היכונו למסע פנימה

בעשרות השנים האחרונות התגלו הבנות חדשות על קשרי הגומלין בין המוח וההכרה למנגנוני הריפוי שבנו, הקשורים לזיהוי מחלה ולהבראה ממנה. הבנות אלו תרמו להתפתחות גישות טיפול חדשות - כולן בסל הכלים של רפואת גוף-נפש - המתמחות בגיוס תהליכים פסיכולוגיים, נפשיים ורגשיים לשם העצמת והגברת פוטנציאל הריפוי. וזה מה שהתרחש:

· בבוסטון עסקו כמה מטובי חוקרי המדיטציה הרפואית, פרופסור הרברט בנסון וד"ר ג'ון בוריסנקו, בחקר השפעת הרפיה ומדיטציה על חולים במחלות קשות, כמו מחלות לב, דלקות פרקים, סוכרת וסרטן.

- באוניברסיטת לוס אנג'לס, במרפאת הכאב של בית החולים האוניברסיטאי, נפגשו פציינטים ב"כיתות כאב" והונחו לשוחח עם "יועץ פנימי דמיוני", כדרך אפקטיבית ומפתיעה להקלה ברמות הכאב שלהם.

- באוסטרליה עברו כבר עשרות אלפי חולי סרטן במרכזו של ד"ר יאן גולר (בעצמו חולה סרטן לשעבר), שמיישם גישות מדיטציה עמוקות וטכניקות לשקט נפשי כדי להעצים את תהליכי הריפוי שלהם.

- בבית החולים שבניו היוון בארה"ב פיתח מנתח הסרטן ד"ר ברני סיגל מודל של מפגשים קבוצתיים לחוליו. המפגשים כללו הפעלות בדמיון מונחה, מדיטציה, מודעות וחשיבה חיובית, במקביל לניתוחים ולטיפול הרפואי המקובל.

למרות שטכניקות אלו שונות למדי בהשוואה למודל הטיפולי המקובל של ניתוחים ותרופות, הרי שמחקרים רבים תומכים בהן כיום כבעלות פוטנציאל טיפולי מדיד ומשמעותי. הכינוי המקצועי לתחום הוא רפואת גוף-נפש (Mind-Body Medicine) - רפואה המדגישה את ההיעזרות בפוטנציאל הפנימי שבאדם ככלי רב עוצמה להפעלת כוחות הריפוי העצמי הגלומים בו.

התבוננות בתהליכי גוף-נפש מביאה תמיד למגע עם "האדם השלם". הסימפטום במערכת כזו, נתפש בדרך כלל כנושא בשורה. רפואת גוף-נפש מראה, כי דרך המודעות והדימוי נפתחת לנו אפשרות להגברה משמעותית של השליטה על הגוף וכי דרך ההתחברות לשליטה הזו, נוכל להשפיע על הדרך בה פועלים בנו תהליכים פיזיולוגיים וביולוגיים. זהו הבסיס לשימוש בדימויים כמכשיר לריפוי.
הנחות יסוד אחרות המשויכות לגישה זו:

· למערכת האמונות שלנו ובמיוחד לדרך בה אנו תופשים וחווים את עצמנו ואת העולם יש השפעה ישירה על בריאותנו.

· כשנראה את "הדרמה הפנימית", נוכל להיות במגע גם עם התהליכים שיחוללו את השינוי המבוקש.

· השינוי יהיה אפקטיבי במיוחד אם נהיה מודעים, מעורבים ופעילים בתהליך הריפוי, במקום להיות "קורבנות" פסיביים למצב.

גילה (שם בדוי), בת 30, אם ומורה, פנתה לאחר כמה חודשים של כאבי תופת בבטנה לגניקולוג, שהמליץ לה על ניתוח להוצאת הרחם. היא נותחה, אך הכאב המשיך ובנוסף התפתח לאחר הניתוח גם זיהום קשה. האנטיביוטיקה הגדושה שניתנה לה הועילה מעט לדלקת ולכאב.

בייאושה, פנתה גילה לטכניקות הטיפוליות של הדמיון המונחה, שבהן נעשה שימוש בדימויים כדי להבין דרכם את הכאב ולנסות להשפיע עליו "אחרת". במפגש הראשון, ביקשנו ממנה שלא לנסות להשפיע על הכאב עצמו ולהתמקד דווקא בעקשנותו לחזור אליה. במצב של הרפיה עמוקה, גילה הונחתה לדמות מרחב סמלי של ביטחון, נינוחות ופתיחות. במקום הבטוח היה עליה "להמתין" לדימוי ספונטני ל"יוצר הכאב" ולהזמין אותו להופיע בפניה. אחר כך היה עליה לשאול אותו מה הוא רוצה ממנה ולנסות להגיע איתו להסכם כלשהו שיקל על הכאב.

במשך כמה ימים ניסתה גילה להעלות דימויים, ללא כל תוצאה או הצלחה. התסכול שלה רק גבר לנוכח הכשל בצמצום הכאב. לבסוף, אחרי כאבים נוספים, ייאוש ותסכול, היא קלטה לפתע את ההתנגדות שהייתה לה, ויתרה על עקשנותה ונכנסה לתהליך.

הדימוי שהופיע בדמיונה הייה לתדהמתה של תינוק מת. כמה שנים קודם, גילה עברה הפלה כשהייתה בחודש החמישי להריונה. בבירור הרפואי לא נמצאה אז כל סיבה למוות ולהפלה. כעת, כשהתינוק "חזר והופיע", הונחתה גילה בתהליך הדמיון המונחה לשאול את התינוק אם הוא אחראי לכאב בבטנה. כשהוא "ענה" בחיוב, היא שאלה אותו מה הוא רוצה ממנה.

תשובתו הייתה ישירה וברורה: "אני רוצה את חייך תחת חיי". גילה חשה כאב וצער עמוקים, אך לא הייתה מופתעת. היא ידעה בתוכה, כי לא רצתה בזמנו בהמשך ההיריון, שהגיע זמן קצר מידי מבחינתה לאחר הילד הראשון שלה, בזמן שהייתה עדיין חלשה ומרוקנת מאוד מבחינה רגשית.

במהלך הימים הבאים נכנסה גילה לדיאלוג דמיוני ומתמשך עם דמות התינוק. בתחילה, היא מצאה את עצמה בעמדת התגוננות, מגיבה עדיין מתוך רגשות האשם שהיו לה. תוך זמן קצר, היא הבינה שהדימוי הוא למעשה "יוצר האשמה" וכי עליה לעמוד על שלה ולהתמודד איתו.

"לפני עיני", אמרה גילה בהשתאות, "כמו יצא כוח החיים מהדימוי. כשהדימוי נמוג, הופיע פתאום אור אדום במרכז הבטן שלי, באיזור הרגיש והפך שם להבזק פתאומי של כאב. גוש האור נע במהירות ועזב את גופי וכשההבזק האדום הלך והתרחק לשמים, נעלם איתו הכאב שבבטן ולא חזר יותר!".

תפישות גוף-נפש טוענות, כי המערכת האינטואיטיבית מנסה כל הזמן לשוחח איתנו. טכניקות הדמיון המונחה מאפשרות לנו להיות במגע טוב והדוק יותר עם התקשורת המיוחדת הזו דרך מתווך סמלי והן נדרשות כדי לסייע בכך שיצירת התקשורת והעברת המידע יתרחשו ויקלטו במודע.

אנשי מקצוע רבים, מעודדים את מטופליהם להיכנס לדיאלוג עם דמות דמיונית, סימבולית, ארכיטיפית, שהמטופל יוצר לעצמו. אחת המטרות של דיאלוג כזה היא מציאת משמעות למחלה ואיתור המסר של הסימפטום הפנימי. אחר כך ניתן להסתייע בדיאלוג למציאת ההסדר החדש הנדרש להחזרת הבריאות.

הפסיכואנליטיקאי קארל יונג אמר על כך, כי "ראיית הדרמה שלך בבהירות היא הצעד החשוב ביותר לשחרור ממנה". בעצם הנכונות להיות עם הקונפליקט ולקיים איתו דיאלוג טמון הפוטנציאל לשינוי.

עולם הדימוי מסייע ליצור קשר בין המחשבות והאמונות החבויות ובין ההכרה. בעזרת הקשר, המטופלים יכולים לפתח גישה להבנות פנימיות, לחשוף מידע על מתחים ודפוסים, לפתח יכולות התמודדות ולגלות דרכים יצירתיות לצמצם מחלה, מצוקה וסבל.

ד"ר נמרוד שיינמן הוא מייסד המרכז הישראלי לרפואת גוף נפש, מומחה בחקר קשרי הגומלין בין הנפש לגוף על פי מסורות מערביות ומזרחיות ובמשמעותם בעבודה הטיפולית. ד"ר ברפואה נטורופתית ומחבר הספר "מזון למחשבה" ו"דמיון מונחה ככלי טיפולי" ועורך מדעי לספרים "אהבה, רפואה וניסים", "האנציקלופדיה לרפואה טבעית" ו"רפואה טבעית וסרטן".