אמור לי מיהו ביתך

כתבות העוסקות בפנג שוואי גורמות לרובנו לחשוב, שמדובר באוסף של נוסחאות מתמטיות סבוכות הקובעות עבורנו את הכיוון המושלם למיטה או לשולחן ורשימה נוקשה של כללי "עשה ואל תעשה". אך פנג שוואי הוא לפני הכל, מערכת סימבולית יצירתית ואינטואיטיבית, שמהותה חיזוק הקשר בין האדם לבין ביתו.

הבית הוא המקום בו אנו מבלים חלק לא מבוטל מחיינו. כל פריט בבית, ברמת העיצוב, משפיע עלינו ברמה האנרגטית, לא פחות מהרמה האסתטית. הפנג שוואי הוא ידע סיני עתיק, שבא לסייע לנו לדעת איך לתכנן את ביתנו באופן נכון: התורה עברה, מימיה הראשונים ועד היום, שינויים ופיתוחים רבים, בכדי שניתן יהיה ליישם אותה בבתים מערביים מודרניים.

הפנג שוואי הוא אופן ההסתכלות על הקשר שלנו עם סביבתנו. זוהי למעשה צורת חשיבה ייחודית, שיכולה להפוך לכלי רב עוצמה, המהווה זרז לשינוי בחיים: לעתים קרובות, ישנה סתירה בין מה שאנשים מבקשים להשיג בחייהם ומה שבפועל משדר ביתם. יש משמעות והשפעה לסמלים, שאותם אנו בוחרים לשלב בביתנו. זהו הפנג-שוואי שמעבר לנוסחאות הנוקשות. הפנג שוואי של הרגש, של חמשת החושים ושל החוש השישי .

אני נוהג לעשות השוואה בין הבית והאדם המתגורר בו: המבנה הפיזי של הבית מייצג בעיני את גופו של האדם, הריהוט הוא הבגדים, צביעת הבית היא המייק אפ ופריטי האמנות המעטרים את הבית הם ההבעה. בהתאם לזה, המבנה הפיזי של הבית אכן משפיע במידה רבה על מצבם הגופני והבריאותי של הדיירים בו.

כך יצרתי מודל העושה הקבלה בין המבנה האדריכלי של הבית והמבנה האנטומי של האדם. לפי מודל זה יסודות הבית מייצגים את הרגליים, הקירות את העור, דלת הכניסה את הפה, החלונות הגדולים את העיניים, הגג את הקרקפת, המבואה (לובי) את הלוע, המטבח את הקיבה, חדר האוכל את המעיים, חדר השינה את איברי הרבייה וחדר העבודה את המוח.

משמעות המודל הזה היא, שהבית צריך להיות מתוחזק היטב. כל מחדל תחזוקתי עלול לגרום להפרעות בזרימת הצ'י (כוח החיים עליו מבוסס הפנג שוואי) באותו איזור ובהתאם לכך לפגוע במצבם הבריאותי של הדיירים. צבע המתקלף מהקירות, עלול להתבטא בבעיות עור, רעפים רופפים – בנשירת שיער, לכלוך במטבח – קלקול קיבה, עומס ספרים או ניירת בחדר העבודה – כאב ראש, חלונות מלוכלכים – ערפול הראייה וכיוצא באלה.

בבית שביקרתי בו לאחרונה, סיפרה בעלת הבית, שבעלה עבר ניתוח מעקפים זמן קצר לאחר שהבית עבר שיפוץ. מסתבר, שהשינוי שנעשה היה במרכז הבית. על פי נוסחת הפה-קואה (הידועה גם בשם "בגואה"), הבית נחלק לתשעה חלקים שווים, שכל אחד מהם מייצג תחום חיים מסוים.

ישנם חלקים המייצגים זוגיות, שפע, בריאות, ילדים, נסיעות, מוניטין, קריירה והתפתחות אישית, אך החלק החשוב ביותר הוא התשיעית המרכזית של הבית, המכונה לפעמים ה"טאי צ'י", או ה"מינג-טאנג" ("הול מואר" בסינית). איזור זה הוא המרחב אליו הצ'י חוזר במהלך תנועתו בבית כדי להתחדש ולהעצים, בדומה לתפקידו של הלב שלנו. כך, שחלק זה מייצג את ליבו של הבית.

בכדי לאפשר סירקולציה נינוחה של הצ'י באיזור זה – מומלץ שהמקום יהיה פנוי במידת האפשר מחפצים מיותרים. בעקבות השיפוץ, התברר לנו, האיזור הפך דחוס עוד יותר משהיה, עם תוספת של כוננית ספרים חדשה (ועמוסה לעייפה), בתוך מבנה קירות המזכיר מבוך ודורש "מעקף" בכל פעם שעוברים בו.

אפשר ללמוד על מצב רוחו של הבית מסקירת התמונות, הפסלים ואביזרי הקישוט האחרים שמצויים בו. אחד הבתים שביקרתי בהם, היה שייך למעצבת פנים במקצועה. בראיון עימה עלה שמאז כניסתה לבית היא חשה חסרת שמחת חיים ועצב תמידי מלווה אותה, ללא סיבה הברורה לה.

הדבר הראשון שבו נזכרתי היה התמונה שראיתי עם כניסתי לביתה. הדלת היא השער המרכזי שדרכו נכנס הצ'י אל הבית. אופי הצ'י הנכנס מושפע במידה רבה ממה שמכונה בשפת פנג שואי "מראה ראשון". בשל כך, תמונה או פסל המוצגים מול דלת הכניסה עשויים להשפיע על אופי האנרגיה הכללית שנחוש באותו בית.

ואיזו תמונה קיבלה את פניו של הצ'י שנכנס לביתה? דמות של אישה בוכה בכי תמרורים. הסבתי את תשומת ליבה של בעלת הבית לתמונה: לא מפתיע שבבית בו הצ'י הנכנס נתקל בתמונה מסוג זה שוררת אוירת עצב, שהרי הצ'י נצבע עם כניסתו באנרגיה זו ונושא אותה עימו לכל פינות הבית.

דר' ירון זפרן, הוא דוקטור לפסיכולוגיה טראנספרסונלית, העוסק ביעוץ והוראה של אמנויות הרוח והנציג הרשמי של ישראל בארגון העולמי לפנג שוואי. הוא יעביר סדנאות בפסטיבל סגול, שיתקיים זו השנה ה-15, בחוף דור, בין התאריכים 11-13 באוקטובר.