אחד המרכיבים היסודיים בהכנות לקראת ראש השנה, הוא בקשת סליחה מכל מי שייתכן ופגענו בו במהלך השנה החולפת. אנחנו רוצים בכל ליבנו להתחיל את השנה עם "לוח חלק" ומבלי שאף אחד ישמור לנו טינה. בדיוק כמו שאנו מצפים שיסלחו לנו בקלות, כך גם עלינו להיות סלחניים.
בערב ראש השנה לאחר חצות, נוהגים אנשים רבים לטבול במקווה. לטבילה יש את הכוח לטהר את האדם מטומאה רוחנית והיא חלק חשוב מתהליך התשובה. בבוקר שלפני החג, יש הנוהגים לבקר בקברי צדיקים בכדי להתפלל לאלוהים ולבקש שישמע את תפילותיהם.
על התרת הנדרים
אחד ממנהגי החג הוא "התרת נדרים" - ביטול השבועות שנשבענו במהלך השנה. היהדות מייחסת חשיבות רבה לכל מלה היוצאת מפינו ולכן גם אמירה פשוטה כמו "יותר לא אוכל דברי מתיקה" עלולה להיתפש כנדר. בשל כך, בערב ראש השנה אנחנו מתירים את הנדרים, בין אם נאמרו במודע ובין אם נאמרו שלא במודע.
לפי המסורת היהודית, כל מה שקורה לאדם הוא בעצם לטובה - הכול נובע מרצונה של ההשגחה העליונה. גם דברים שנראים לכאורה "רעים" הם למעשה "טובים". לכן אנחנו מבקשים שהשנה תהיה "טובה", אבל גם "מתוקה". כלומר, שהשנה תהיה טובה מבחינה אלוקית, אך גם נוחה, נכונה ונעימה לנו.
על מאכלי שולחן החג
סביב שולחן החג ממתינים לנו מאכלים שונים, שמסמלים עבורנו את התקווה לדברים הטובים שיאפיינו את השנה הבאה. החוכמה היא לבקש את מה שנקשר לשמו של המאכל. כל תפילה מתחילה במלים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו" וממשיכה בבקשה הרצויה. להלן רשימת ה"יהי רצון" כפי שהיא מופיעה בגמרא:
לאחר אכילת כרישה "כרתי" אומרים: "יהי רצון ... שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". לאחר אכילת "סלקא" - סלק או עלי סלק: יהי רצון ... שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו." לאחר אכילת תמר: "יהי רצון ... שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". לאחר אכילת קרא או קרע - דלעת: "יהי רצון ... שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו". לאחר אכילת רימון: "יהי רצון ... שנהיה מלאים מצוות כרימון". לאחר אכילת ראש של איל או של דג: "יהי רצון ... שנהיה לראש ולא לזנב (ואם אוכלים ראש של איל, מוסיפים: "ותזכור לנו אילו של יצחק אבינו ע"ה. בן אברהם אבינו ע"ה"). מומלץ להוסיף "יהי רצון" גם משלכם. למשל, לאכול צימוקים ולבקש "יהי רצון שיצטמקו..."
על מסורת התשליך
תפילת ה"תשליך" נאמרת ביום הראשון של ראש השנה בשעות אחר הצהריים ליד מקווה מים (רצוי עם דגים בתוכו). בתפילה זו אנו "משליכים" באופן סמלי את חטאינו. מובן שאדם רציני לא יעלה על דעתו שאפשר להשליך מעלינו את החטאים באמצעות ניעור הכיסים. מטרת ה"תשליך" היא לעורר את האדם, על ידי מעשה חיצוני, להגיע להתבוננות פנימית ולהתחייבות עצמית לתקן ולשפר את מעשיו.
בנוסף, מזכיר לנו מנהג ה"תשליך" את המדרש על השטן שהתחזה לנהר וניסה להכשיל ללא הצלחה את אברהם אבינו בדרכו לעקדת יצחק. אם יומו הראשון של ראש השנה הוא בשבת - נדחה את ה"תשליך" ליום השני. מי שלא עשה "תשליך" בראש השנה, יוכל לעשות זאת בכל אחד מעשרת ימי התשובה.
המים והדגים הם סמליים. בספרות התלמודית משווים את התורה למים וכמו שדגים אינם יכולים לחיות ללא מים, כך עם ישראל אינו יכול להתקיים ללא תורה. עיני הדג שאינן נעצמות, באות להזכיר לנו באופן סמלי את "עיניו" של הקדוש ברוך הוא ה"פקוחות תמיד" ומשגיחות על כל מעשינו. מנהג נוסף הנקשר לראש השנה הוא לאחל זה לזה "לשנה טובה תכתבו ותחתמו" - הכוונה היא לכתיבה ב"ספר החיים".
