ללכת עד הסוף

מסורות היוגה, כמו מסורות אחרות בהודו, מכוונות לשבירת הגבול הקשיח שבין תפיסתו העצמית (השגויה) של האדם לבין האמת על מצבו. במלים אחרות, מסורות היוגה מבקשות להפוך את האמת הפילוסופית לממשות ניסיונית, וכך לשחרר את האדם ממועקת הקיום הנורמלי שיש בו סבל. ומהי האמת שהיוגה מבקשת להפוך לממשות ניסיונית?

בדרך כלל טוענים כי הבסיס הפילוסופי או האופן הנכון של ראיית האדם את עצמו נמצא בתיאוריה של הסאנקיה. זוהי השקפה דואליסטית, המתארת את האדם והיקום במצבם הנוכחי כערבוב או בלבול של שני יסודות: הסובייקט (הנקרא פ?ו?רו?ש?ה, אדם) והאובייקט (הנקרא פ??ר?ק?ר?יט?י).

האובייקט הוא כל מה שאפשר לראות או לחוש בו. הכיסא והשולחן, השמש והעננים, הגוף והספרים, וגם הרגשות והמחשבות, הם כולם בבחינת "אובייקט" שניתן לראות אותו, לחוש בו בדרך אחרת, או לחשוב עליו.

מנגד ישנו הסובייקט, שאי אפשר להפוך אותו לאובייקט, שבמצבו הטהור אין לו כל נגיעה ממשית באובייקט, והוא אור התודעה, כמו הפנס שאת אורו אנו רואים מבלי להבחין בפנס עצמו. זהו מבנה המציאות של האדם והיקום במצבם הראשוני והנקי מטעות.

ואולם, מחמת בלבול והתערבבות שגויה בין הפ?ו?רו?ש?ה והפ??ר?ק?ר?יט?י נוצר העולם כפי שאנו מכירים אותו. וכך, הניסיון האנושי הנוכחי הוא תולדת המפגש שבין הפ?ו?רו?ש?ה והפ??ר?ק?ר?יט?י, הסובייקט והאובייקט, מפגש מסתורי שאינו אפשרי למעשה משום ששני אלה שונים באופן מהותי וקיצוני זה מזה, כמו היום והלילה. אך בכל זאת, מפגש כזה התרחש והתפתח, וכך אנו חווים את עצמנו כערבוב כלשהו של "גוף ונפש", סובייקט ואובייקט.

ההכרה בכוחה של היוגה לשנות את המצב האנושי מעיקרו היא חלק חשוב בכל העולמות האינטלקטואליים והרליגיוזיים בהודו משחר התרבות ממש. כבר באחד ההימנונים של הר?יג-ו?ד?ה (10.136) יש התייחסות ל"סגפן בעל השיער הארוך", הממריא אל-על, מרחף כמו חסר-גוף. הזכרנו את מנהגי החימום הפנימי (הט?אפ??אס) כגון פרישות, צום, תנוחות גוף בלתי רגילות ועוד.

יסודות כגון אלה התגבשו לכלל משנה סדורה בחיבורו של פ??ט?נ?ג?’ל?י (המאה הראשונה לספירה בערך), 'יוגה-סוטרה'. פ??ט?נ?ג?’ל?י היה מלומד ופילוסוף, ורבים טוענים כי היה גם יוגי מנוסה בעצמו. מכל מקום, הוא ליקט שפע של ניסיונות יוגה ושילב אותם במסכת תיאורית של פילוסופיה, תרגולי גוף, נשימה ומדיטציה.

היוגה-סוטרה היא אוסף של 195 פסוקים קצרים (סו?ט?רו?ת), והיא מחולקת לארבעה פרקים. המטרה היא הקלה מוחלטת מן הסבל, מכוח הבנה שלמה וממשית של ההבדל בין הפ?ו?רו?ש?ה והפ??ר?ק?ר?יט?י. הבנה אינטלקטואלית גרידא לא תועיל, משום שבועת הניסיון האנושי הרגיל מוגנת היטב בפני רעיונות פילוסופיים מופשטים מן הסוג הזה.

פ??ט?נ?ג?’ל?י חשב שכדי להפוך את התובנה המופשטת בנוגע להבדל התהומי בין ה"אני הטהור" (פ?ו?רו?ש?ה) ל"לא אני" (פ??ר?ק?ר?יט?י) לניסיון ממשי, יש צורך בתרגול מנטאלי ופיזי ממושך ומפרך. כך ניתן להבין את השילוב של התרגול היוגי במסגרת המשנה הפילוסופית של היוגה.

על-פי פ??ט?נ?ג?’ל?י, היוגה היא "כיבוי תנודות התודעה", מהלך המתרחש באמצעות משמעת, סיגוף ותירגול. אחד היסודות החשובים בתרגול ובסיגוף היוגי הוא הניתוק מרצון ממושאי החושים ומן המשיכה אליהם. יכולת מסוג זה פותחת מרחב פנימי פנוי שבו עתידה להתפתח אותה הבנה קשה בנוגע להבדל האינסופי שבין פ?ו?רו?ש?ה ופ??ר?ק?ר?יט?י.

כשם שאדם המוותר על סיפוק מיידי של תאווה מסוימת עשוי לפנות מקום לעניין אחר (למשל, הוויתור על הקריאה בעיתון עשוי לפנות מקום לקריאת רומן משובח), כך גם הניתוק מעולם החושים והמשיכות החושניות עשוי להרחיב את החופש הפנימי לעסוק בעניינים אחרים. זוהי אכן המשמעות הבסיסית של חיי היוגי הנחוש "ללכת עד הסוף".

יש הסבורים כי אדם כזה מאבד את אנושיותו, את הרבדים העליונים של תודעתו הנורמלית, וכי "כיבוי תנודות התודעה" מבשר על אובדן מסוג זה. ומה נכלל ב"תנודות התודעה"? הזיכרונות, החלומות, תפיסות החושים, המחשבות וכל סוגי המלל הפנימי, ועוד.

במצב הכיבוי, אומר פ??ט?נ?ג?’ל?י בסוטרה השלישית שבפרק הראשון, הפ?ו?רו?ש?ה זוהר באורו הטבעי. פירוש הדבר שבסוף תהליך החינוך היוגי שרוי ה"אני" בבדידות מזהירה, במצבו האמיתי, מנותק מכל הצבעים והסילופים הנדבקים אליו מכוח הבלבול שעיקרו הערבוב שבין האני הטהור והאובייקט (שהוא לא-אני).

הדבר דומה, אומרים הפרשנים, לגוש זכוכית המונח בסמוך לחפץ צבעוני. בעיני המסתכל בגוש הזכוכית השקופה נראה כאילו הזכוכית היא צבעונית, ואילו באמת הזכוכית היא שקופה ואין לה כל צבע. רק מחמת הערבוב בין הזכוכית והחפץ הצבעוני הסמוך לה נוצרת בתודעת המסתכל השגיאה בנוגע לטבעה הצבעוני של הזכוכית.

כך גם האני הטהור מזדהם במגעו הבלתי אפשרי עם עולם האובייקטים (כולל הגוף), ובעולם השגוי הזה שבו אנו מזהים את עצמנו עם התערובת המוזרה גוף/נפש נדון האדם לסבל.

מתוך הספר "הינדואיזם" מאת יוחנן גרינשפון. מאות מיליוני בני אדם, בהודו ומחוצה לה, הם חסידי ההינדואיזם, מן העתיקות בדתות העולם. מהי הדת הזאת ומה הצדדים המיוחדים לה? בספר מובאת תמונה בהירה וממצה של העולם ההינדואי. זהו ספר ראשון בסדרת הדתות המשותפת להוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב והוצאת מפה.