חופשיים מעצמנו

מרבית שיטות התרגול הרוחני עוסקות, בסופו של דבר, בטיפוח מודעות. התמודדות עם הכול מבלי לחמוק מדבר פירושה טיפוחה של יכולת מודעות עמוקה. האגו קשור הדוקות לדימויו העצמי והוא מתחמן תמיד את סביבתו באופן כזה, שרק ההשתקפות אותה הוא מבקש תוחזר אליו. נטייתו של האגו היא להכחיש ולדחות כל פיסת מידע שמגיעה אליו מהעולם החיצון או מהחוויה הפנימית, שעלולה לסתור את הדימוי העצמי הזה בדרך כלשהי. כך שכל עוד אנו מזדהים עם האגו ובוחרים להתעלם מההיבטים הפחות מיטיבים שבתוכנו, מן ההכרח שנפעל מתוך הדחפים המותנים והלא מודעים האלה ונזרע סביבנו הרס.

יחס משוחרר לחיים הוא יחס חופשי מאגו. רק לאגו יש דימוי עצמי שעליו הוא צריך להגן, דימוי היוצר מחסום, חומה שמגנה על האני ממציאות יתר. האני האותנטי חופשי כבר עכשיו, אינו עסוק בעצמו כלל ומעוניין אך ורק בממשי ובאמיתי. אין לו דימוי שיש להגן עליו ואין לו מניע לחמוק מדבר. כך שהמטרה שלשמה אנו חיים לפי העיקר השלישי היא ניתוץ הגנותיו של האגו בכל רגע ורגע. להתמודד עם הכול ולא לחמוק מדבר הוא התרגול הרוחני שמסיר את כל המכשולים המעכבים את הופעתו הספונטנית וחסרת המעצורים של האני האותנטי.

רק אדם הרוצה בכנות להיות חופשי יהיה מוכן לנטוש את העמדת הפנים של האגו ולראות את הדברים כפי שהם. רק אדם השואף לשקיפות, לאותנטיות ולריקות של האני והמונע על ידי הדחף להתפתחות, יוכל להתמודד כך עם המציאות. כל אדם אחר יגלה, בסופו של דבר, שהוא מושקע כל כך בשמירה על העמדת הפנים של האני הנפרד, עד שאינו יכול אפילו להתחיל לחיות ברצינות על פי העיקר השלישי. אבל ככל שאנו מזדהים פחות ופחות עם הפחדים והתשוקות של האגו ויותר ויותר עם הלהט האבולוציוני של האני האותנטי, נחווה פחות פחד, פחות היסוס ופחות התנגדות לראות את האמת.

נמצא את האומץ המוסרי ואת הכוח לשאת את כל שיידרש כדי להתמודד עם הכול ולא לחמוק מדבר בכל זמן, בכל מקום ובכל תנאי. למה? כי אנו רוצים יותר מכל להיות חופשיים. אנו רוצים לשחרר את האני מאחיזתו של האגו כדי שהתודעה עצמה תוכל להתפתח באמצעותנו. היכולת שלנו להגיע לרמה כזו של מודעות ושל ידיעה עצמית תלויה לגמרי בכוונתנו להיות חופשיים, כי בכך אנו מיישרים קו עם הלהט הטהור של האני האותנטי ומתעלים מעבר למניע לחמוק מכל דבר שהוא.