החיים הם סבל

"זוהי האמת הנאצלה של הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל, חולי הוא סבל, מוות הוא סבל. עצב, מרירות, כאב, מצוקה וייאוש הם סבל. מגע עם משהו לא נעים הוא סבל, פרידה מהאהוב היא סבל, כל משאלה שלא התגשמה היא סבל – בקיצור כל חמשת המ?צ?ר?פ?ים הם סבל". (ד?ה?מ??צ?'ק?ו?ופ??אט??נ?ה סו?ט??ה, סמיוטה ניקאיה 5.421).

אם כן, כיצד מוגדרת מחלת הסבל? המילה 'סבל' היא תרגום של המילה בפאלי "דו?ק??ה?ה", שמופיעה בטקסטים הבודהיסטיים המוקדמים. תרגומים מדויקים יותר יכולים להיות 'אי-נחת', 'אי-סיפוק', או 'אי-שביעות-רצון'. לכן, הסבל שהמילה דוקהה מייצגת הוא לא רק אותה התחושה שעליה אני חושב כשאני שומע את המילה 'סבל' בהקשר התרבותי שבו אני מורגל. הסבל הבודהיסטי לא מסתכם בתחושה המתלווה למעשי אלימות קיצוניים כמו מלחמה, או כמו מותו של אדם אהוב, גם לא ב"אי, כואב לי!" או ב"אוי, עצוב לי!". אין ספק שכל אלה הם סבל.

הסבל, כפי שהוא נתפס בבודהיזם, כולל בתוכו גם דברים שבאופן רגעי גורמים לי עונג, אבל שבטווח הארוך מובילים אותי לאי-נחת, אי-סיפוק, או אי-שביעות-רצון. עיקרון זה תקף לגבי כל דבר בחיי, שאותו אני רואה כעונג – מההנאה הפשוטה משוקולד ועד להנאה והעונג שבשהייה עם אדם אהוב, עבודה אהובה, הנאתי מהיותי חי ובריא וכן הלאה.

נתחיל בקטן: נאמר שאני אדם שאוהב במיוחד שוקולד. אני אוכל שוקולד שוויצרי משובח ומתענג על כל נגיסה, וכמו כל דבר אחר בחיים, אחרי זמן מה, השוקולד נגמר והמתיקות חולפת. ואני רוצה עוד, אבל מה לעשות? אין. נגמר. ולא נחמד לי עם זה. אני מודד את הסיפוק שלי במונחים של נחת מול אי-נחת. של טוב כנגד לא-טוב. שוקולד – טוב. לא שוקולד – לא טוב.

כשאני רואה את האישיות שלי כנפרדת מכל שאר הדברים, וכשאני נאחז ברעיון שדברים שמוצאים חן בעיניי יכולים או צריכים להישאר שלי, או אתי, אני נופל לתוך מלכודת הסבל.

אותו הדבר מתרחש גם עם דברים שלא מוצאים חן בעיניי. אני רוצה שהם ייעלמו. שייגמרו. לכן אומר הבודהה שלידה היא סבל. מכיוון שבסופו של דבר, אם נולדתי – אין ספק שגם אמות. ואני הרי רוצה לחיות, ולא רוצה למות. ואני יודע שככל שאני מזדקן, ושככל שמצב הבריאות שלי נעשה ירוד, כך אני מתקרב עוד ועוד ליום מותי. אז מה אומר הבודהה על כל זה? "כל זה הוא סבל". למה? מכיוון שכל זמן שאני מפחד למות, להזדקן, או לחלות, אני בעצם מפחד גם לחיות. לחיות באמת.

מתוך הספר "בודהיזם: מבוא קצר", מאת יובל אידו טל, ראה אור בסדרת דתות העולם (בעריכת פרופ' אביעד קליינברג), המשותפת להוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ולהוצאת מפה. הספר מספר על ראשית הבודהיזם ועל אחריתו. תיאור מרתק של תפישת עולם, שמיליוני בני אדם מוצאים באמצעותה טעם לחייהם. הספר מהווה מבוא מהימן לקורא הסקרן ויכול לשמש בן לוויה למי שמבקש למצוא בדרך הבודהה פתרונות למצוקות החיים.