בחירה שלנו

לאחר שהאמין לרגע קט כי יש בכוחו להשפיע ולהצביע, האזרח הקטן גם הוא נותר שוב מאחור. גם אם המערכה טרם הוכרעה, גם אם התיקו מטשטש עוד יותר את תצורת הממשלה הבאה, ענייני הבחירות הגיעו לשלב המקח והמימכר על תיקים והמשרות, ואין שום דבר שאתם או אני יכולים לעשות בנידון.

אפשר להעיז ולדון בשאלה פשוטה: מדוע אנחנו נוהגים בצורה כזו? מדוע אנחנו שוב ושוב נופלים בפח של "השיטה הדמוקרטית"? האם ישנה אפשרות אחרת? הרי גם כשאנחנו חולים, איננו עורכים הצבעה דמוקרטית בין ארבעה רופאים, אלא מבקשים אחר הדוקטור הטוב ביותר, ואם צריך נילחם ונשלם כדי להיות מטופלים על-ידו.

ואם המדינה חולה, צריך רופא וגם תרופה. תרופתם של רבים היא התפילה או המדיטציה, אך האם נבחרינו אמונים על אחת מהן? האם יודעים הם לעצור, לשקוט, להתנתק מכל ההשפעות החיצוניות, מכל הרעשים, הצלצולים והתקשורת? האם יודעים הם, מתוך מודעות צלולה ונקייה, להגיע להחלטת אמת? רוצים את האמת? התבוננות פנימית בזמן קמפיין מוחצן ומצועצע, בין ערמות של איפור מוגזם, מצלמות טלוויזיה ואין ספור יועצים, ככל הנראה אינה אפשרית.

היו כאלו שניסו לפני הבחירות לבחון את פנימיותם של הפוליטיקאים. הם ערכו מפות אסטרולוגיות, חקרו מבחינה נומרולוגית את שמות המפלגות ואפילו חיפשו עדויות לחיים שאחרי הבחירות בשאריות קפה על שולחנות.

לחכמינו ז"ל הייתה שיטה בדוקה לעניין וגם הרבה יותר פשוטה. כשהיה מגיע מועמד להנהגה הם היו בפשטות מתבוננים בפניו מתוך ידיעה כי הפ?נ?ים, כלומר, הפרצוף, מעידות על הפ?נ?ים, על מה שנמצא בתוך האדם ונחבא במסתורי אישיותו. גודל המצח, צבע העיניים, עיקום האף, עובי השפתיים, נוקשות הלחיים, אפילו הקמטים, החריצים, והצורה בה מצטופפים הריסים. כל אחד מהם שימש עדות ברורה למתרחש בפנימיות המועמד, למחשבותיו ולתוכניותיו העתידיות.

אבל כיום, נבחרינו רחמנא ליצלן, מאופרים, מנותחים ומוצגים רק לאור זרקורים. אין שום אפשרות לפגוש אותם מקרוב, כך סתם ברחוב. כמובן שלא ניתן להתבונן בפניהם בקלוז-אפ ולכן קשה מאוד לדעת מה בפנימיותו של כל אחד.

הכלי האחרון שנותר לנו כדי לדעת מה יקרה בשלטון, הוא דור העתיד, הילדים. לא הנערים, אלא הקטנטנים, שאת האמת עדיין מעיזים לומר. אלו אינם צריכים דיבורים, מספיק להם להיות לצדו של אחד הפוליטיקאים, לחוש אותו לכמה רגעים וכבר הם ידברו ברגליים, יברחו מהחדר, או לחילופין - יבקשו שייקח אותם על הידיים.
"אבא, מה זה בחירות?",
"זה מן יום כזה שהולכים למקום ובוחרים בפתק מי רוצים שיחליט מה קורה במדינה",
"איש אחד?",
"כן, בוחרים מכל האנשים במדינה אדם אחד שיחליט על כולנו מה נכון לנו",
"איש אחד יחליט על כולנו?"
"גם עלי?"
"כן חמוד"
"אבא!"
"מה, חמודי?"
"עלי, רק אני מחליט".