"וזוהי האמת הנאצלה של מקור הסבל. הסבל עולה מתוך הצמא (השתוקקות), שמוביל להתהוות מחדש, שמלווה בתשוקה שלובה בעונג ומהנהייה אחרי עונג שעכשיו הוא כאן ועכשיו הוא שם כלומר הכמיהה לעינוגי החושים, הכמיהה להמשכיות החיים וההשתוקקות לעוצמה". (דהמצ'קוופאטנה סוטה)
האמת הנאצלה השנייה מבהירה לנו את מקורו של הסבל. את מקורם של כל אי-נחת, אי-סיפוק, או אי-שביעות רצון. אני סובל כשיש פער בין מה שאני חווה כאן ועכשיו לבין מה שהייתי רוצה לחוות במקום אחר או בזמן אחר. אני משתוקק למשהו שאין לי, או שאני משתוקק לכך שמשהו שיש לי כרגע ימשיך להיות שלי גם ברגע הבא.
ואני סובל כשאני מסרב לקבל את היות הדברים בני חלוף. אני נאחז בדבר שאליו אני משתוקק ומפחד שאאבד אותו. ובכל פעם שאני משיג אותו מחדש, אני מתרגל יותר ויותר למצב זה של השתוקקות ומקבל אישור מחודש לעונג שמושא תשוקתי מסב לי. אבל אני לא שם לב לכך שכל השתוקקות כזאת גובה ממני את מחיר הפחד. ובתוך האחיזה המפוחדת באותו הדבר שאליו אני משתוקק, אני הופך עונג לסבל.
אל תפספס
מקור הכאב
אם נחזור לדוגמת השוקולד, נוכל לראות שלא רק המצב שבו אין לי שוקולד מהווה מקור של סבל. אם יש בידי כרגע כמה שוקולד שרק ארצה, נאמר שני קילוגרמים של שוקולד, ואני מפחד שמישהו יבוא וייקח אותם ממני, יכול להיות שאחליט לאכול את כל השוקולד בבת אחת. סביר להניח שאחר כך אקיא.
דוגמא אחרת שיכולה להבהיר את משמעותה של האמת הנאצלה השנייה היא דוגמת התרופה. אני ישן על מזרון שבמרכזו נעוצה סיכה קטנה. אני לא מצליח לראות את הסיכה ולכן אני סובל מכאבי דקירה נוראיים בגבי, שמדירים שינה מעיניי לילה אחר לילה ואני משתוקק לתרופה למכאוביי. ואז אני מוצא תרופה מיוחדת משכך כאבים רב עוצמה והכאב חולף.
כשתפעל התרופה ותשכך את הכאבים שבגבי, האם אוכל לראות מהו מקור הכאב? סביר להניח שלא. סביר להניח שכאשר תתפוגג השפעתו של משכך הכאבים, יחזור הכאב ואיאלץ לקחת עוד כדור, ועוד כדור ועוד כדור.
התרופה כרעל
אחרי זמן מה, אתרגל לכדורים, ואז עלול לקרות אחד משני דברים: או שגופי יתרגל למשכך הכאבים במידה כזו שיעילותו תפחת ואז הכאב יחזור להטריד אותי, או שאתמכר לכדור ולא אוכל עוד לתפקד בלעדיו. ובינתיים הגב צועק: "תקועה לי סיכה בחולייה השלישית מלמטה!", אבל לי יש משכך כאבים ולכן אני לא שומע מה אומר הכאב שמשדר לי הגב. אני לא שומע את עצמי.
עם משכך הכאבים שלי, שעוצמתו כה רבה, אני עלול לחשוב שאני לא צריך באמת לראות מהו מקור הכאב - העיקר שלא כואב לי עכשיו. אני רק שוכח שכל תרופה, במינון מוגזם, עלולה להפוך לרעל.
אז מה עושים? איך מפסיקים את הכאב? איך מגלים את הסיכה שבגב ומה עושים עם ההתמכרות לתרופות משככות כאבים, שהשפעתן, כמו השפעתו של כל דבר אחר בעולם, דינה להתפוגג? באמת הנאצלה השלישית, מציע הבודהה רמז לפתרון.
מתוך הספר "בודהיזם: מבוא קצר", מאת יובל אידו טל, ראה אור בסדרת דתות העולם (בעריכת פרופ' אביעד קליינברג), המשותפת להוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ולהוצאת מפה. הספר מספר על ראשית הבודהיזם ועל אחריתו. תיאור מרתק של תפישת עולם, שמיליוני בני אדם מוצאים באמצעותה טעם לחייהם. הספר מהווה מבוא מהימן לקורא הסקרן ויכול לשמש בן לוויה למי שמבקש למצוא בדרך הבודהה פתרונות למצוקות החיים.