לא אחיזת עיניים

בתקופתנו יש פריחה אדירה לשיטות רוחניות ועבודה על התפתחות אישית, שכוללת בין השאר גם עיסוק מיסטי בקסמים, כשפים, ראיית הנולד, קריאה בקלפים, ניחוש עתידות וכן התעסקות בשדים ורוחות. אנשים הנתקלים בשיטות מהסוג הזה מתחלקים בדרך כלל לשני סוגים – אלו הפוסלים אותן על הסף כ "הבל הבלים", כלומר כשטויות שאינן פועלות ואלו הטוענים שהשיטות האלו הן ברות קיימא, מצליחות ושימושיות. אין זה משנה אם אנו חסידים של השיטות האלו או לא. העובדה היא שהן נפוצות בישראל ונעשה בהן שימוש נרחב.

ברצוני לדקדק בנושא וגם לבחון זווית ראייה אחרת, זו הנשקפת אלינו מסיפורו של שאול המלך והמעלה באוב: פסילה של עבודות הכשפים למיניהן, לא בגלל שהן שקר ותרמית, אלא פשוט מפני שהן אסורות על פי התורה. הסיפור המסופר בשמואל א' פרק כח' הוא מפורסם:

ג ו?ש??מו?א?ל מ?ת--ו?י??ס?פ??דו?-לו? כ??ל-י?ש??ר?א?ל, ו?י??ק?ב??ר?הו? ב?ר?מ?ה ו?ב?ע?ירו?; ו?ש??או?ל, ה?ס?יר ה?א?בו?ת ו?א?ת-ה?י??ד??ע?נ?ים--מ?ה?א?ר?ץ. ד ו?י??ק??ב?צו? פ?ל?ש??ת??ים, ו?י??ב?או? ו?י??ח?נו? ב?ש?ו?נ?ם; ו?י??ק?ב??ץ ש??או?ל א?ת-כ??ל-י?ש??ר?א?ל, ו?י??ח?נו? ב??ג??ל?ב??ע?. ה ו?י??ר?א ש??או?ל, א?ת-מ?ח?נ?ה פ?ל?ש??ת??ים; ו?י??ר?א, ו?י??ח?ר?ד ל?ב?ו? מ?א?ד.

אם כן, שמואל הנביא מת ושאול המלך, שלפי חז"ל היה יפה נפש וחותר שלום, ירא מהמלחמה. כל הדרכים הלגיטימיות לתקשר עם האל ולקבל את הנחייתו והשראתו לא פעלו יותר. הכתוב מקל עם שאול ומסביר שהוא נכנס לחרדות בשל כך, כנראה מתוך דאגה לגורל העם. לכן החליט להעלות את רוחו של שמואל באוב:

ו ו?י??ש??א?ל ש??או?ל ב??יהו?ה, ו?ל?א ע?נ?הו? י?הו?ה--ג??ם ב??ח?ל?מו?ת ג??ם ב??או?ר?ים, ג??ם ב??נ??ב?יא?ם. ז ו?י??אמ?ר ש??או?ל ל?ע?ב?ד?יו, ב??ק??ש?ו?-ל?י א?ש??ת ב??ע?ל?ת-או?ב, ו?א?ל?כ?ה א?ל?יה?, ו?א?ד?ר?ש??ה-ב??ה?; ו?י??אמ?רו? ע?ב?ד?יו א?ל?יו, ה?נ??ה א?ש??ת ב??ע?ל?ת-או?ב ב??ע?ין ד?ו?ר.

מעניין לראות, כי למרות ששאול הסיר את האובות מן הארץ, היה לו וגם לעבדיו ברור, כי משימתו לא הושלמה לחלוטין ומתחת לפני השטח קיימים עוד משתמשים וספקים של השירותים האלו.

אם היה חושב כי הכרית את האובות לחלוטין מהארץ, לא היה מבקש מעבדיו למצוא לו בעלת אוב פעילה. בכך כבר יש לנו רמז לחטאו הראשון של שאול. ואכן, העם היה ממשיך להשתמש בשירותי האוב, אבל בסתר. אחרת לא היה טורח שאול להתחפש, כאמור:

ו?י??ת?ח?פ??ש? ש??או?ל, ו?י??ל?ב??ש? ב??ג?ד?ים א?ח?ר?ים, ו?י??ל?ך? הו?א ו?ש??נ?י א?נ?ש??ים ע?מ?ו?, ו?י??ב?או? א?ל-ה?א?ש???ה ל?י?ל?ה; ו?י??אמ?ר, קסומי- (ק?ס?מ?י-) נ?א ל?י ב??או?ב, ו?ה?ע?ל?י ל?י, א?ת א?ש??ר-א?מ?ר א?ל?י?ך?. ט ו?ת??אמ?ר ה?א?ש???ה א?ל?יו, ה?נ??ה א?ת??ה י?ד?ע?ת?? א?ת א?ש??ר-ע?ש??ה ש??או?ל, א?ש??ר ה?כ?ר?ית א?ת-ה?א?בו?ת ו?א?ת-ה?י??ד??ע?נ?י, מ?ן-ה?א?ר?ץ; ו?ל?מ?ה א?ת??ה מ?ת?נ?ק??ש? ב??נ?פ?ש??י, ל?ה?מ?ית?נ?י. י ו?י??ש???ב?ע ל?ה? ש??או?ל, ב??יהו?ה ל?אמ?ר: ח?י-י?הו?ה, א?ם-י?ק??ר?ך? ע?ו?ן ב??ד??ב?ר ה?ז??ה.

שאול חוטא כאן בחטא נוסף: הוא נשבע לבעלת האוב בה' ועוד בעבור הסטתה לביצוע עבירה בסיסית על חוקי התורה. לאחר שנשבע לה, מתרצה האישה לבצע את העבודה האסורה. כאן, אנו מגיעים לחלק המפעים בפרשה:

יא ו?ת??אמ?ר, ה?א?ש???ה, א?ת-מ?י, א?ע?ל?ה-ל??ך?; ו?י??אמ?ר, א?ת-ש??מו?א?ל ה?ע?ל?י-ל?י. יב ו?ת??ר?א ה?א?ש???ה א?ת-ש??מו?א?ל, ו?ת??ז?ע?ק ב??קו?ל ג??דו?ל; ו?ת??אמ?ר ה?א?ש???ה א?ל-ש??או?ל ל?אמ?ר ל?מ??ה ר?מ??ית?נ?י, ו?א?ת??ה ש??או?ל.

מאז ומתמיד היה תפקידה של בעלת האוב לשמש מדיום, מתווכת, לשם העלאת רוחות המתים. בעלת האוב יודעת את תפקידה ומאמינה בו. אבל צריך לזכור, ששאול המלך מחופש ואין האישה מביעה התנגדות להעלאתו של שמואל באוב. אבל ברגע בו היא רואה שהנביא עצמו אכן הופיע לפניה, היא נחרדת. מעניין, שאינה נחרדת מעוצמתו של האל, המלך העליון, אלא דווקא מהמלך בשר ודם – משאול. ההמשך:

יג ו?י??אמ?ר ל?ה? ה?מ??ל?ך? א?ל-ת??יר?א?י, כ??י מ?ה ר?א?ית; ו?ת??אמ?ר ה?א?ש???ה א?ל-ש??או?ל, א?ל?ה?ים ר?א?ית?י ע?ל?ים מ?ן-ה?א?ר?ץ. יד ו?י??אמ?ר ל?ה?, מ?ה-ת??א?רו?, ו?ת??אמ?ר א?יש? ז?ק?ן ע?ל?ה, ו?הו?א ע?ט?ה מ?ע?יל; ו?י??ד?ע ש??או?ל כ??י-ש??מו?א?ל הו?א, ו?י??ק??ד א?פ??י?ם א?ר?צ?ה ו?י??ש??ת??חו?.

האישה מתארת את שמואל כ"אלוהים". כלומר, היא נוהגת להעלות רוחות, אולם זו הפעם הראשונה שהיא מעלה את רוחו האמיתית של הנביא. מן הסתם, לא מעט אנשים ביקשו להעלאתו באוב ובכך יש הוכחה, כי בליבה ידעה האישה, שבמרבית המקרים, הרוח אותה ביקשו אנשים להעלות – לא הייתה הרוח "האמיתית" שהופיעה באוב. אין זה מדע מדויק, אבל יש בסיפור מן הודאה כי ההעלאה באוב אכן פועלת, או לפחות – יכולה לפעול. הרי בדרך כלל היא לא פעלה עבור האישה, אלא רק בצורה של "תרמית". זו הסיבה לדעתי שהיא מתוארת פה ועד סוף הפרשה בשם "אישה" ללא שם התואר של בעלת האוב. היא כלי, צינור ביד האל ואולי אפילו סוג של ניצב במבחן אומץ שהוצב לשאול המלך ושהוביל אותו לחפש נחמה בהעלאת רוחו של שמואל. והנה – שמואל אכן מופיע ואפילו מתקשר עם שאול ומנהל איתו שיחה:

טו ו?י??אמ?ר ש??מו?א?ל א?ל-ש??או?ל, ל?מ??ה ה?ר?ג??ז?ת??נ?י ל?ה?ע?לו?ת א?ת?י; ו?י??אמ?ר ש??או?ל צ?ר-ל?י מ?א?ד ו?פ?ל?ש??ת??ים נ?ל?ח?מ?ים ב??י, ו?אל?ה?ים ס?ר מ?ע?ל?י ו?ל?א-ע?נ?נ?י עו?ד ג??ם ב??י?ד-ה?נ??ב?יא?ים ג??ם-ב??ח?ל?מו?ת, ו?א?ק?ר?א?ה ל?ך?, ל?הו?ד?יע?נ?י מ?ה א?ע?ש??ה. {ס}

אין לי עניין להיכנס לפרטי הנבואה, משום שזה לא נושא המאמר. אולם אני ממליץ בחום לקרוא את המשך הפרקים הבאים ולהתרשם מרוחו העדינה של שאול, חששותיו לצאת למלחמה וכן ממותו הטראגי. מעניין לראות, כי אין בכל הפרשה הזו שום אזכור למידת החטא בהעלאת שמואל באוב. אבל ספר דברי הימים א' (פרק י') מספק לנו את ההסבר המתבקש. שם מתוארת הסיבה למותו של שאול:

יג ו?י??מ?ת ש??או?ל, ב??מ?ע?לו? א?ש??ר מ?ע?ל ב??יהו?ה, ע?ל-ד??ב?ר י?הו?ה, א?ש??ר ל?א-ש??מ?ר; ו?ג?ם-ל?ש??או?ל ב??או?ב, ל?ד?רו?ש?. יד ו?ל?א-ד?ר?ש? ב??יהו?ה, ו?י?מ?ית?הו?; ו?י??ס??ב, א?ת-ה?מ??לו?כ?ה, ל?ד?ו?יד, ב??ן-י?ש??י. {פ}

אולם מהו בדיוק האיסור עליו עבר שאול? היכן בתורה נאסר על העלאה באוב? כל עבודות הכשפים, קריאת העתיד, המזלות ושאר תועבות הגויים נאסרו בספר דברים פרק יח':

ט כ??י א?ת??ה ב??א א?ל-ה?א?ר?ץ, א?ש??ר-י?הו?ה א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך?--ל?א-ת?ל?מ?ד ל?ע?ש?ו?ת, כ??תו?ע?ב?ת ה?ג?ו?י?ם ה?ה?ם. י ל?א-י?מ??צ?א ב?ך?, מ?ע?ב?יר ב??נו?-ו?ב?ת?ו? ב??א?ש?, ק?ס?ם ק?ס?מ?ים, מ?עו?נ?ן ו?מ?נ?ח?ש? ו?מ?כ?ש???ף. יא ו?ח?ב?ר, ח?ב?ר; ו?ש??א?ל או?ב ו?י?ד??ע?נ?י, ו?ד?ר?ש? א?ל-ה?מ??ת?ים.

אז מדוע חל האיסור הזה? האם כדי למנוע מעם ישראל התעסקות בטכניקות שאינן פועלות? ראינו כבר כי ההעלאה באוב פעלה עבור שאול. המשך הכתוב אינו סותר זאת. הסיבה לאיסור היא אחרת – עבודות אלו אסורות לא בגלל שהן טכניקות לא יעילות, אלא פשוט מפני שהן אסורות על ידי האל:

יב כ??י-תו?ע?ב?ת י?הו?ה, כ??ל-ע?ש??ה א?ל??ה; ו?ב?ג?ל?ל, ה?ת?ו?ע?ב?ת ה?א?ל??ה, י?הו?ה א?ל?ה?יך?, מו?ר?יש? או?ת?ם מ?פ??נ?יך?. יג ת??מ?ים ת??ה?י?ה, ע?ם י?הו?ה א?ל?ה?יך?. יד כ??י ה?ג?ו?י?ם ה?א?ל??ה, א?ש??ר א?ת??ה יו?ר?ש? או?ת?ם--א?ל-מ?ע?נ?נ?ים ו?א?ל-ק?ס?מ?ים, י?ש??מ?עו?; ו?א?ת??ה--ל?א כ?ן, נ?ת?ן ל?ך? י?הו?ה א?ל?ה?יך?. טו נ?ב?יא מ?ק??ר?ב??ך? מ?א?ח?יך? כ??מ?נ?י, י?ק?ים ל?ך? י?הו?ה א?ל?ה?יך?: א?ל?יו, ת??ש??מ?עו?ן.

תמים תהיה עם יהוה אלוהיך! בעיני, אין אמירה מוצלחת יותר מזו ואין מלה חזקה יותר לתיאור אמונה שלמה מהמלה הזו - תמימות. עבודות הכשפים עשויות לעבוד, אבל אמונת אמת היא אמונה שאינה עוסקת בכל מיני התעסקויות מסובכות הניתנות לפרשנויות ולעשייה "רק בידי מומחים" ושאינן יציבות ועקביות. אמונה טובה היא שלמה, תמימה, פשוטה ונקייה. "תום" היא המילה המתארת את המצב הנפשי והרוחני של תינוק כלפי הוריו: התינוק סומך על הוריו בעיניים עצומות. הוא לא זקוק לקלפים, רוחות, שדים, ראיית הנולד, נומרולוגיה, הסברים, פרשנויות, סודות או כל כלי אחר כדי להעמיד במבחן את אהבתו להוריו: הוא פשוט אוהב אותם ומקבל אותם כמו שהם. כך נדרשת להיות אמונתו של עם ישראל לאלוהים.

יש פה עניין חשוב נוסף – הקשר המיוחד בין האיסור על העבודות האלו לבין ארץ ישראל ועם ישראל. שימו לב לאיסור: הציווי מתחיל בזמן ומקום שבו ייאסר העיסוק הנתעב הזה: "כי אתה בא אל הארץ". כלומר, האיסור חזק ביותר עם ההגעה לארץ ישראל ובמיוחד מפני שעם ישראל "יורש אותם". כלומר, טוהר המידות בא להבדיל בין יושבי ארץ ישראל לפני כיבושה על ידי העם לבין ארץ ישראל אחרי כיבושה. לא סתם הארץ מועברת לעם ישראל: "בגלל התועבות האלה, ה' מוריש אותם מפניך". הגויים מפסידים את ארץ ישראל בגלל העבודה הזרה הזו. ארץ ישראל חייבת להיות נקייה לחלוטין מהפעילות הזו. הפעילות הנבואית, היחידה, המותרת, כחלק מהתמימות הנדרשת היא של "נביא.... אליו תשמעון".

ערן בן-שחר הוא בעל תואר שני בפיזיקה תיאורטית, יזם, הוגה דעות ומחבר של ספרים ומאמרים בתחומים מגוונים. בין ספריו: "עופר וחידת המים", "42 מדריך כיס להעצמה אישית" וכן רב המכר "דובידוב עושה כסף".