דרכו של התלמיד מאלונקיפוטה

למרות שדברים מן הסוג המוצג בשיח הבודהיסטי עלולים להישמע פילוסופיים לעיתים, יש לזכור שדבריו של הבודהה הם בראש ובראשונה דברים שמצביעים על דרך של ריפוי סבלות הנפש – פסיכולוגיה, אם תרצו.

ומטרתה של הפסיכולוגיה הבודהיסטית אחת היא: לפתור את בעיית הסבל. הבודהה נמנע מהעיסוק במטפיזיקה, בפילוסופיה שעניינה המיידי אינו הסבל ופתרונו. באחד הכתבים החשובים בקנון הבודהיסטי, מופיע סיפור שמדגים את גישתו זו של הבודהה בצורה בהירה וחזקה.

מספרים על התלמיד מ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה (או בקיצור, מאלונקיה), שבא יום אחד אל הבודהה, אחרי שישב במדיטציה עמוקה, וטען כנגדו:
אדוני, כאשר הייתי לבדי במדיטציה, עלתה בי המחשבה: ישנן בעיות שאותן לא הסביר המבורך (הבודהה), שאותן הוא דחה מעליו והניחן בצד:
האם היקום נצחי או לא?
האם היקום סופי או אינסופי?
האם הנשמה והגוף זהים או שהנשמה היא דבר אחד והגוף דבר אחר?
האם הטטהאגטה (אחד מכינויי הבודהה) ממשיך להיות קיים אחרי המוות או שהוא חדל להיות קיים?
האם הוא קיים ולא קיים בעת ובעונה אחת?
האם הוא לא קיים ולא-לא קיים בעת ובעונה אחת?

המבורך לא הסביר לי בעיות אלה ואין זה מוצא חן בעיניי. אין בי הערכה להתנהלות שכזו... אם יסביר לי המבורך דברים אלה, אמשיך לחיות חיים של טוהר לצדו. אם לא יסביר, אעזוב את קהילת הנזירים ואלך לי לדרכי. "אם המבורך יודע... שיסביר לי את זה... אם אין המבורך יודע... מן הראוי שיאמר ישירות 'איני יודע'..."

חשוב לציין שפנייה מעין זו יוצאת דופן במידת הבוטות שלה. התלמיד שואל סדרה של שאלות, אחר כך מאיים בעזיבה באם לא יקבל מענה, ואחר כך רומז בדבריו שהוא סבור שהבודהה אינו יודע ופשוט מסרב להודות בכך. אבל תשובתו של הבודהה מפתיעה לא פחות ממנה. הבודהה פותח בצעד, שעל פניו נראה בוטה לא פחות מזה של תלמידו. הבודהה מראה למ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה את הדלת - אם רוצה התלמיד ללכת, שילך:

האם אי פעם פניתי אליך ואמרתי, 'בוא מ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה, חיה לצדי חיים של טוהר, ואני אסביר לך את הסוגיות הללו'?
לא, אדוני...
אז מהיכן הזכות, מ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה, לבוא עכשיו בטענות למישהו?
מ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה, לא אומר לך 'בוא, חיה לצדי חיים של טוהר, ואני אסביר לך את הסוגיות הללו'.

אבל הבודהה לא מסתפק בכך. הבודהה רוצה להסביר למ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה מדוע הוא מסרב בתקיפות כה רבה לענות בשאלות אלה. בנקודה זו בטקסט מספר הבודהה את אחד המשלים החשובים והמכוננים של תפיסת העולם הבודהיסטית:

מ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה – נניח שאדם נפגע מחץ משוח ברעל וחבריו וקרוביו מביאים אותו לרופא... והפצוע אומר כך: 'לא אתן להוציא ממני את החץ עד שלא אדע מי ירה בי - אם הוא ממעמד הלוחמים או ממעמד הכוהנים, ממעמד הסוחרים או ממעמד העבדים, מה שמו ומה שם משפחתו. אם הוא גבוה, נמוך או שגובהו ממוצע. אם פניו שחורים, חומים או זהובים. מאין בא - מאיזה כפר, עיירה או עיר... מה סוג הקשת שממנה ירו את החץ, מה סוג המיתר שבה, מה סוג החץ, מה סוג הנוצות בקצה החץ ומהו החומר שממנו עשוי חוד החץ... אדם זה ימות לפני שידע דבר מכל אלה...
מ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה, חיים של טוהר אינם תלויים בתפיסה 'היקום קיים…(או) לא קיים (וגם לא באף אחת מהתפיסות האחרות שבנוגע להן שאלת).

או אז הסביר הבודהה מה לימד, מה לא לימד ומדוע.
...(כך או כך) עדיין ישנם לידה, הזדקנות ומוות, עדיין ישנם צער, אבל, כאב, ייאוש ומצוקה. את הכחדתם של אלה אני מלמד כאן ועכשיו.
... מה לא הסברתי? אם היקום נצחי או לא (ושאר השאלות המטפיזיות ששאל מאלונקיפוטה)... מדוע לא הסברתי? משום שאין בהם תועלת, אין הם קשורים באופן מהותי לחיים רוחניים של טוהר. אין הם מביאים... להפסקת הסבל, להבנה עמוקה (של הסבל ופתרונו)... לנ?יב??אנ?ה. לכן לא סיפרתי לך עליהם.

"ומה כן הסברתי, מ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה? הסברתי את הסבל (דוקה?ה), את סיבת הסבל, את הפסקת הסבל ואת הדרך שמובילה להפסקת הסבל (ארבע האמיתות הנאצלות). מדוע הסברתי את כל אלה, מ?אלו?נ?ק?י?פ?ו?ט?ה? משום שיש בהם תועלת. הם קשורים באופן מהותי לחיים רוחניים של טוהר, הם מביאים להפסקת הסבל, לשלווה, להבנה עמוקה, להגשמה מלאה, לנ?יב??אנ?ה. לכן סיפרתי לך עליהם".

לא במקרה המשיל הבודהה במשל זה את עצמו לרופא. הבודהה ראה את עצמו כרופא. רופא של סבל, רופא של מצוקות הנפש, פסיכולוג, אם תרצו. בספרים רבים מובא משל החץ המורעל כהקדמה להסבר על ארבע האמיתות הנאצלות, משום הזיקה העמוקה שבין תורת הבודהה לעולם הרפואה, או אם להיות מדוייק יותר, רפואת הנפש.

הבודהה מציג את בעיית הסבל במבנה בן ארבעה חלקים, שנהוג לראות בו מבנה כמו-רפואי לאבחון מחלות ולהתוויית הדרכים לריפוין.המבנה מחולק ל- 1) הגדרת המחלה 2) סיבת המחלה 3) אפשרות הריפוי של המחלה ו- 4) אופן הטיפול הנכון לריפוי המחלה. כך, תוך שימוש במבנה אבחוני-טיפולי זה, הצביע הבודהה על 1) הסבל 2) על סיבת הסבל 3) על אפשרות פתרון הסבל ו- 4) על הדרך לפתרונו, בתורה שנקראת 'ארבע האמיתות הנאצלות'.

מתוך הספר "בודהיזם: מבוא קצר", מאת יובל אידו טל, ראה אור בסדרת דתות העולם (בעריכת פרופ' אביעד קליינברג), המשותפת להוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ולהוצאת מפה. הספר מספר על ראשית הבודהיזם ועל אחריתו. תיאור מרתק של תפישת עולם, שמיליוני בני אדם מוצאים באמצעותה טעם לחייהם. הספר מהווה מבוא מהימן לקורא הסקרן ויכול לשמש בן לוויה למי שמבקש למצוא בדרך הבודהה פתרונות למצוקות החיים.