הדרך ארוכה

אין זו משימה פשוטה לחיות על פי העיקר השני - חוק הבחירה מרצון. השפעות רבות חוברות יחדיו לבניית האני: היסטוריה אישית, התניה תרבותית, אינסטינקטים ביולוגיים ואולי אפילו עקבות קארמתיים מגלגולים קודמים. לכך מצטרפים פחדיו ותשוקותיו של האגו והדחף האבולוציוני של האני האותנטי. אבל הדבר שמאפשר לך ליטול אחריות על כל זה הוא ההכרה בכך שבסופו של דבר, אתה הוא זה שבוחר תמיד להיות האדם שאתה.

בכל רגע ורגע, במודע או שלא במודע, אתה מבצע בחירות הקובעות את הפעולות שבהן תנקוט ואת ההשפעה שתהיה לך על העולם שסביבך. כוחו של העיקר השני תלוי לחלוטין בקבלת העובדה שברמה מסוימת, אנו יודעים תמיד בדיוק את אשר אנו עושים. עיקר נועז זה מכריז שאם ברצונך לבטא בעולם את התגלותן של השלמות, של אי הדואליות ושל ההארה, עליך ליטול אחריות פעילה, ברגע זה, על כל מעשיך כעת, על כל מעשיך בעבר ועל התגובות המותנות שמתעוררות כתוצאה מדברים שנעשו לך.

משמעות ההארה היא חופש מקארמה. קארמה שנוצרת בכל פעם שאנו פועלים מתוך חוסר מודעות, בורות ואנוכיות, באופן שגורם סבל לאחרים. עבור רובנו, קארמה היא כוח רב עוצמה – היא המומנטום המצטבר של אינספור פעולות. מומנטום הקארמה הוא זה שמקנה לעולמם האישי של האגו ושל היעדר ההארה מראית-עין מושכת כל כך. האני האותנטי, המצוי בכל אחד ואחת מאתנו, חש משיכה עזה לעבר הארה ולעבר התפתחות מתמדת, בעוד שהאגו מונע על ידי הצורך התמידי להיות בשליטה ולא להשתנות לעולם. הבחירות שאנו מבצעים בכל רגע ורגע הן שקובעות איזה חלק מאתנו יברא את גורלנו. בכל פעם שאנו פועלים מתוך האגו, אנו יוצרים מיד קארמה.

רק מעטים שואפים בכנות ליטול אחריות מוחלטת על עצמם. רובנו מעדיפים לראות את עצמנו כקורבנות לא מודעים של הכוחות הפועלים בתוכנו ומחוצה לנו. כל עוד אתה מתיר לעצמך להיות קורבן של תגובותיך המותנות, המתעוררות כתוצאה מפגיעות ומטראומות העבר, מן ההכרח שבמוקדם או במאוחר תפגע באחרים ותסב להם טראומה וכך מומנטום הקארמה שלך רק ילך ויתעצם.

אך כאשר אתה מוותר על עמדת הקורבן, אתה נושא סוף סוף את כובד הקארמה שלך על כתפיך. אתה נושא אותה כדי שהאחרים לא ייאלצו לסבול. אתה בוחר בגבורה לשחרר את העולם מהאגו האומלל שלך ואם האבולוציה של התודעה חשובה לך, תוכל לתרום לה תרומה משמעותית.

בהקשר אבולוציוני, היחיד שואף להשתחרר כדי שהאני האותנטי, הדחף האבולוציוני, יהיה חופשי לפעול, להגיב ולשנות את העולם. לאני האותנטי אין עבר ואין קארמה. הוא מעולם לא נפגע ולא חווה כל טראומה שנגרמה על ידי מאורע כלשהו, שחוותה האישיות בעלת ההיסטוריה בממד הזמן. הוא חף מאגו באופן טבעי וכשהוא פוגש את עצמו באחרים, נוצר מצב של אינטימיות אקסטטית ואמון מושלם שיוצר גן עדן עלי אדמות.

אבל כדי להיות כלי שרת של ההתרחשות המופלאה הזו, עליך לחיות את העיקר השני במידה כזו, שלתגובותיו המותנות והלא רציונליות של האגו לא יהיה מקום. ואז אתה, כמערכת רב ממדית של אנרגיה, של תודעה ושל דחפים מנוגדים, תהפוך לביטוי של שלמות אינטגרלית, שלא רק יחדל ליצור קארמה אלא אף יתחיל ליצור מומנטום חדש וחיובי לחלוטין, תוך שהוא מתקדם בנתיב האבולוציה.