אדם צדיק עלה לגן העדן. בשערי השמים שאל אותו מלאך האלוהים מה ראה בדרכו למעלה. האיש סיפר, שממש לפני מותו ראה שתי ציפורים, אחת גדולה ומאיימת, השנייה קטנה ומפוחדת. הוא תפס את הציפור הגדולה בזמן שהקטנה ברחה ובכך הציל את חייה של הציפור הקטנה. המלאך האזין בסבלנות ולבסוף אמר לו שאמנם כוונותיו היו טובות, אך הציפור הקטנה הייתה בסוף ימיה והתבקשה לשמש כמזונה של הציפור הגדולה. הוא מנע את מימוש התהליך שאמור היה לקרות ולכן למרות היותו צדיק, הוא הוחזר למעגל הלידות והמיתות.
מאוכזב הגיע האדם לגלגול חיים נוסף ושוב היה אדם טוב, חסיד הבריות. כשעלה לשמים, שוב ראה שתי ציפורים, אחת גדולה ומאיימת והשנייה קטנה ומפוחדת. הפעם זכר את שאירע בגלגול הקודם, עמד מהצד ונתן לציפור הגדולה להתקיף את הקטנה. כשסיפר זאת למלאך, אמר לו זה האחרון, שהפעם הציפור הקטנה אכן הייתה זקוקה לסיוע, היא הייתה צעירה וללא הגנת הוריה וחבל שלא נתן יד על מנת להצילה.
בעצב רב חזר האדם לגלגול נוסף ושוב היה צדיק וטהור. כשעלה למעלה בפעם השלישית שאל אותו שוב המלאך מה ראית בדרך והאיש השיב לו "שתי ציפורים". פתח המלאך את שערי השמים והכניס את האיש לגן העדן.
הרפתקה מלאת סיכונים
משמעות הסיפור על שתי הציפורים ליוותה אותי בימים האחרונים. לפני כשבועיים ראינו בחורשה שליד ביתנו עורב מדדה על הארץ. בכל פעם שניסה לעוף, הוא כשל ונפל. הגשנו לו כלי עם מים וקצת אוכל ונסענו לסופשבוע ארוך. בשבת בערב, כשחזרנו, מצאנו אותו מתחת לאותו העץ. יאיר התקרב אליו והוא לא נס, כנראה שלא היה לו כוח. יאיר רצה להעביר אותו למקום בטוח והכניס אותו למחסן שלנו. בעת שהרים את העורב ולקח אותו, עורב אחר שעמד על העץ, השמיע צווחות היסטריות. כשהעורב נכנס למחסן הוא העמיד פני מת, נשכב על הגב ולא השמיע קול. יאיר החזיר אותו לחורשה כשקולות העורב החג מלמעלה מלווים אותו.
בלילה הבחין יאיר שכאשר מתקרבים חתולים, העורב קופא במקומו ולא זז. הוא הצליח להסוות את עצמו, למרות המגבלה הפיזית המשמעותית. כעבור יום ראינו שהמצב לא משתפר. החלטנו שאולי כדאי לשכן את העורב בביתנו לכמה ימים, עד שיבריא ואז נשלח אותו שוב לחופשי. העורב שוב נענה בלית ברירה להוצאתו מהחורשה, אך הפעם לא העמיד פני מת, אלא שתה את המים ואכל את הפירות והאגוזים שהבאנו לו.
למחרת קרא יאיר כתבה על עורבים וקנה לו גם פסטרמה. עוד גילה יאיר מהקריאה של הכתבה, כי העורבים שומרים על מערכת יחסים מונוגמית לאורך כל חייהם וכן שלציפור הזו יש נטייה שתלטנית וכשמאיימים על הקן שלה היא עלולה להיות תוקפנית מאוד. לפתע נכנסו להרפתקה סיכונים והעורב שבחורשה לא חדל לצווח מעל ביתנו. פחדתי שהוא סימן אותנו.
העורב הוא לא חיית מחמד
בינתיים יאיר דיבר עם מזכירות הספארי ונאמר לו שיעביר את העורב אליהם ושבכלל, עורב זו לא חיה שלוקחים, כי קשר בין עורב לאדם אינו טוב לא לאדם ולא לסביבה. מהר מאוד השיחות הפכו לויכוחים ענייניים לגבי המשימה שלקחנו על עצמנו. האם להשאיר את העורב עד שיחלים? ומה יקרה אם לא יחלים? אחרי הכל, עורב הוא לא חיית מחמד שמגדלים במחסן ומידי פעם נצטרך גם לעשות כביסה...
יאיר סבר שבמחסן העורב מרגיש בטוח והוא לא צריך לחשוש מטריפה על ידי חתולים, כך הוא שומר משאבים לחיזוק עד שיחלים. אבל אני סברתי שייתכן ואינו יודע שהוא מוגן. להיפך, יכול להיות שהוא מאוד מפחד מזה שהוא לא בסביבתו הטבעית וההימצאות שלו הרחק ממי שכנראה הוא בן זוגו וללא קשר עין איתו עלולה דווקא להחליש אותו. לא רציתי שנמסור אותו לספארי, שכן ההפרדה מבן הזוג עלולה להעציב אותו (אצלנו לפחות הוא שמע את בן זוגו קורא לו, הרגיש בנוכחותו) ואולי יחליטו להמית אותו. מה גם, שבן הזוג עלול לזכור את יאיר כמי שהפריד ביניהם ולהתנקם בו.
שלושה ימים לאחר ששהה העורב במחסן, אכל, שתה וחרבן בביטחון יחסי, קמתי בבוקר עם תחושה מאוד רעה. פחדתי שהעורב שנמצא למעלה לא יראה את חברו, יחשוב שמת ויעזוב. יאיר הוקפץ בבהילות מהעבודה באמצע היום ושחרר אותו כשבן הזוג הנרגש קרא בקול ואף טס כסילון מעל לראשו של יאיר כמה פעמים. השארנו לו אוכל ומים בחוץ וראינו שעורבים אחרים נהנים מהם. בערב הוא כבר לא היה שם.
שאלות רבות עלו אצלנו בעקבות הפרשיה: עד כמה האדם יכול להתערב במה שקורה סביבו? עד כמה חמלה צריכה להניע את פעולותינו ועד כמה ההיגיון? אם זו הייתה ציפור שיר יפה, האם היינו מתנהגים אחרת? עד כמה אנחנו יכולים לפרש בצורה נכונה את המציאות שנגלית בפנינו והאם אנחנו צודקים בניסיון שלנו לפרשה? האם שיפוט המצב מצידנו הפריע לדרך העולם והיה מוטעה כמו של אותו צדיק בסיפור על שתי הציפורים?
בן הזוג של העורב עדיין קרקר מסביב במשך כל היום, אבל הוא היה לבדו. לא ידענו אם הוא משמיע קול על מות בן זוגו, או על שמחת גאולת הכאב והשחרור. אבל אתמול, לפתע הרמנו את הראש וראינו אותם יחד - בתעופה, באכילה וברביצה עורבית שגרתית.
מיה הוד, עיתונאית, סופרת, מנחת סדנאות כתיבה ומודעות, מרצה ומטפלת בדמיון מודרך ובכתיבה, תעביר סדנת כתיבה, שתיערך במהלך סוף השבוע, בתאריכים 13-14 ביולי, על הר הכרמל.