נוכחות שקטה

המדיטציה היא דרך חיים. עולם זה הוא רחב וטומן בחובו כלים שונים וגישות מגוונות - מאות טכניקות יכולות להביא את המתרגל לשקט, לאמת, לאחדות הבלתי מתפצלת, לאחד, לאלוהים, לריקות או איך שלא תבחרו לכנות את ה"זה".

יום אחד אתה מתעורר ושואל שאלות מהותיות על החיים. מה אני עושה פה? מהו הדבר שנקרא חיים? מהי המשמעות של כל זה? האם יש לי תפקיד במשחק הזה? האם יש לי ייעוד או שאני פשוט נולד, חי קצת ותכף אמות? איך הייתי רוצה שחיי ייראו? ברגע שהשאלות האלה מתחילות לצוץ, הן אינן נעלמות כל כך מהר, משום שהן "הרעב הרוחני". הרצון להבין הוא צורך בסיסי וטבעי של האדם. מכאן מתחיל מסע ללא גבולות, מסע פנימה ומסע של חיפוש אחר משמעות, אושר, שקט, חופש ואמת, שבסיומו השחרור מכל סבל, או כמו שמכנים זאת ההודים – הנירוונה.

בכדי להגיע לשחרור, יש לעשות מספר דברים: קודם כל להודות שהסבל קיים בחיים. נכון, פעמים רבות סבל היא מלה קצת גדולה וכבדה, שלא תמיד קל להזדהות איתה, אך הכוונה היא לכל אותם דברים שמפריעים לי בחיי, שמוציאים אותי מהשלווה שלי ושמפריעים לשקט שלי, כמו: דאגות, טרדות, חרדות, פחדים, קנאה, תחרותיות, שיפוטיות, ביקורתיות, תשוקות, רגשות אשם, קורבניות, מתח, לחץ, תסכול, עוגמת נפש ועוד.

המקור לסבל שלנו הוא אחד – הראש, השכל והמחשבות שלנו. הקושי שלנו להתבונן בחיים באופן אובייקטיבי נובע מכך שאנחנו כה מזוהים עם השכל, שיש לנו הזדהות מלאה עם המחשבות שלנו.
בכדי שנוכל להעמיק במסע החיפוש שלנו, עלינו להבין מה למעשה אנחנו מחפשים והיכן ניתן למצוא את התשובות לשאלות שלנו. אפשר לבחון את הדברים ממקום של אחריות אישית ולהבין שכל מה שקורה לנו מתרחש בגלל שאנחנו קיימים. עלינו לחיות את זה ולחוות את זה. לכן אם אנחנו מחפשים אושר, השאלה המתבקשת היא: מי אני באמת? האם זה שרוצה וכועס ומפחד ואוהב הוא באמת אני?

בדרך כלל כשעולה בנו שאלה מהותית, אנחנו מתחילים לחפש תשובות, לרוב ממקור חיצוני: באינטרנט, באוניברסיטה, בספריה, אצל הפרופסור, הפסיכולוג, הגורו, הרבי, ההורים. השאלה 'מי אני?' מפנה את תשומת הלב פנימה. התשובה נמצאת בפנים, בעומק התודעה. התשובה לשאלה זו נמצאת איפה שהוא בפנים ורק אתה יכול למצוא את התשובה בדרך שלך ובזמן שלך.

בכדי שיהיה לנו פשוט יותר להמשיך ביחד בחקירתנו הנוכחית אנסה לפשט קצת את העניין: הדבר שאנו מכנים 'אני', מתחלק לשני חלקים עיקריים: החלק הפיזי, גופנו, שאותו אין לנו מה לחקור כרגע, מכיוון שמדע גוף האדם והרפואה עושה זאת והחלק הלא פיזי, השכל ,הנפש, הרגש, האנרגיה, הנשמה.

כשאנו ניגשים לחקור את שכלנו, מתעורר קונפליקט, משום שהכלי איתו אנו חוקרים הוא השכל ואין לצפות מאותו הגוף לחקור את עצמו. בכדי להתעלות מעל הקונפליקט, עלינו להבין את טבעו של השכל האנושי. לשכל שלנו יש מרגלים, קולטנים הנקראים חושים. נהוג לחשוב על חמישה חושים. יש המכנים את היכולת לאיזון ותנועה פיזים כחוש, יש המכנים את האינטואיציה כחוש נוסף ואולי יש עוד חושים שאיני יודע עליהם (יש). מכל מקום, החושים הם הקשר לעולם - דרכם נחווה מיום לידתנו (ואף לפני כן) ועד יום מותנו (ואולי גם אחרי זה).

החושים מעבירים כל הזמן נתונים לשכל, המעבד הפנימי שלנו. השכל מעבד את הנתונים, מנתח אותם ומתוך עיבוד וניתוח הנתונים הוא משחרר החוצה מחשבות, רגשות ופקודות לפעולות. אם נצייר לרגע ציר מיום לידתנו ועד ליום מותנו, שנקרא לו ציר הזמן של החיים, נוכל לראות על פני הציר, שהמחשבות שלנו תמיד עוסקות במשהו שקרה לי או במשהו שאולי יקרה לי, משהו שהיה לי או אולי יהיה לי, משהו בעבר או משהו שאולי יגיע, אפילו אם זה משהו שקרה לפני מספר שניות או יקרה בעוד שתי שניות.

השכל האנושי כל הזמן עסוק בעבר או בעתיד. אבל יש רגע אחד שהשכל שלנו לא נמצא בו והוא הכאן ועכשיו. זהו רגע אחד מוחלט, שבו יש מודעות חושית נקייה. החושים ערים לקלוט את הרגע הזה כמו שהוא, הנתונים זורמים פנימה, השכל מעבד את הנתונים ומייצר מחשבה, כותרת ושיפוטיות: "משעמם... מרתק... מי זה האיש הזה?... קר לי...חם לי". אבל הנה הרגע כבר חלף והופיע רגע חדש.

גם אם תהליך החשיבה שלכם הוא מהיר ביותר, רק לאחר שברירי שניה תגיע המחשבה מהרגע החולף. כך שניתן להבין שהשכל תמיד יבוא בעקבות הרגע. נקודת התורפה היחידה של השכל היא למעשה הרגע הזה כאן ועכשיו. אבל ניתן להתבונן, לצפות ולחקור את המחשבות והרגשות, מבלי להיסחף עם הרגש או המחשבה.

אם נהיה לרגע כנים עם עצמנו, נוכל לראות שחיינו קורים למעשה רק ברגע הזה. מה שהיה אתמול, לפני שבוע או שנה, חלף ולא ישוב עוד לעולם. מה יהיה מחר או בעוד שבוע? מי יודע. כולנו נאלצים לתכנן מראש את חיינו, אך יש רק רגע אחד בטוח והרגע הזה מתרחש כעת, כשאתם יושבים מול המסך, הישבן נוגע בכיסא והעיניים חולפות על פני המלים. אולי יש רעשים ברקע והנה עוברת לה מחשבה על משהו שצריך לעשות או משהו שמישהי אמרה קודם ושוב חוזרים לרגע הזה.

הרגע הזה הוא כל מה שיש והכל קיים בו. קשה לנו לתפוס אותו, הוא כה חמקמק, עד שלא ניתן לדבר או לחשוב עליו, בשל היותו הווה מוחלט וכל פעולה שכלית תחטא לרגע הזה. אבל ניתן בפירוש להיות בו, ליהנות ממנו ולחוות אותו במלואו עם כל נשימה.

אוג'ס ולדמן הוא מורה בכיר לטאי צ'י, צ'י קונג ומדיטציה. מזה 16 שנה הוא מאמן אישי-עסקי, מטפל ומורה רוחני. אוג'ס ישתתף בפסטיבל הרוחני "סינגלס", שייפתח בסוף השבוע הקרוב, בין התאריכים 26-28 ביולי, במרכז אום במלון בית אורן.