני מניחה, להישמע טריוויאלית. קוראים לה אומץ. הגילוי הוא - שעצם המוכנות להסתכל על הפחד בעיניים שקופות, נותן לו ביטוי. הביטוי שלו הוא מה שגורם לו להתמוסס. קחו את זה לאהבה. האומץ לאהוב הוא האומץ להאמין בחיים. האומץ להיות תמימים. האומץ להיות אנושיים ורוחניים בו זמנית. האומץ להיות. ובעיקר האומץ לבטא פחד. ובכך לפוגג אותו.

אם יש מפתח שהוא גדול מכולם בעבורי - זהו המפתח. ואני מעניקה את כל הקרדיט לחברי וירן, שהוא זה שנתן לי את האינסייט הראשון בעניין הזה כשאמר שאומץ, הוא הנכונות להתבונן אל הפחד. ואגב וירן – בהינדית – הוא "אומץ לאהוב". מה שאני הכי אוהבת בסיפור הזה של הפחד, הוא את החלק בו אנחנו מגלים שמה שחשבנו שהוא מפלצת ענקית מתגלה בהמשך כצל צילו של עכבר, ולו רק בשל היותו ידוע כבר, אמיתי ונוגע במקור של מהותנו. אבל הגדילה שהרווחתי מעצם הסכמתי להיות שם, מתגלה כשדות שלמים של יבולים חדשים, שלא היו ידועים לי מעולם, קשת חדשה של רגשות ושל אפשרויות - לחיות.


* ענת לידרור היא יוצרת, צלמת, רוקדת. עוסקת בגוף, בנשיות, בגבריות ובמה שבאמצע. מנחה, מלווה ומתרגלת סדנאות ותהליכים בנושא עבודת גוף, תנועה, התפתחות, טנטרה, אהבה, תקשורת, אינטימיות וזוגיות. בין השאר, יוצרת תכנים, יועצת תוכנית. שותפה לעבודתו של סמבהבו.

* סמבהבו
תרפיסט, פסיכולוג ומורה טנטרה בישראל. הוא גם מנחה קבוצות ותהליכים בפונה - הודו, איטליה, ארה"ב, יפן, לאטביה, ספרד וישראל. בעבודתו הייחודית מפגיש סמבהבו את משתתפי הסדנאות עם מהות האהבה העצמית ועם המהות הטנטרית ככלי לחיים.

סמבהבו יגיע לישראל לרגל סדנת "אמנות ההתאהבות בעצמי" (Mastering the inner judge) שתתקיים ב- 19-21/3 באשרם במדבר. לפרטים נוספים, מיכל - 052-5702764, anat.groups@g.co.il Email:

וגם: סדנת "להיות טנטרי" (The Tantra experience) שתתקיים ב- 25-28/3 באשרם במדבר. לפרטים נוספים, מיכל - 052-5702764, anat.groups@g.co.il Email:

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully