מדיטציה היא התנסות במצב מסוים של תודעה, שמאפייניו הם מאפייניה של ההארה עצמה. לכן ניתן להתייחס למדיטציה כאל משל להארה. כשאנו יושבים למדיטציה, אנחנו בוחרים במודע ביחס מואר כלפי החוויה שלנו.
כלומר, אנו בוחרים להתייחס לחוויה הזו מתוך עמדה של חופש מהזדהות כפייתית עם רצף המחשבות. כדי לעשות זאת, עלינו למלא אחר שלוש הנחיות פשוטות ביותר: להיות דוממים, להיות נינוחים ולשים לב.
1. להיות דומם הוא משל לרצון להיות יותר מכל חופשי
ההחלטה להיות דוממים ללא תזוזה מייצגת עמדה בסיסית ביחס לחיים עצמם. פירושה שאנו מתחייבים, יקרה אשר יקרה ואפילו אם העולם יתפרק לגורמיו - לא לזוז. במצב הלא מואר המונע ללא הרף על ידי דחפים מותנים של פחדים ותשוקות, אנחנו נעים כל הזמן. חוסר תזוזה הוא משל ל?יעד הנכסף, שכן אדם מואר, בתוכו, לעולם אינו זז מהדבר החשוב ביותר.
2. להיות נינוח הוא משל לעמדה של להניח לכל להיות כפי שהוא
להניח לכל להיות כפי שהוא, פירושו שאינכם נאחזים יותר בהתנסות שלכם ואינכם מנסים יותר לשלוט בה. כשאתם מתנסים בנינוחות העמוקה הזו חלה הפוגה זמנית במתח הקיומי הבסיסי, באמונה העמוקה שמשהו מאוד לא בסדר.
מצב ההארה מבוסס על החופש הזה מן המתח הקיומי. כשתניחו לכל להיות כפי שהוא תגלו מצב של תום, כאילו נולדתם מחדש ואתם רואים לפתע הכל בעיניים אחרות, יודעים בידיעה עמוקה שאין דבר שאיננו כשורה, שהכול בסדר. במצב ההארה, הפקעת הסבוכה של ההתעסקות העצמית הכפייתית מו?תרת לעד.
3. תשומת הלב היא משל להיעדר יחס להתעוררותן של מחשבות או רגשות
כשאתם בוחרים שלא להזדהות עם תנועת המחשבות והרגשות, במוקדם או במאוחר תהיה לכם התנסות עמוקה של העצמי שלכם, כשהוא משוחרר מהשכל החושב ומההרגלים הכפייתיים של דבקות ברעיונות והפיכת הכול לאישי.
המודעות שלכם תתעצם ותתרחב עד כדי כך, שהיא תחבוק את הדברים כולם ובו בזמן תחוו שאתם משוחררים מהכול. תגלו שאתם שרויים בנינוחות כמודעות עצמה, מעבר לכל מחשבות, רעיונות או רגשות. העומק המופלא הזה של תשומת הלב הוא הגורם לכך שאדם מואר נראה ער במידה בלתי רגילה.
