מהי מטרתה של חקירה רוחנית? להעניק לחיים משמעות ברמה העמוקה ביותר. אם אנחנו לא מתאמצים להבין לעומק מי אנחנו ולמה אנחנו כאן, איכשהו נגשש את דרכנו בחיים בחצי עיוורון, כמו רוב האנשים.
אין בכך עזרה גדולה לתהליך האבולוציה. אנו חיים בתקופה שבה איש כבר אינו יודע באמת מהם הכללים. בתקופה זו, בה התעלינו פחות או יותר מעבר לאוריינטציה המסורתית, עלינו להפנים היטב את העובדה שאלה מאיתנו שניצבים בחוד החנית, נמצאים מבחינות רבות במחוזות לא ידועים. לכן עיסוק מכוון בחקירה פילוסופית ורוחנית חשוב היום יותר מתמיד.
לאור המציאות הקשה של קיומנו הפוסט מודרני, מקבל העיסוק בחקירה הרוחנית עוצמה רבה ומשמעות עמוקה, שכן הוא אינו רק בגדר שעשוע פילוסופי ואינטלקטואלי. אתם ממש מנסים להבין את החיים בהקשר הגדול ביותר למען המטרות הגדולות ביותר. זה לא משחק. אתם מנסים ליצור אפיקים חדשים בתודעה - מבנים חדשים, פרספקטיבה עמוקה יותר ופוטנציאל גבוה יותר.
כך שאם אתם רציניים לגבי האבולוציה של התודעה, חקירה רוחנית אינה בגדר משהו שאתם עושים בזמנכם הפנוי בסוף השבוע. זהו סוג מסוים של התכווננות לחיים, שהיא ההתכווננות של האני האותנטי. מעמדת חקירה אותנטית, יש לך עניין נלהב במה שאתה עדיין לא יודע. למען האבולוציה של התודעה עצמה, אתה רוצה לדעת. אם אינך מחויב עמוקות לאבולוציה של התודעה, לא יהיה לך עניין כן בחקירה רוחנית מעבר לעיסוק בתרגיל פילוסופי.
לזנוח את הידע
תודעה אינה חומר מסתורי כלשהו הקיים מעבר לנו, אי שם בחלל. היא בו זמנית האני שלנו וגם ה'אנחנו' הבינאישי - החלק של האני שלנו שאותו אנו חולקים עם האחרים. תודעה היא שדה בין אישי שאותו כולנו חולקים. כדי שהשדה הבינאישי יוכל להתפתח ולגדול, על התודעה שבונה אותו, שהיא התודעה שלך, ליצור מרחב שבו יוכל תהליך הגדילה העדין, העמוק והמסתורי הזה להתרחש.
השדה הבינאישי, שהוא האני, מתפתח בהתאם לרמת ההשתתפות של אלה שאכפת להם מהתפתחותו ומגלים בו עניין נלהב. זהו ההקשר שבו מתנהלת חקירה רוחנית רצינית. התנאי לעסוק בתרגול הזה הוא שתאפשרו לעצמכם לא לדעת מראש.
שלא במודע, רובנו נוקטים בעמדה שבה ברמה העמוקה אנחנו כבר יודעים. ידיעה זו מראש היא עמדתו של האגו, כי האגו צריך כל הזמן לחוש ביטחון. כמובן שכולנו יודעים דברים שונים וזו אינה בעיה: יכולתנו האינטלקטואלית היא מתנה בלתי רגילה של האבולוציה, אך מרגע שבו אנחנו מתחילים לצבור ידע, נוטה האגו שלנו להיצמד לרעיון שהוא יודע משהו.
לעתים קרובות נתחיל להרגיש חשובים פשוט כי אנחנו יודעים משהו. ידע נותן לאגו תחושת כוח ולרוב יוצר חומה המגנה על החלק הזה של האני ומעצימה אותו. כשאנו נצמדים לרעיון של היותנו מישהו שכבר יודע, קשה מאוד ללמוד או להתפתח ברמת הנשמה. התפתחות כרוכה תמיד בסיכון של כניסה לתחום לא ידוע, בייחוד כשההקשר הוא הארה.
להיות חופשי מהאגו
כשנגלה שהאבולוציה של התודעה היא האבולוציה של השדה הבינאישי, שהיא אבולוציה של האני ברמה העמוקה ביותר, מציאת הדרך ל'אי ידיעה מראש', שמשמעותה לשים את האגו בצד, הופכת לצו השעה.
השדה עצמו אינו יכול להתפתח, אלא אם העיסוק בתהליך הוא חף מאגו. אם אינך מוכן לא לדעת מראש, חוסר הנכונות שלך יהווה מכשול לאבולוציה של האני במאמץ הבינאישי הזה. התפתחות בינאישית כרוכה תמיד בשיתוף פעולה מודע, מכוון, מתוך בחירה ורצון. עליך לרצות לשתף פעולה עם התהליך האבולוציוני. עליך להיות מעוניין בזה בכנות, לא רק כרעיון פילוסופי מופשט, אלא כמחויבות שלך לעיסוק באבולוציה של התודעה.
אדם שאכפת לו מהתפתחותו של השדה הבינאישי, הוא כמו הורה שאכפת לו עמוקות מגידולו, חינוכו ובריאותו של ילדו. זה עובד רק אם התעורר בכם עניין נלהב בהתפתחות ובגדילה של השדה עצמו ואכפתיות עמוקה כלפיו.
כשאני מדבר על לא לדעת מראש, אינני מתכוון מילולית לכך שעליך להיות לוח ריק או למחוק את מלאי הזיכרון שלך. אנשים רבים אינם יודעים את ההבדל בין לא לדעת מראש לבין לא לדעת דבר. אי ידיעה מראש אין פירושה לא לדעת במובן האינטלקטואלי. אין לזה קשר לאינטלקט שלך, זה קשור לאגו שלך. זה קשור להיותך חופשי מהזדהות האגו עם המידע שהאינטלקט שלך צבר. כל עוד אתה קשור למידע שצברת כי הוא מעניק לך,
כאינדיבידואל, תחושת עצמה ועליונות, לא יימצא בתוכך מרחב לאי ידיעה מראש, לחקירה אותנטית.
בין אי הידיעה לרצון לדעת
מהי אם כך המשמעות של יחס לא-כובל לידע, לזיכרון ולחוויות שלנו? התנוחה המושלמת שבה על האני לייצב את עצמו כדי שיוכל להתפתח, היא נקודת האיזון הפלאית בין אי ידיעה מראש לבין רצון לדעת.
העמדה של לא לדעת מראש, ברמה העמוקה ביותר, מחברת אותנו עם תשתית ההוויה - הריקות הקדומה, החופשייה מטבעה - שכבר משוחררת. זהו האני כתודעה נסתרת, לא נגלית. באותו זמן, הרצון לדעת - הרצון הנלהב והנמרץ להבין - מחבר אותנו לאני האותנטי, שהוא הדחף האבולוציוני או הביטוי הנגלה העמוק ביותר של התודעה. כך שהתנוחה האבולוציונית המושלמת מאוזנת בדינאמיות בין שני הניגודים האלה.
אם אתה שוכן בנקודת האמצע הזו, בין אי ידיעה לרצון לדעת, בין תשתית ההוויה לאני האותנטי, לא תיתן לאגו דריסת רגל. מתוך נקודת האמצע הפלאית הזו שבין כל צמדי הניגודים, מתחילים להיווצר ולהתפתח תלמים חדשים בתודעה - מבנים חדשים, פרספקטיבות עמוקות יותר ופוטנציאלים גבוהים יותר בתוך השדה הבינאישי שהוא האני שלך.
