מה התנוחה האהובה עליכם?

היוגה נחשבת לאחת התרומות החשובות של ההינדואיזם לתרבות העולמית. מדובר בניסיון אנושי שהתפתח במשך אלפי שנים, ובמרכזו הכוח הטרנספורמטיבי של תנוחות גוף, תרגולי נשימה, מדיטציה וסגפנות. מדוע נחוץ בכלל לשנות את המצב האנושי ולהזדקק ל"כוח הטרנספורמטיבי" של היוגה? מדוע לעבוד קשה כל כך בתרגולי הגוף, הנפש והרוח? על פי חכמי היוגה, הניסיון האנושי הרגיל וה"נורמלי" איננו משקף את האמת אלא, להיפך, הוא טעות שיש לה מחיר גבוה.

זוהי אחת מן התובנות המבהילות והמשותפות למסורות היוגה בהודו. היוגה מבקשת לשנות דבר מה מהותי בניסיון האנושי, באופן הבסיסי שבו תופס האדם את עצמו ואת המציאות, משום שללא שינוי קיצוני ב"מצב האנושי" לא תהיה הבנה אמיתית של הרעיונות הפילוסופיים הנכונים ולא תהיה הקלה מן המועקה והסבל.

ניקח למשל את הנטייה האנושית לראות בעצמי מרכז הקיום (אגוצנטריות). כידוע, אדם חווה את כאב הראש שלו כצרה גדולה הרבה יותר מאשר כאב הראש של זולתו. אדם מוטרד ממשיכת היתר שלו בבנק, מודאג מממצאי הבדיקה הקרובה שלו אצל הרופא, וכן הלאה. אדם נוטה לחשוב כי תקוותיהם, צרותיהם וכאבם של כל האחרים אינם בגדר צרות, תקוות ודאגות ממשיות שחשיבותן אינה פחותה מאלה שלו.

למרות שבמובן מסוים אנו "יודעים" שאין זו אמת, וכי גם האחרים אינם בובות שאין חשות כאב או דאגה, בכל זאת במרכז הווייתנו ניצב האגו, הכאב "שלנו" והעונג "שלנו". אגוצנטריות ממין זה היא ממהותו של הניסיון האנושי הרגיל, והיא צובעת את מכלול החוויות שלנו, מלידה ועד קבר. המשמעת, תרגול הגוף, הנשימה והמדיטציה היוגית נועדו לשנות יסודות מהותיים כמו אגוצנטריות בהבנתו העצמית של האדם, ומבחינה זו הפרקטיקה היוגית אינה שונה מיסודות אחרים בהינדואיזם (כגון החינוך האו?פ??נ?יש?די).

מבחינות מסוימות, אין כל חדש בקביעה שהניסיון והשקפתנו על המציאות לקויים בטעות או באי הבנת האמת. ניקח למשל את התנועה המתמדת המתרחשת אצלנו כל הזמן, כמו זרימת הדם, פעולת הלב או המעיים, וכן הלאה. למרות שאנו יודעים את העובדות האלה ואחרות כמותן, הן אינן הופכות לחלק מהותי מן התפיסה העצמית שלנו, שהרי בדרך כלל אנו רואים עצמנו כישויות קבועות ובלתי משתנות, שיש להן שמות קבועים ובלתי משתנים.

הנה, למשל, התפוח הנמצא עכשיו בפינת חדרי, שכתם הולך ומתפשט בו: התנועה הזאת כמו נעלמת מעינינו, היא דקה מדי, בלתי נראית, ואולי גם בלתי רצויה לנו. אפילו לתנועה המהדהדת ממש באוזנינו (כגון זו של משאבת הלב) אין אנו מניחים לערער את "נפשנו". וכך אין גם הבדל מבחינתנו אם כדור הארץ מקיף את השמש או להיפך. ניסיון החיים היומיומי הוא מעין בועה סגורה, שאינה חשופה, פתוחה או פנויה למידע של ממש העשוי לשנות משהו משמעותי.

אפילו מדענים שמחשבתם וחיי המקצוע שלהם מוקדשים לגילוי אמיתות עצומות - הקוד הגנטי, מהותו הנסתרת של החומר, תנועת גרמי השמים או הסיבה הראשונה שהביאה ליצירת היקום כולו (המפץ הגדול או הבריאה בידי אלוהים) - אינם הופכים סוגים כאלה של אמת לחלק מן הניסיון היומיומי שלהם או מתפיסתם העצמית.

וכמובן, אפילו עובדה יומיומית הידועה לכל של המוות הממשמש ובא, אינה הופכת בקלות לחלק מהגדרת המציאות שלנו. שמעתי לא מזמן מישהו אומר כי בישראל מתו בשנה שעברה כ-37,000 איש ואישה ו"זה לא כל-כך הרבה". זוהי טענה מוזרה במקצת, אם חושבים על זה.

מתוך הספר "הינדואיזם", מאת יוחנן גרינשפון, ראה אור בסדרת דתות העולם (בעריכת פרופ' אביעד קליינברג), המשותפת להוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ולהוצאת מפה.